התוכי אמר את דברו
גם לכם יש תוכי קטן בראש שאומר לכם איך להתנהג, מה להרגיש ומה לרצות? בועז פרנקלין מזהיר מפני טיפוח יתר של חיית המחמד המסוכנת הזאת
לאחת מחברות התקשורת בישראל יש קמפיין בו מופיעה דמות תוכי בתפקיד מאסטר רוחני, אני לא בטוח שמי שהגה את הדמות הבין כמה אמת היא מייצגת ואיזה אירוניה עומדת מאחוריה, אבל התוכי הזה הוא מראה מדויקת למצב שבו נמצאת החברה האנושית כיום.
לכל אדם יש סוג של רדיו פנימי, כזה שמשדר ללא הפסקה. הוא קיבל הרבה כינויים: מיינד, שכל, מחשבות, דיאלוג פנימי ועוד ועוד. לצורך העניין אקרא לו כאן תוכי.
התוכי הוא מחשב משוכלל ביותר. הוא מאפשר לנו לעשות חישובים, הערכות, לאחסן זכרונות, לבצע הדמיות ועוד. הוא מתרגם את העולם לתפיסה מאוד מסוימת, שאחד מהמאפיינים שלה הוא החלוקה לצמדים של הפכים: שחור-לבן, כן-לא, קדימה-אחורה, לידה-מוות, חתונה-גירושים, סבל-אושר, פה-שם, עבר-עתיד.
החברה המודרנית למדה להעריץ את התוכי הזה עד כדי כך שהיא בונה לו מקדשים. התוכי מלווה אותנו כמעט בכל רגע מחיינו. כמו מדען נמרץ שמנסה לתפוס את ההווה בצנצנות הפורמלין שלו, התוכי מעבד את החוויות שלנו, מצמיד להן תגים ומאחסן אותן בזכרון. לכל אורך התהליך הוא מוציא פלט. הפלט הזה הוא הקול הפנימי שלנו שמפטפט ללא הפסקה, ויוצר את האשליה שהוא מוצק ובעל עצמיות.
בעקרון לא הייתה צריכה להיות בעיה עם המקום של התוכי בחיינו, אלא שבנקודת זמן כלשהי התרחש דבר מאד מעניין ששינה את הדרך בה אנחנו חיים.
מה שקורה לנו עם התוכי דומה מאוד לצפייה בסרט קולנוע, רק שבמקום לשקוע לתוך סרט על מסך הקולנוע, שקענו לתסריט שמופק ומוקרן ע"י התוכי. התיישבנו מול מסך המחשבות, שקענו לתוכן ושכחנו לגמרי שאנחנו בסה"כ צופים ב"סרט”. במקום לבלות רק שעתיים באולם הקולנוע, נשארנו בו חיים שלמים.
במילים אחרות: התודעה כל כך מזוהה עם הפלט של התוכי, שהיא מאמינה שזו הזהות שלה, וכך יוצא שאנחנו חיים את החיים דרך תפיסת המציאות של התוכי.
וכך עוברות השנים, והתוכי יושב שם כל כך הרבה זמן שאנחנו כבר לא זוכרים מתי הוא לא היה חלק מאיתנו. אנחנו כל כך בטוחים שהמציאות שהוא משדר לנו אמיתית שאנחנו כבר לא טורחים לבדוק אותה או להטיל בה ספק. עברנו לחיות באוטומט, חיים
תארו לכם מצב היפותטי בו אדם נוהג במכונית עם מכשיר ניווט לווייני. לאט לאט הוא מתחיל להתרגל לקול שיוצא ממכשיר הניווט, נוהג בנינוחות ונותן למכשיר להוביל אותו בדרכו.
כשהוא מגיע ליעדו, במקום להשאיר את המכשיר במכונית כמתבקש, הוא לוקח את המכשיר איתו ונושא אותו לתוך ביתו ונותן למכשיר להמשיך לנווט את כל צעדיו למשך שארית חייו. הוא הופך כל כך מזוהה עם המכשיר שאם מישהו מעיר לו על המצב המגוחך אליו נקלע, הוא נכנס למגננה ומגן על המכשיר בחירוף נפש ,כאילו שאם יניח לו הוא יאבד חלק מעצמו.
נשמע מצחיק נכון? אבל למעשה רובנו מתנהלים כך. לרובנו יש מכשיר ניווט ששכחנו להשאיר באוטו והפקדנו בידיו את ניהול חיינו.
