קארמה וול דאן: אפשר להגיע להארה בין הסירים?
בין השריית עדשים לערבול טחינה המטבח הוא שדה אימון מצוין לתרגול בודהיסטי. לא מדובר בישיבה למדיטציה מעל סיר האורז או בשירת מנטרות לפטריות מוקפצות, גם לא בסגפנות קולינרית נוסח גנדהי. אז מה בכל זאת יש התפריט?
הקשר בין אוכל לתפיסת עולם מוכר ועתיק יומין, למרות שהדעות עדיין חלוקות בשאלה מה קדם למה - זמינותן של הביצה והתרנגולת או תפיסת עולמו של זה שמחליט האם לאכול אותן או להסתפק בסלט חסה.
במטבח היהודי לא מורחים חמאה עם הסכין שחתכו בו את הפסטרמה, ועם הסכין שחתכו את הפסטרמה לעולם לא יחתכו בייקון, בטח שלא בשבת. למטבח המוסלמי לא נכנסים חזירים ואלכוהול, אבל תמצאו בו שפע של תמרים בחודש הרמדאן. על צלחתו של ההינדואיסט לא יונח בשר בקר אך פנכתו תקבל בברכה כל טיפת יוגורט שתימזג אליה. ומה קורה במטבח הבודהיסטי? יש מזונות מבורכים, למשל "שלושת המאכלים הלבנים" של הטיבטים - חלב, חמאה ויוגורט, הנחשבים טהורים, אבל בודהיסטים ברחבי העולם ניזונים מתפריטים שונים מאוד זה מזה, ובניגוד למה שמקובל לחשוב, לא כולם צמחונים. תלמידיו של הבודהא אוכלים כמעט הכל – החל במומואים ממולאים בבשר יק ועד טופו עם סלט נבטים. בין ביס לביס כולם רוצים להגיע להארה.
כסרבנית טקסים מעולם לא עברתי את טקס "לקיחת המחסה", טקס שהופך את המתרגל הפשוט לבודהיסט עם תעודות. אבל כשאני נכנסת למטבח הביתי שלי, שבימים אלה אני חולקת עם צי של נמלים, הדהרמה היא נר לרגלי. כצפוי, מדובר במטבח צמחוני ובחלומו הרע של כל ארגנטינאי.
מטבח בריא או צמחוני זה לא סיפור גדול: קונים אורגני, חסים על פרות ומתפרעים על חסה, לא מטגנים בשמן עמוק, אוכלים טרי ומנשנשים תמרים במקום שוקולד. מטבח בודהיסטי זה כבר סיפור אחר.
האם אפשר להגיע להארה בין הסירים? יכול להיות. אני באופן אישי טרם חוויתי זאת על בשרי. אבל בין השריית עדשים לערבול טחינה למדתי שהמטבח הוא שדה אימון מצוין בכמה וכמה תרגולים בודהיסטיים. לא מדובר בישיבה למדיטציה מעל סיר האורז או בשירת מנטרות לפטריות מוקפצות, גם לא בסגפנות קולינרית נוסח גנדהי. אז מה בכל זאת יש התפריט?
מודעות (mindfulness) היא אבן יסוד בתרגול. משמעותה עבורי היא פשוט לא לחיות את חיי במצב של טייס אוטומטי. מכאן מתחיל כל מרק, סלט או מאפה שיוצא ממטבחי הזעיר או נכנס אל פי הגדול. כשנורא בא לי לאפות פאי תפוחים ולאכול אותו – זה בגלל שאני רעבה, או בגלל
אהימסה, "אי-פגיעה" או "אי-אלימות" בסנסקריט, היא עיקרון שליווה את המהאטמה גנדהי לכל אורך חייו ומוכרת לכל יוגיסט ששמע על פטנג'לי. אחד הרעיונות המרכזיים בבודהיזם הוא החיבור המשותף והקיום התלוי-הדדית. כל מה שאנחנו מכירים קשור ומחובר בדרך זו או אחרת אל כל הדברים האחרים ולא יכול להתהוות בהיעדרם. לכן, כשאני פוגעת בתולעת שבתפוח או בעגל שרק נולד וכבר יועד להיות סטייק, הפגיעה לא מסתיימת שם ומכאיבה בין היתר גם לי. נוסחה לאהימסה היא פשוט לא לאכול, אבל אין לי שום כוונה להמליץ על זה. מצד שני העדפה של מזון צמחוני ואורגני (בתנאי החשוב שלא צריך לנסוע חצי יום ולהוציא הון כדי להשיג אותו) והימנעות מחומרים מזיקים הן דרכים לא רעות להימנעות בפגיעה.
פעם, כשזה היה נוגע לג'וקים למשל, העיקרון שהנחה אותי היה "הקם להפחידך השכם להורגו". גם היום, אחרי שלוש שנים של הימנעות מקטילתם של הרמשים חסרי החן האלה, אני לא מצליחה לחבב אותם, וכשאני רואה אחד מהם ליד הכיור האינסטינקט הראשוני שלי הוא להנחית עליו את החפץ הכבד ביותר שנמצא בהישג יד. לפני שאני תופסת מערוך יש לי כמה שניות להתבונן בזעם שמתלבה בתוכי לנוכח הפולש, להבין שהוא מטופש, לקחת מטאטא ולסלק אותו החוצה מבלי שיאונה לו כל רע. משום מה מאז שהפסקתי להרוג אותם הם מגיעים הרבה פחות.
