נראה לכם שאלוהים לא משנה דעתו?
ישעיהו לייבוביץ' טען שאלוהים אף פעם לא משנה את דעתו. אביתר שולמן מראה שההפך הוא הנכון: אלוהים הפכפך ממש כמונו. פרשת השבוע של אביתר שולמן
לייבוביץ' מייצג בדבריו את העמדה המסורתית והמונותיאיסטית ביחס לאלוהות. האל הינו אחדות צרופה, וכוונתו שלמה ומושלמת. הוא יודע-כל ומתווה את דרכם של בני עמו על פי רצונו. לא ייתכן באל כל שינוי, שהרי אחדותו המושלמת וכוחו האינסופי קובעים בהכרח שבחירותיו אמיתיות ונכונות. מצב בו האל טועה או משנה את דעתו אינו מן האפשר, שהרי דעתו מבוססת על הבנה מלאה של כל מה שהיה, יהיה, ועודנו נמצא.
אפשר לתהות לגבי ההגיון הפילוסופי שמאחורי עמדה זו שמייצג לייבוביץ', אך דומני שאין בכך טעם רב. בסופו של דבר הדיון בהכרח יגיע למקום בו המקבל תפיסה זו של האלוהות יצביע על מוגבלותה של הידיעה האנושית, ועל חשיבותה של האמונה כגורם מרכזי ביחס הנפשי הנכון כלפי האלוהים. האמונה מייצגת בדיוק את המקום בו האדם נכנע אל מול אי-הידיעה שלו, הוא המקום בו הוא נפתח למה שגדול ונפלא ממנו. היפתחות זו נחשבת כמקור לאושר, אולי גם לעושר, ומסמלת את ההתחברות של האדם עם האמת העליונה של הקיום.
עמדתו של לייבוביץ' בנקודה זו זוכה, מטבע הדברים, לאהדה רבה (ויעידו על כך הטוקבקים, על שלל העלבונות המופנים כלפי מי שמעז לפקפק בגישה זו מעל גבי דפי האינטרנט). מעבר למחיר שגישה זו גובה, הנולד מההכרח לקבל כאמיתי את מה שלעולם לא ייתכן שכנוע מלא לגביו, יש קושי לקבל את התפיסה האחדותית של האלוהות כקולו האותנטי של המקרא.
בשבועיים האחרונים התייחסתי ארוכות לשינויים שעובר האלוהים לאורך הספרים השונים של המקרא. החלפת הבכורות בלויים, אליה מתייחס לייבוביץ', מגבה אמירה זו באמצעות התבטאות פשוטה וישירה של האלוהים, המצהיר מפורשות על שינוי שהוא עורך בקביעת דמותם של האחראים על עבודתו. אפשר לתהות לגבי הסיבה לעריכת שינוי זה, אך החשיבות הבסיסית היא בכך שהוא מתרחש. אני מציע להתאפק לרגע קצר אל מול האינסטינקט התרבותי המונותיאיסטי המופנם שלנו, ולראות איזה עולם מתאפשר אם אנו מרשים לאל להשתנות, ולהיות מעט פחות מושלם.
אנחנו חיים על הקרקע. המשמעות האמיתית של חיינו הולכת ונרקמת לנגד עינינו, רגע אחר רגע, צעד אחר צעד. איננו מודעים למשמעות של כל מה שקורה, ואנו מסוגלים להגות בעולמות דמיוניים אינספור. עדיין, הדמיון העשיר ובעל הכנפיים הנפלאות ביותר חוזר בסופו של דבר לחיינו הפשוטים על האדמה. כאשר אנחנו ישרי דרך, יש לנו יכולת לאהוב את עצמנו. כאשר אנחנו שקרנים ופוגעניים אנחנו חיים בתוך קונפליקטים. מתוך המקום הזה פוגש האדם את האלוהים.
בין אם יש אלוהים אחד או לא, אם הוא מושלם וכל-יכול או לא, האדם פוגש את האלוהים מתוך דימוי, והדימוי הזה מעוצב תמיד מתוך עולמו. את אחדותו חסרת הצורה הגשמית של האלוהים, אם ישנה כזו, לא פוגש האדם לעולם באופן ישיר. מבחינה פרקטית, האלוהים הוא שחקן בתיאטרון הפנימי של האדם. האלוהים מייצג עבור האדם כוחות שונים, שלחלקם הוא נמשך ומאחרים מפחד. הדימוי של האדם את האלוהים מאפשר לו לתת שם וצורה לכל אותן האיכויות והתדרים בעולם שהוא מרגיש אותם רוויי משמעות מבחינתו, אך שהוא אינו מבין אותם ושאין ביכולתו לרדת לעומקם. במובן מעשי – ואיני אומר עדיין דבר לגבי המובן המהותי והמטאפיזי של האלוהים – האדם פוגש את האלוהים רק דרך תיווך זה של עולם הדימויים והרגשות שלו.
