ראשי » סגנון ופנאי » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

"האדם היחיד שאני יכול להודות לו הוא הקרבן שלי"

אחרי שמונה שנים בכלא החליט ג'ון קרטר לפגוש את אחת הקורבנות שלו – בחורה צעירה עם צלקת באורך עשרה סנטימטר על פניה. היא סלחה לו וכל חייו השתנו. סיפור נוסף מפרויקט הסליחה הבינלאומי

התחלתי להסתבך כשהייתי בבית-ספר – גניבות מחנויות, פריצות, דברים כאלה. בגיל 14 שלחו אותי למוסד סגור לשלושה חודשים שאחריהם חזרתי מיד לפשעים קטנים.. עזבתי את בית ספר בלי תעודה והצטרפתי למועדון אופנוענים של מלאכי הגיהינום. כבר ביצעתי עבירות חמורות יותר ואמללתי לגמרי את החיים של אמא שלי ושל ארבע אחיותיי. בשבילי זה היה לגמרי משחק של שוטרים וגנבים. נכנסתי ויצאתי מהכלא ואפילו ביצעתי עבירה חמורה: זרקתי שולחן בפאב ונערה צעירה נפצעה קשה בפניה.

בגיל 22, כתוצאה משוד מזוין, נשלחתי לשמונה שנות מאסר. לא חשתי שום חרטה ומהיום הראשון מרדתי נגד הכלא. הייתי גאה בפשעים שלי – הם היו אני והוכיחו לסביבה שאני ממזר מרושע ועצבני שאסור להסתבך איתו. פעם אחת עשיתי 18 חודשים בבידוד בגלל שכבר הפכתי למטורף והייתי מתקיף כל אחד. אז גם פסיכיאטר הציע לי לעבור לבית כלא תרפויטי, גרנדון אנדרווד.

בגנדון עבדנו ביחד בקבוצות קטנות. הרבה חיבוטי נפש קרו שם. הצלחתי מאד בתרפיה והתחלתי לעזור לאחרים. התחלתי לפחד שכשאשתחרר אחזור ישר לפשע. אז קצינת המבחן שלי התחילה לדבר איתי על צדק שיקומי. היא הרגישה שהגעתי למקום שבו יכולתי לחוש אמפתיה, והציעה שאולי אפגוש את אחת מהקורבנות שלי. השאלה הייתה, מי? היו מאות. הקצינה שאלה אותי איזה פשע נחרט אצלי כנזק הגדול ביותר, ומיד חשבתי על המקרה בפאב. מצאו את הקרבן ולמרבה התדהמה היא הסכימה לפגוש אותי.

כשנכנסתי לחדר הביקורים, ראיתי שלבחורה הייתה על הפנים צלקת בולטת של עשרה סנטימטר. לא היה לי מושג מי היא הייתה אבל הרגשתי שהיה בינינו קשר מיוחד כי חלקנו משהו – משהו שבשבילה היה כמובן שלילי לגמרי. ישנו והבטנו אחד בשני. ראיתי שהיא מלאת זעם. זה היה טראומטי מאד; אבא שלה קימץ את אגרופיו ואמא שלה נראתה מוטרדת. דיברתי ראשון, ובפעם הראשונה גיליתי שיכולתי לדבר איך הרגשתי כשביצעתי את העבירה. זו הייתה גם הפעם הראשונה שיכולתי לעמוד בפני הכאב שגרמתי. היא סיפרה לי מה היא עברה באותו לילה ואיך זה השפיע על כל חייה. שנינו נשברנו ובכינו.

בסוף אמרתי לה כמה אני מצטער, ואז, אחרי הפוגה קלה, היא אמרה "אני סולחת לך". לא ביקשתי את זה ובוודאי שלא ציפיתי לזה, אבל בעזרת אלוהים למילים הללו הייתה השפעה עמוקה. הם עצרו את ההרגלים שלי ומיקדו את ההחלטה שלי לא לחזור על משהו כזה לעולם. לגבי הקרבן שלי, אני חושב שהפגישה איתי אפשרה לה לעמוד בפני הפחד שלה ולגרום לה לחוש שלא תותקף שוב.

זה היה ב-1989, וכל שנה שעוברת היא שנה שלא ביצעתי בה עבירה. האדם היחיד שאני יכול להודות לו על זה הוא הקרבן שלי. היא נתנה לי את המתנה המדהימה הזו.

לאחרונה הרגשתי שהגיע הזמן להודות בפני הילדים שלי שהייתי בכלא. זה היה אחד הדברים המכאיבים ביותר שעשיתי. הבת שלי לא רצתה לשמוע אבל הבן שלי שאל "איזה אקדח זה היה?"

הסיפור לקוח מתוך "פרוייקט הסליחה", אוסף של סיפורים מכל העולם - מאנשים בני כל הגזעים, הלאומים והמדינות - שמטרתו להציע אלטרנטיבה לרגשות נקם, ולהביא לריפוי של פצעי עבר ולעתיד חופשי מאלימות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...