• 2.

    יופי של כתבה בועז

    יוסף.ש., 19/06/08 07:01

    התוכי הוא אולי הדוגמא הכי טובה לתאר את המיינד
    תכונה נוספת של התוכי, הוא שרב הזמן הוא מצטט אחרים ואין לו משהו אוטנטי משלו להגיד. הוא גם חוזר על אותם דברים כל הזמן כמו ...''תוכי''.
    ותפקידו של התוכי? פשוט כמו בחיים, לשעשע אותו.

  • 1.

    יפה ומרתק

    קקדו, 19/06/08 06:25

    הכל חוץ ממשפט הסיום.

    הטענה שהתודעה המקורית שלנו היא חופשייה ומופלאה מתנפצת לרסיסים על משפט הסיום ומתגלה כלא יותר מהחלפת תוכי סטנדרטי בתוכי מדור קודם עם אוצר מילים מצומצם הרבה יותר.

    לזנוח את הדעת יכול רק מי שיש לו דעת.

    מי שיש לו רק תוכי או אפילו שני תוכים או תוכי דו-לשוני לא יכול לזנוח את הדעת כי אף פעם לא היתה לו כזו.

    כשלוקחים את הג'יפיאס ממישהו שרגיל לעשות כל צעד על פי ההוראות שלו הוא נותר משותק. בשיתוק הזה באמת יש מעין הרפיה נינוחה ורגועה כמו שאפשר למצוא בגוויה.

    זו תודעה תת אנושית, תודעת הזומבי. אולי בלי הרעש של התוכי אבל גם בלי חיים פנימיים.

    זו טעות לחשוב שהנסחף בזרם הוא חופשי. הנסחף הוא עבד. הוא עבד בעיקר לעצלות ולאפטיות שלו, וגם לדחפים הלא מודעים שלו, לגחמות של הזרם של מזג האויר ושל מה לא.

    הדרך להתעלות על מצב התוכי היא לפתח דעת אמיתית.

    דעת אמיתית פירושה לתלוש מהתוכי נוצה אחר נוצה דיקלום אחר דיקלום באמצעות התבוננות חקירה וחשיבה בהירה ומודעת.

    באמצעות התבוננות וחקירה פנימיים כאלה האדם מפורר את הדיקלומים של התוכי ומגיע לתובנות שהן רכושו האישי והפרטי וששום תוכי לא יכול לתבוע עליהן בעלות.

    ורק בתהליך הזה הוא מגלה מהי באמת תודעה חופשייה ומופלאה בפועל. לא המילים הריקות.

    טבעי מאוד שחסידי אסכולת ''המניחים את הדעת'' לא מבינים את ההבדל בין תוכי לחשיבה ושכאשר הם נתקלים בחשיבה הם מדמים לעצמם שהם נתקלו בסה''כ בעוד תוכי אחד מני רבים. אבל זה רק בגלל שאצלם התוכי שהם מדמים שכבר השתיקו ממשיך ללחוש להם באוזן. אומנם יותר בשקט, אבל זה עדיין תוכי. ותוכים, גם המוכשרים ביותר ביניהם, אינם כשירים לזהות דעת אמיתית.

    מומלץ לקרוא את המאמר של קלרה סלאי. אישה חכמה.

    • היי קקדו

      בועז.פ, 20/06/08 13:17

      תודה
      צריך להדגיש שלא מדובר ב''להזניח'' את הדעת, אלא ''להניח אותה'', כלומר להשתמש בה רק כשצריך ולא לתת לה לנהל אותך.
      הבעיה היא לא בדעת אלא רק בהזדהות איתה.
      ישנו מקום שבו הדעת כבר לא יכולה לשמש יותר, לא משנה אם מדובר ב''דעת אמיתית'' או בתובנות העמוקות ביותר.המקום הזה מכיל את הדעת ובא לפניו.
      גם הבודהה לימד באחת הדרשות המפורסמות ביותר שלו (סוטרת הפרח) כפי שאני רואה זאת שגם התובנות והאמיתות העמוקות ביותר מוגבלות, במה שבא לפניהן אי אפשר לדעת או לגעת, אפשר רק להיות.

