מאתייה ריקאר, מהדמויות הבולטות על הקו המחבר בין הבודהיזם למערב, מגיע לישראל
מאתייה ריקאר, מחבר רב המכר "הנזיר והפילוסוף", היה דוקטור צעיר, מבריק ומבטיח כשעזב את פריז ונסע להודו. הוא פגש שם מורה טיבטי ושבע שנים מאוחר יותר גילח את ראשו, לבש את הגלימות האדומות והפך לנזיר. בסוף החודש הוא יבקר לראשונה בישראל
מאתייה ריקאר, מדען, נזיר, סופר ומורה ומהדמויות הבולטות ביותר על הקו המחבר בין הבודהיזם למערב, מגיע לישראל בסוף החודש. הוא ייתן הרצאה לקהל הרחב ויהיה מתורגמן בקורס שילמד הלאמה הטיבטי שצ'ן רבג'ם רינפוצ'ה.
את מאתיה ריקאר הכרנו לראשונה דרך רב המכר "הנזיר והפילוסוף", אוסף של שיחות מרתקות ביו אב לבנו. האב, ז'אן פראנסוא רוול, משמש בתפקיד הפילוסוף המערבי החקרן והסקרן. הבן, מאתייה ריקאר, הוא הנזיר שסיפור חייו יוצא הדופן מאפשר לו להסביר בלשון מערבית סוגיות פילוסופיות שנולדו במזרח והתפתחו בו.
ריקאר, יליד 1946, למד ביולוגיה מולקולרית במכון פסטר בפריז והיה דוקטור צעיר, מבריק ומבטיח למדעים. לאחר סיום לימודיו בגיל 26, במסגרת מסע למזרח, הוא פגש בהודו – לכאורה במקרה – מורה טיבטי. הפגישה גרמה למדען הצרפתי הצעיר לשנות את חייו. שבע שנים מאוחר יותר, ב-1979, הוא גילח את ראשו, לבש את הגלימות האדומות והפך לנזיר. בחירתו זו של מאתייה ריקאר אולי נראתה לאביו הרציונליסט ולחבריו במכון פסטר כאבדה גדולה לעולם המדע, אבל הבודהיזם הטיבטי, הן במזרח והן במערב, זכה למתנה גדולה.
ריקאר מיישם את הכשרתו המדעית בחייו הנזיריים - הוא חוקר, עורך ומתרגם מטיבטית לשפות מערביות. הוא גם השתתף במחקרים על השפעת המדיטציה על המוח. בהיותו מתרגל מדיטציה מעמיק וחוקר שמבין את שפת המדע, שימש כמקרה מבחן מרתק.
מקריאת ספריו ומהאזנה לו מתגלה אדם מעורר השראה. מעבר לידע נרחב וכמעט בלתי נתפס במדע מחד ובמסורת הבודהיסטית מאידך, ניכר בו שבמקרה שלו מדובר בידע שאינו אינטלקטואלי בלבד. הוא עניו, בהיר בדבריו ובעל חוש הומור.
הדרך שעשה ריקאר מדהימה. אביו, ז'אן פרנסואה רוול היה פילוסוף מכובד, כותב ועיתונאי וחבר ב- Academie Francaise. אמו, יאנה לה טומלין, היא ציירת. הוא גדל בסביבתם של אמנים ואינטלקטואלים פריזאים, למד מוזיקה קלאסית, צפרות וצילום. את הדוקטורט שלו בתחום הביולוגיה המולקולרית הנחה פראנסואה ז'אקוב, מדען זוכה פרס נובל. לאחר קבלת הדוקטורט, ריקאר הודיע לאביו ולז'אקוב שהוא מתכוון להתיישב באסיה וללמוד מפי מורים בודהיסטים.
מ-1972 ריקאר חי בהימלאיה, בעיקר במנזר שצ'ן בנפאל. מורהו הרוחני הוא דילגו קהיינצה רינפוצ'ה שנפטר ב-1991. היום ריקאר משמש כמתורגמן לנכדו של מורהו הרוחני. הנכד, הלוא הוא שצ'ן רבג'ם רינפוצ'ה, אחראי לחינוכו של ינגסי קהיינצה רינפוצ'ה, ילד עגול פנים שחי בבהוטן, שזוהה כהתגלמותו החדשה של דילגו קהיינצה רינפוצ'ה. נשמע מסובך? לא ממש. אחרי הכל, ריקאר מתמחה בביולוגיה מולקולרית, שעבור רובנו מסובכת בדיוק באותה מידה.
ב"נזיר והפילוסוף" הוא מסביר: "הקריירה המדעית שלי הייתה תשוקה לתגליות. כל מה שעשיתי לאחר מכן לא היה בשום פנים ואופן התכחשות למחקר המדעי, שמבחינות רבות הוא עיסוק מרגש, אלא תוצאה מהעובדה שהוא אינו יכול לפתור את הבעיות הבסיסיות של הקיום. בקיצור, המדע, מעניין ככל שיהיה, אין בו כדי לתת משמעות לחיי. התחלתי להתייחס אל המדע כפי שאני חייתי אותו, כאל התפזרות אינסופית בתוך פרטים, עניין שלא יכולתי להקדיש לו את כל חיי" (עמ' 12).
מ-1989 ריקאר מתלווה לדלאי לאמה ומשמש לו כמתורגמן. זכיתי לראות את השניים בוועידת ה-Life & Mind שהתקיימה בשנה שעברה במשכנו של הדלאי לאמה. כאלה כמויות של חוכמה והומור בחדר אחד לא רואים כל יום. בוועידה שמכנסת את מיטב המאורות מתחומי המדע והבודהיזם, דנים בתרגול רוחני, במדע ובקשר ביניהם. דנו שם למשל בהשפעתה של החמלה על המערכת החיסונית ובתפקיד שממלאת הקארמה ביעילותה של המערכת החיסונית וביצירתם של נוגדנים.
ספריו של ריקאר שתורגמו לעברית הם "הנזיר והפילוסוף" ו"בזכות האושר". ב-30.7 הוא
כל יחיד מלך: פרק מתוך "הנזיר והפילוסוף"
נא להמתין לטעינת התגובות
