כל יחיד מלך: פרק מתוך "הנזיר והפילוסוף"
העובדה שהאלטרואיזם הוא סיבת האושר והשנאה היא מקור לאומללות, אין לה שום קשר ל"מפץ הגדול". הנזיר והפילוסוף מתדיינים על מדעי הרוח והחברה
ז'אן פרנסואה: האם אתם, הבודהיסטים, שואלים את עצמכם לפעמים מה אתם יכולים לתרום למדע הרוח שלכם עם ההישגים של מדעי האדם שלנו, כפי שהם התפתחו במאה או מאתיים השנים האחרונות? או שאתם סבורים כי מדע הרוח שלכם, שיסודותיו הונחו לפני אלפיים וחמש מאות שנה, אין לו בעצם מה ללמוד ממה שמכונה אצלנו מדע הרוח והחברה?
מאתייה: הגישה הבודהיסטית היא גישה של פתיחות גמורה למחשבות ולשאיפות של הכול. אין לנו אפוא כוונה להיסגר מפני האופן שבו המערב רואה את מדעי הרוח. אבל אין לשכוח גם שסך הכול המערב הפסיק בהדרגה להתעניין במדעי ההתבוננות על מנת להתרכז במה שנקרא מדעי הטבע. למרבה הפלא אפילו הפסיכולוגיה, שהיתה צריכה להיות "מדע של הרוח", כפי שמעיד שמה, נמנעת מאינטרוספקציה, הנחשבת כלא-אובייקטיבית, ומשתדלת להפוך את ההתרחשויות המנטאליות לתופעות בנות-מדידה.
היא מתעלמת, להלכה ולמעשה, מהשיטה של התבוננות פנימית. לבודהיזם, לעומת זאת, ברור מאליו שאדם אינו יכול להכיר את רוחו אלא בבחינה ישירה, קודם כל באורח אנליטי, ואחר כך בהתבוננות פנימית, או מדיטציה - ובמושג מדיטציה הכוונה להרבה יותר מאשר הרפייה מנטאלית מעורפלת, כפי שהיא נתפסת במערב. הבודהיזם קורא מדיטציה לגילוי ההדרגתי - שנים ארוכות של אימון - של טבע הרוח ושל האופן שבו מתגלות ההתרחשויות המנטאליות. הגישה של הפסיכולוגיה המערבית נראית אפוא מקוטעת וקצת שטחית, במובן המילולי, שכן אינה נוגעת אלא ב"קליפה" של הרוח.
ז'.פ.: אבל לגבי המדעים המדויקים אני מבין שאין לבודהיזם שום הסתייגויות.
מ.: בעצם לא. כך למשל לגבי חוק מתימטי או פיזיקלי שהוכח באופן שלא משאיר מקום לספק. הגישה הבודהיסטית היא לאמץ כל ידיעה תקפה, ולדחות את כל מה שהוכח כלא מדוייק. אין לבודהיזם שום בעיה לשנות את תפיסת היקום שלו, שכן השאלה האם הארץ שטוחה או כדורית, למשל, אין לה שום קשר למנגנונים היסודיים של האושר והסבל. הדאלאי לאמה מזכיר לעיתים קרובות שלימדו אותו בטיבט שלארץ יש צורת טרפז, אבל לא היה לו שום בעייה להבין שהיא כדור, ולהודות בכך.
ז'.פ.: הוא דוחה את מה שנקרא בפילוסופיה המערבית הטיעון מסמכות.
מ.: קיימת קוסמולוגיה בודהיסטית עתיקה, שחוברה בידי תלמידי הבודהא ושיקפה את הדימוי של העולם שהיה מקובל בהודו במאות השישית והחמישית לפנה"ס. הר גבוה, ההר מרו, היה ציר היקום, שסביבו נעו השמש והירח והשתרעו היבשות השונות. הקוסמולוגיה הזאת שייכת למה שנקרא "האמת היחסית", או ה"אמת המקובלת", האמת של אותו זמן.