      • היי היי

        קקדו, 21/06/08 09:41

        מה פירוש להיות ? גם האבן הווה. היא רק לא יודעת שהיא קיימת. אנחנו יכולים להיות מבלי להיות מודעים לכך שאנחנו קיימים ומי שהווה כך משול למת או לאבן. הוויה בלבד אינה יכולה להיות מטרה ראויה ואינה הגדרה נכונה. אנחנו מחפשים הוויה שהיא גם מודעת לעצמה. אנחנו נעשים מודעים לעצמנו רק באמצעות פעילות פנימית. רק כשאנחנו חושבים אנחנו נעשים מודעים לכך שאנחנו קיימים כישות רוחנית (דקארט). נכון שרובנו מסתפקים ברמת המודעות שנוצרת בעת הקשבה לתוכי וכשהוא שותק אנחנו מאבדים את המודעות המינימלית ונרדמים. אבל מודעות גבוהה יותר או רחבה יותר או מקיפה יותר או אינטנסיבית יותר נוצרת באמצעות עמידה בפני אתגר מורכב שהתוכי אינו יכול לעמוד בו ולא סתם כתוצאה של השתקה של התוכי. השאלה 'מי אני' של רמנה מהרישי, או 'השאלה הבלתי אפשרית' של קרישנמורטי מהוות דוגמאות לא רעות לעידוד פעילות פנימית אינטנסיבית כזו שהתוכי אינו יכול לבצע (על אף שהוא יכול לחקות). לא מדובר כאן על פלט של דעות מוכנות מראש אלא על פעילות שמשלבת שאלה חקירה התבוננות וגילוי. העניין הוא לא סתם שהתוכי ישתוק אלא שמשהו חדש ימלא את מקומו. ולא מדובר כאן בהזדהות עם דעה כזו או אחרת מפני שמה שמשנה הוא הפעילות החשיבתית ולא התוכן הספציפי שלה בנקודת זמן מסוימת. מי שהאידיאל הרוחני הגבוה ביותר שלו הוא רק להשתיק את התוכי בלי להחליף את הפעילות שלו בפעילות אחרת ימצא סוג של רגיעה נחמדה שבסופו של דבר רק תקטין אותו כאדם אם לא יתווסף אליה משהו אחר.

        • קקדו

          בועז.פ, 21/06/08 12:32

          ראשית לטעמי השאלות של רמנה או קרישנמורטי לא נועדו לעודד פעילות, להפך, הן נועדו לגרום לאדם להגיע למבוי הסתום שבו המחפש מניח לשאלה ורואה שהיא חסרת טעם.כאשר האדם מניח לנסיון למצוא פתרון ה''פתרון'' מגלה את עצמו.

          מה שמדובר פה הוא לא על אידיאל, או אסכולה או פילוסופיה, כל אלה שייכים לתוכי וההתפלפלות בהן היא אינסופית.
          שוב, לא מדובר על להשתיק את התוכי, זה יהיה משול להשתיק את מכשיר הניווט הלוויני בזמן הנסיעה.למה לא להשתמש בו ?

          לגבי הדוגמא של האבן.
          נכון, איננו אבנים, אבל אותה תבונה שנמצאת מאחורי האבן או העץ נמצאת גם בנו. בכלי הדם, בנשימה, במבנה המוח. דרך היצור האנושי היא מתבטאת בצורה אחרת מאשר באבן.
          היא קורית מעצמה אם מאפשרים לה להיות וזאת הכוונה בלהיות.
          ודרך אגב, גם אם תנסה אלף שנה לא תצליח להיות אבן, אל תהיה כל כך בטוח שזה פשוט.

    • כמו רוב ההתבוננויות של המין האנושי

      ג'קו, 21/06/08 08:42

      על עצמו גם המאמר וגם התגובה שואלות את שאלת השאלות: מה לעזאזל אני עושה פה?, ולמה אני עושה את זה?
      התשובה (שלצערי לא בידי) להבנתי תלויה
      רק באמונה האישית מאיפה ולאן אני הולך.
      בדרך כלל אנו מנסים לשכנע את סביבתנו ודרך זה גם את עצמנו שהדרך שלנו היא הדרך הנכונה. , שוב להבנתי ולאמונתי כל אחד ואחת נכון בדרכו וההבנה האמיתית תבוא רק שנעזוב פה וננוח עד הגלגול הבא בעולמות הרוח.