מבלי להיכנס להשלכות הפילוסופיות של הבנה זו (והן עמוקות), עובדה זו דורשת מאיתנו להכיר במובן הארצי והפשוט של האלוהים מבחינתו של האדם. לכל הפחות, עובדה זו אומרת שאין לבטל את האישי
מה שכל זה אומר זה שבשביל לקיים את האמונה באלוהים האחד שאינו ניתן לידיעה, עלינו לקפוץ מחוצה לעצמנו. לכל הפחות, עלינו להדחיק חלקים חשובים מאיתנו שנמצאים בדו-שיח אמיתי עם האלוהות, הם כל אותם חלקים שאינם מאמצים באופן ישיר וטבעי את אחדותו של האלוהים. רגשותינו המשתנים, ספקותינו ותהיותינו, מצב רוחנו, כל אלה נדרשים להיעלם ולהיאלם אל מול התפיסה האחדותית והכולית של האל.
אפשר, כמובן, להגדיר את כל החלקים שאינם רואים את האחדות כצד הכופר שלנו, יסודות יצריים פרימיטיביים באישיות שטרם הבשילו וטיפסו למדרגת השכל הטהור. אלה הם אולי ערלת לבבנו. אך יש יסוד אלים, ברוטאלי וקונפליקטואלי בבחירה מסוג זה. גישה זו דורשת מאיתנו לדחות חלקים אמיתיים מתוך עצמנו, בלי כל סיבה אמיתית, אנושית, לעשות זאת.
כל אחד ואחת מאיתנו ת/יעשה, כמובן, את בחירותיו/ה היא או הוא. בהקשר הכללי יותר אומר רק שיש סיבות טובות לחשוב שעצם ריבוי התפיסות לגבי האלוהים מצביע על כך שהוא אינו מהווה אחדות צרופה. קשה לנו להבין, אולי, באיזה מובן "הוא" האלוהים אם הוא איננו בעל זהות אחידה ומובהקת. אך למעשה, אחדותו יוצרת יותר בעיות משהיא פותרת, שכן כאשר הוא אחד איננו מסוגלים להבין אותו כזהה לעולם או כשונה ממנו, ואיננו מבינים מה צורך לו בעולם ובבני האדם. בהקשר הנוכחי, חשוב לי יותר שנראה כי מחברי המקרא היו שותפים באינטואיציות אלה, המאפשרות לאלוהים להשתנות, מכיוון שהוא איננו אחד בלבד.
ספר "במדבר", אותו אנו מתחילים השבוע, הוא במידה רבה דו-שיח בין האדם, אותו מייצג עם ישראל, ובין האלוהים. הספר רצוף בספקות של בני ישראל ביחס לדרך שמתווה עבורם האלוהים. הם אינם מקבלים בלא ביקורת את המצוות שהוא מתווה עבורם ואת הדרך בה הוא מוליך אותם במדבר.
האלוהים זועם על יחס זה של בני עמו, ומתפרץ מפעם לפעם באלימות. הסיפורים בהם נעסוק בשבועות הקרובים מהווים עדות חיה לא רק לדינמיקה הפנימית של המאמין ביחס לאלוהים, לתהליך ההבשלה של האדם מול האל, אלא גם לשינוי והתפתחות בעצם דמותו, טבעו ואפיונו של האלוהים. כאשר העם מתפתח וחוקר, טבעי שגם האלוהים שלו ישתנה. גם האלוהים חי, למעשה, על הארץ. אם לב פעולתו לא היה על הארץ כלל לא היינו מדברים עליו.
מעניין כי פרשת "במדבר" מציגה רמז ברור לדגש האנושי של התורה, לעובדה שיש לקחת בחשבון את בני האדם שהגו באלוהים כאשר אנחנו מבקשים אחריו. פרשת "במדבר" עסוקה רובה ככולה במפקד אוכלוסין הנערך לפי דרישת האל. עיקרה של הפרשה בתיאור נציגי השבטים העורכים את המפקד יחד עם משה ואהרון, ובמניית מספרם של בני ישראל. בהמשך מתואר האופן בו חונים השבטים השונים מסביב לאוהל מועד. התיאור של מפקד זה כמו מבקש לומר שאין עסקינן באלוהים מופשט, אלא באלוהים של בני אדם.
כאשר אנחנו מאפשרים לאלוהים לפשוט מעצמו את בגדי אחדותו ולהתפתח, אנו זוכים להחליף את האל התיאולוגי באל חי ואמיתי. אל זה מעצים את הדו-שיח שלנו איתו, בכך שהוא מאפשר לנו לבחון את דרכנו לא רק ביחס לשאלה אם קיימנו את הציווי שלו באופן הנכון (אם כי האל המקראי עדיין עסוק מאוד בציווייו ומבקש יישום מדוקדק שלהם. גם הוא, כאמור, בהתפתחות). האלוהים המתפתח מהווה, במידה רבה, חלק מעצמנו, הוא אותו החלק המשיב לנו כגמולנו, המשקף את מעשינו במציאות. הזעם שלו הוא הזעם שלו, והצורך שלו באהבה וביראה הוא הצורך שלנו לאהוב ולכבד. כך אנו זוכים בקרקע פוריה עבור בחינת דרכנו - מה שהאלוהים מבקש מאיתנו זה שנמשיל ונתפתח אנו, ביחס לעצמנו וביחס להבנתנו אותו. כך גם הוא יוכל, לגדול, להתעצם, ולהעמיק בתוך עצמו.
אביתר שולמן הוא דוקטורנט בפילוסופיה בודהיסטית באוניברסיטה העברית. מלמד בודהיזם באוניברסיטת ת"א ובן גוריון ובמסגרות נוספות. איש משפחה, מושבניק בהתהוות
נא להמתין לטעינת התגובות