ז'.פ.: כלפי מדעי החומר והחיים, כלפי הביולוגיה, האסטרופיזיקה, תורת האבולוציה, דומה שהגישה הבודהיסטית היתה הרבה יותר פתוחה, מזו של הכנסיה הקתולית, והנצרות בכלל, או לפחות ממה שהיא היתה עד לפני שנים לא רבות. הכנסיה אימצה לעצמה, כחלק מהדוגמה הכנסייתית, השקפה מסוימת על היקום ועל היווצרות החיים בו, וראתה כאוייב את המדע שקיעקע בהדרגה השקפה זו. כך למשל התגובות העוינות שעוררה בחוגים נוצריים תורת האבולוציה של המינים.
בסופו של דבר הכנסיה הקתולית השלימה עם התורה הזאת, אבל מאוחר מאוד; עוד בשנות החמישים והשישים שמו ברשימת הספרים האסורים את כתביו של כומר שניסה ליישב בין תורת האבולוציה לבין הדוגמה הנוצרית, וראה בראשונה נקודת מוצא למחקריו התיאולוגיים - אני מתכוון לטייאר דה שארדן. הבודהיזם הרבה פחות דוגמטי.
מ.: למען האמת התפיסה הבודהיסטית את עולם התופעות אינה מהווה "דוגמה", שכן האופן שבו הוא נתפס משתנה מיצור ליצור ומזמן לזמן. התיאור העכשווי של העולם מתאים לתפיסת היקום בזמננו, והבודהיזם מקבל אותו בתור שכזה. לא מדובר בכלל בדחייה של המדע כתיאור של עובדות, ושל חוקי טבע. לעומת זאת הבודהיזם אינו יכול לקבל את היומרה הכמעט מטפיזית של המדע כאילו הוא מספק הסבר מוחלט של טבע העולם ושל טבע הרוח, בכל המישורים, החומריים והלא-חומריים. אין לבודהיזם גם שום סיבה לשנות את השקפותיו היסודיות בהתאם לרוח שנושבת מהתגליות המדעיות, מאחר שאלה אינן נוגעות לעקרונות של החיים הרוחניים.
העובדה שהאלטרואיזם הוא סיבת האושר והשנאה היא מקור לאומללות, אין לה שום קשר ל"מפץ הגדול". אפשר להודות א-פריורי בכך שהתיאוריות המדעיות הולכות ומתקרבות לראייה נכונה יותר של הממשות הפיזיקלית, אבל אסור לשכוח שבמהלך ההיסטוריה שלו המדע אימץ לעיתים קרובות רעיונות הפוכים בתכלית לאלה שקדמו להם, ובכל פעם דיברו על "מהפכה מדעית" ושפכו קיתונות של בוז על מי שלא קיבל אותם. אני לא אומר שצריך לדבוק בעבר, אבל אני חושב שלא צריך לגבש מראש דיעה על העתיד או לבוז להשקפות אחרות על הממשות.
ז'.פ.: בוא נדבר על מדעי האדם. אמרת שמכל אלה מה שמשך את תשומת לבך בהתחלה היה מה שנקרא "מדע המדינה", כלומר חקר שיטות הממשל.
מ.: מכיוון שמטרת הבודהיזם הוא חיסול הסבל על צורותיו השונות, ברור שנודעת חשיבות ראשונה במעלה להכרת העקרונות של חברה צודקת, המושתתת על ערכים רוחניים, ועל תחושה לא רק של זכויות האדם אלא גם של חובות היחיד.
ז'.פ.: איך לבנות שיטה של ממשל צודק? במילים אחרות, איך לכונן חברה ששיטת הממשל שלה מבטיחה את הלגיטימיות של השלטון, את העובדה ששלטון זה, מקורו האמיתי הוא האזרחים שעליהם הוא אמור לחול; ושמבטיח, בו בזמן, את השוויון של כל האזרחים, לפחות - לשם פתיחה - בפני החוק? ומעל לכל, כיצד להבטיח את שוויון האזרחים בפני ממשויות החיים? הממשות הכלכליות, ממשות החינוך, הממשויות של המחלה ושל כל פרטי הקיום, מתנאי המגורים ועד לתנאי העבודה והמנוחה?