לפי חוק הקארמה הכל נרשם, כל מעשה הוא זרע שנזרע וכל זרע יבשיל בהתאם לקרקע שנכין עבורו. כמו שנאמר, מתחת לעץ תפוחים לא צומחת גויאבה. נושא איכות הסביבה הוא בית ספר מצוין, כי כדור הארץ הוא מכונת קארמה מופלאה – כל מה שאנחנו עושים בו ולו חוזר אלינו כמו בומרנג. המטבח הוא המקום שבו אנחנו מייצרים הכי הרבה מפגעים ולכן הוא גם המקום למנוע אותם: החל ב(אי) שימוש בשקיות ניילון, פלסטיק נצמד, רדיד אלומיניום וחומרי הדברה וכלה בחיסכון מים ובהפרדת פסולת. כך אני מוצאת את עצמי משקה עציצים במים שהושרה בהם חומוס, מנקה את המשטח במים שהורתחה בהם ביצה (אורגנית) ועוקבת בחדווה אחר קצב התפרקותם של קלחי התפוחים בערימת הקומפוסט. כדי לחסוך אנרגיה אני מרתיחה בדיוק את כמות המים שדרושה בשביל התה ורק על הגז. למדתי לתזמן את הדלקת התנור כך שיגיע לטמפרטורה הנכונה בדיוק בשנייה שבה סיימתי להנדס את הפשטידה.
הרעיונות האלה גם יורדים לרמת הצלחת: אם הדרך שעשתה התרנגולת עד שנחה כשניצל על מצע הפירה היתה כרוכה בסבל, מי שפגע בתרנגולת פגע בעקיפין גם בעצמו. בתרגול בודהיסטי לפיתוח חמלה המתרגל מודט על כך שכל היצורים בעלי התודעה היו פעם אמא שלו, מפני שכולנו חיינו אינסוף מחזורי חיים לפני שהגענו עד הלום, ולפיכך הספקנו להיות זה אמו של זה לפחות פעם אחת. אף אחד שאני מכירה לא היה מטגן את אמא שלו. קראו לזה אגואיזם, קראו לזה אלטרואיזם, בפועל זה לא משנה. יש דרכים רבות להשיג חלבונים והן לא בהכרח עוברות דרך פרה או תרנגולת. בכל רגע נתון יש במטבח שלי לפחות ארבעה סוגי קטניות. אמנם האחים שלי טוענים שהתוצאה היא סוג של זיהום אוויר, אבל כל עוד לא יצא מחקר שמקשר צריכת קטניות עם אפקט החממה, אפשר להמשיך לאכול חומוס, דהל ומג'דרה בשקט. יחסי.
היצמדות (attachment) מוגדרת בבודהיזם כאחד הרעלים של התודעה. ישנן דרכים רבות לתרגול חמלה ואהימסה במטבח, שתיים מהחביבות הן אלתור וגמישות. גם אם כתוב במתכון שאת סלט הפסטה חייבים לעשות מפוזילי בשלושה צבעים, עגבניות שרי ושמן זית ספרדי, לא קורה כלום אם משתמשים בפסטה פנה שממילא מונחת בארון, בעגבניות תמר שרובצות במקרר ובשמן הזית המקומי שמונח על השיש. זה אולי לא ייצא כמו בתמונה שבספר, אבל יחסוך בזבוז ריצות מיותרות לסופר. כשמוותרים על השאיפה להיות שפים, מגלים שאפשר לרקוח ארוחת ערב משובחת משני גזרים, חצי כוס עדשים ורבע צרור פטרוזיליה, ושאפשר לעשות סלט קינואה מבורגול, סלט בורגול מקוסקוס וקוסקוס מקוסקוס, אבל ביום אחר. בינתיים ננשנש טבּוּלה.
אכילה מתונה - בכמות, בתבלינים ובשומן - זאת שההינדואיסטים קוראים לה תזונה סאטווית, היא גם חסכונית, גם תומכת בישיבה למדיטציה ללא הפרעות מכיוון מערכת העיכול (חשוב במיוחד בסמינרים עם אולמות מדיטציה דחוסים בבודהיסטים אדוקים שזה עתה סיימו ארוחת צהריים עתירת קטניות), והכי חשוב – היא מסייעת בשמירה על תודעה צלולה.
אז אפשר להסיק מסקנות? יש הוראות הכנה למטבח בודהיסטי? הגיע הזמן לתלות תמונה של הדלאי לאמה מעל המקרר ולמלא אותו בלפת אורגנית מגידול עצמי? לא בדיוק. אפשר כמובן לעבור לתזונה צמחונית, להפסיק לקנות מזון משומר וקפוא, לגדל ערימת קומפוסט, להתיידד עם נמלים ולרחוץ כלים במעט סבון. אבל לא כדאי להינעל על המתכון הזה.
אחד השיעורים הבודהיסטים מלמד שחמלה נטולת חוכמה זה אולי נחמד, אבל לא ממש מועיל, והיא שקולה להעברת הזקנה את הכביש בכוח. אם יש לכם שתי ידיים שמאליות ואפילו לחם עם טחינה הופך אצלכם לשואה קולינרית, עדיף שתמשיכו בינתיים לקנות אוכל מוכן ולדבוק בהוראות מדויקות של מתכונים מאשר להיות רעבים, לאכול אוכל רע או לזרוק לפח אינסוף תוצרים כושלים של ניסיונות לבשל פסטה. אין טעם להפוך לצמחונים בכוח או בבת אחת, גם לא לשכנע את החתול לחיות על דיאטת גזר. לא כדאי להתעקש על קומפוסט בחצר אם זה גורם למריבות עם כל השכנים. אם גמילה משוקולד חלב גוררת עמה דיכאון קליני, אולי עדיף להתחיל את הדיאטה הבודהיסטית שלכם במקום אחר. אם חטאתם ונכנעתם לעוגת גבינה כי הריח מהקונדיטוריה המיס אתכם, אין טעם להתייסר. ייסורים לא יסגרו את החור באוזון.
נא להמתין לטעינת התגובות