יש סיפור על מטייל בהודו שצרך סמים ונכנס למצב נפשי שגרם לו להאמין שהוא דולפין. האמונה שלו הייתה כל כך מוחלטת שאם לא היו מרטיבים אותו כל הדרך בטיסה חזרה לישראל הוא היה מתייבש כמו דג מחוץ למים.
אם למישהו הסיפור הזה מעלה חיוך על השפתיים זה מסיבה מאוד פשוטה: החוויה הזאת קורית לנו יום יום. אלא שבמקום להאמין שאנחנו דולפינים, אנחנו מאמינים שאנחנו בני אדם, אנחנו מאמינים שאנחנו התוכי שמדבר לנו בתוך הראש. האמונה הזאת כל כך חזקה שפחד קיומי מתלווה אליה, הפחד מהאמונה שאם התוכי יפסיק להתקיים אנחנו נפסיק להתקיים יחד איתו.
כאן המקום להדגיש שאין שום רע בלתחזק את התוכי שלך באופן ראוי, כפי שאין בעיה עם טיפול נאות בגוף. הבעיות מתחילות כאשר התחזוקה של התוכי הופכת להיות השתעבדות אליו.
אם יורשה לי להשתמש בהגדרה מעולם הפסיכיאטריה, אפשר לומר ש-99 אחוז מהאנושות סובלים מסוג של מסוים של סכיזופרניה. תופעת התוכי מאד דומה לתסמינים של המחלה: אדם חי ומתנהל תוך הזדהות מלאה עם קול דמיוני שיש לו בראש. אם למערכת השמש היה פסיכיאטר מחוזי, קרוב לוודאי שהוא היה מגדיר את כדור הארץ כמוקד של מגיפה.
תודעתנו המקורית היא חופשייה ומופלאה. זוהי ההזדהות עם התוכי שמגבילה, מצמצמת ומשטיחה אותה וגורמת לנו בשל כך סבל רב.
תודעה הכלואה במצב זה חשה במוקדם או במאוחר שמשהו בה לא שלם. רוב האנשים חשים זאת בעומק נשמתם ומחפשים את הדרך החוצה מהכלא, גם אם לא באופן מודע לחלוטין.
למעשה רוב התנועה של הקיום האנושי מונעת על ידי צורך זה. התנועה הזאת כל כך חזקה שלפעמים נדמה שהיא זו המניעה את כדור הארץ על צירו, כמו עכבר שמניע את הגלגל עליו הוא רץ.
החיפוש מקבל אין סוף כיוונים, ומשום שמגיל צעיר מלמדים אותנו לפתור בעיות בעזרת התוכי, האינסטינקט הראשוני מורה לנו לפנות אליו. וכך בעצם נוצר מצב אבסורדי בו החיפוש הלא מודע להשתחרר מהתוכי נעשה למעשה על ידי התוכי עצמו.
איך התוכי פותר את הבעיה? על ידי מילוי התשוקה למימוש פנטזיות. התוכי רותם למשימה כל דבר שנתפס בעל ערך והופך אותו למושא תשוקה: כסף, מין, כוח, איכות חיים, מעמד וכו'. גם האלטרנטיבות שמוצעות לנו כתחליף למנגנון הזה, כמו דתות, פילוסופיות רוחניות או טיפולים נפשיים, נוקטות לרוב באותה שיטה: ניסיון לשפר את התוכי או לטפל בו ובצרכיו. אין שום בעיה עם השיטות הללו והן יכולות לעבוד לתקופת מסוימת אבל בטווח הארוך הן אינן מטפלות בשורש הבעיה.
במנגנון התשוקה של התוכי מובנה חוסר סיפוק תמידי, כך הוא מקיים את עצמו. כל ניסיון לפתור את תחושת החוסר בעזרת מימוש התשוקה משול לניסיון להרוות צמא בעזרת מים מלוחים, אם להשתמש בדוגמא שנתן הבודהה.
עד לרגע בו האדם מתחיל להבין שהוא נע במעגלים, וששום פנטזיה לא באמת מספקת אותו. ומכיוון שהוא לא מסוגל להבדיל בין טבעו המקורי לבין התוכי, מצב זה יכול לגרור אותו לסף ייאוש. אך דווקא במקום הזה, כאשר מיצה את כל הדרכים, הוא בשל לגלות את מה שבדיעבד נראה כדבר הכי פשוט. הוא עלול לגלות שהדבר היחידי שיכול "להניח את הדעת" הוא להניח את הדעת.
נא להמתין לטעינת התגובות