מ.: אושיות הדמוקרטיה ראויות כמובן לכל
בשנים האחרונות כפה הדלאי לאמא שיטה דמוקרטית על הממשלה הטיבטית הגולה, משום שחשב כי הכבוד שרוחשים לו אישית, במישור הרוחני והארצי כאחד, עלול להפריע לכינונה של שיטה דמוקרטית - שהיא היחידה שתאפשר לטיבטים לתבוע את זכויותיהם מהקהילה העולמית כאשר הוא עצמו כבר לא יהיה בחיים. הוא הביא איפוא לכינון שתי חוקות, האחת לממשלה הטיבטית בגולה, כלומר בהודו, שם יושבים יותר ממאה ושלושים אלף פליטים - והאחרת, לטיבט, כשזו תזכה לעצמאות, או לכל הפחות לאוטונומיה. בהזדמנות זו ביקשו חברי האסיפה המכוננת לזווג את הערכים המסורתיים לאספקטים היותר מוצלחים של הדמוקרטיה.
מ.: לפי ההשקפה הבודהיסטית כל היצורים שואפים לאושר, ולכולם אותה זכות להיות מאושרים. כולם שואפים להשתחרר מהסבל, ולכולם אותה זכות שלא לסבול. לשאיפות ולזכויות אלה יש כמובן ערך אוניברסלי. מן הראוי איפוא לבחון את טבע החוקים והמוסדות האנושיים ואת יעילותם, על מנת לראות אם הם מעודדים או נוגדים זכויות יסוד אלה. המזרח נוטה יותר מהמערב להביא בחשבון את ההרמוניה החברתית, ולדאוג שהיא לא תיפגע מהאנרכיה שעלולה להיגרם על ידי שימוש במושג של זכויות האדם כדי לעשות מה שלא יהיה, מתי שלא יהיה, ואיך שלא יהיה כל עוד הדבר "מותר", משום שגישה כזאת מובילה להפרת האיזון בין זכויות וחובות, בין החירות האישית לבין האחריות לזולת. בחברות המערביות שולט המושג של "היחיד כמלך". כל עוד איננו חורג מהמסגרת החוקית, אדם רשאי לעשות ככל העולה על רוחו.
ז'.פ.: ולעיתים קרובות, גם אם הוא חורג ממנה! הזכויות של יחידים מסוימים ושל קבוצות מסוימות מתפרשת לעיתים כמתירנות שחורגת מהחוקיות.
מ.: התנהגות זו אינה מהווה מקור של אושר, של מלאות, עבור היחיד, ועוד יותר מזה היא פוגעת תדיר בחברה שבה הוא חי. על היחיד לשמר את ההרמוניה של החברה, ואי אפשר להגיע לכך אלא אם הציות לחוק אינו כפוי עליו, והוא מכוון את מעשיו לאורה של אתיקה ארצית ורוחנית כאחת. אפשר להבין איפוא שחברה המתנהלת לפי מסורת רוחנית יותר, כפי שהיה עד לא מזמן בהודו ובטיבט, מייחסת חשיבות גדולה יותר לרווחה הכללית של הקהילה מאשר לאינדיווידואליזם בכל מחיר. הכישלון והדרמה של המשטרים הטוטליטריים נעוצים בכך שהם מתנגדים לאינדיווידואליזם על ידי השתלטות אלימה ועיוורת, והם מתיימרים להבטיח את אושרו של העם באופן שעומד בניגוד בולט לעובדות. לא מדובר אפוא בריסון חירותו של הפרט, אלא בטיפוח תחושת האחריות שלו. עם זאת הדאלאי לאמה חזר ואמר פעמים רבות שמן ההכרח להבטיח את שוויון הזכויות של גברים ונשים, את שוויון זכויות-היסוד לחיים, לאושר ולהגנה מפני הסבל, בלי הבדל גזע, מעמד, דת או מין
הנזיר והפילוסוף יצא לאור בהוצאת חרגול
נא להמתין לטעינת התגובות
