תמוה בעיני הרעיון של הפגשת הפוגע בנפגעת שנפצעה בפניה וצלקת באורך של עשרה סנטימיטר חולקת את פניה. לאחר השיחה עם העבריין המוזר היא והוא בכו והוא התנצל והיא סלחה. האם הביטו שניהם דרך החלון החוצה אולי זה היה בלילה... אולי ראו איש זקן עם זקן ארוך יושב על חמור לבן.....

הסליחה שחווה הקורבן, משחררת את הקורבן מהתלות הרגשית בתוקף ובטראומה
ובכך יוצא הקורבן לחופשי.. ומתחיל לחיות את חייו ממקום של חופש בחירה, חופש הרגשה...
של אחריות לעצמו ולחייו.
לכן כ''כ חשוב שהקורבן קודם כל יסלח לעצמו.
שנית ישחרר את הטראומה הרגשית כלפי האירוע הזה והתוקף.
יתאמת עם כל הרגשות שנלווים לטראומה הזו ויקבל עצמו ואת רגשותיו.
ישחרר את הכאב ויאהב עצמו.
ויבין משהו מאוד חשוב בחיים: 'כל דבר ניתן לקחת לאדם, מלבד את הרוח והכוח והעוצמה הפנימיים' את זה אי אפשר לקחת לו...
אם הוא מספיק חזק כדי להחיות עצמו במקומות הכי קשים...אז השמיים הם לא הגבול...
בחירה בשמחה והתחזקות הם בידיו של כל אדם בחיים האלה, כמעט..
גם זה שנהיה קורבן יכול לבחור לצאת משם, עם הרבה אהבה ואנרגיית חיים ועם שינוי בתיאור העצמי...
ואם הוא מבין שבחיים יש הכול: רוע, טוב-לב, אהבה, שנאה, כאב, הנאה...הכול קיים..
השאלה היא: מה אני רוצה בחיי? ומה אני עושה בשביל זה, למרות כל מה שעברתי...
'היה מה שאתה רוצה לראות בעולם' עוד פתגם חכם...
'גן עדן וגיהנום הם כאן ועכשיו עליי אדמות ואתה הוא היוצר...' זה גם פתגם חכם...
כל עוד הכוח מופנה אל הטראומה הרגשית, אין סיכוי ל-ריפוי.
לאף אחד לא 'מגיע' לחיות חיי סבל.
זכותו של כל אדם לחיות בעולם עם העולם ובני האדם במודעות באחריות באמון באהבה ובשמחה.
אבל עליו ליצור זאת, בתפיסתו במהותו בהיותו...

גם דוד המלך עשה פשעים (כמו למשל עם אוריה ובת שבע) אבל הוא עשה אלכימיה ולקח את חטאיו וצערו על מנת להתקרב אל אלוהים והביא לנו את ספר תהילים שעזר לכל כך הרבה אנשים, זה אנושי לטעות אבל כדי להתקרב אל אלוהים זה הרגע שבו אנחנו מתעלים מעבר לכל השגיאות שעשינו בעבר, מבקשים סליחה וממשיכים הלאה בדרך הטוב האור והאהבה.