גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


לכסף אין טעם: ערב במאראבו

יותר מכל דבר אחר, המסעדה החדשה מעלה בדמיון חדר אוכל בדיור מוגן לאלפיון העליון. אוכל יקר להחריד, נינוח במובן הרע, סולידי ומיושן, שלא מטביע כל חותם

שגיא כהן | 30/5/2008 6:16 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
 
מאראבו
מאראבו רובי קסטרו
למה כל כך יקר, בשם אלוהים, למה כל כך יקר? כשאתה קובע שמחיר המנה הראשונה היקרה
ביותר הוא 58 שקל, מחיר העיקרית היקרה ביותר 165 שקל, ומחיר האחרונה היקרה ביותר הוא 56 שקל, אתה קובע רף ציפיות שכמעט אי אפשר לעמוד בו.

במחיר הזה, מה שאתה מודיע לי הוא שאני צריך לצפות לחוויה דומה לזו שאקבל בארקדיה, ברפאל, במוסקט או בקלואליס. ומאראבו, עם כל הכבוד, לא בליגה הזו.

למען האמת, היא תצטרך לעלות עוד שתיים-שלוש ליגות עד שתגיע למקום שממנו רואים, במשקפת, את זנב הליגה הזו. כשאתה מבשר לי שהחוויה שאני עומד לעבור עתידה לעלות לי לכל הפחות 450 שקל לזוג (בלי יין, בלי קפה, בלי המנות היקרות), אתה מודיע לי שעליי לצפות לשלמות.

אתה לא יכול מיד אחר כך לגשת לשולחן ולהגיד: "שלום, שמי שירן, ואני אהיה המלצרית שלכם הערב", אחרי ששנייה קודם ניגשה מישהי אחרת והודיעה: "שלום, שמי מאיה, ואני אהיה המלצרית שלכם הערב". אחרי זה גם אי אפשר שהדבר הראשון שאקבל יהיה משהו שלא הזמנתי: כן, שוב העניין הזה עם הקרח בכוסות.

כשהגענו היו שלושה שולחנות במסעדה (אחר כך התמלאו עוד). לא יכול להיות שמלצרית במקום לא צפוף שמרשה לעצמו לגבות 165 שקל למנה, לא תקדיש את מינימום תשומת הלב להזמנה, ולא תצליח להביא כוסות בלי קרח.

גם העיצוב הוא לא בשביל הסכומים האלה: יותר מכל, עוררה המסעדה בדמיון חדר אוכל בדיור מוגן לאלפיון העליון. היה בה משהו סולידי, מיושן, נינוח במובן הרע של המילה.

ובכלל, דומה שמאראבו יכלה להצליח דווקא בתור מסעדת מלון לקהל מבוגר, מבוסס, שונא חידושים ולא אנין. מין מקום שבו האוכל מגיע בסוף יום גדוש אירועים, לא מהווה אטרקציה בפני עצמו, וחף מהתרגשויות שעלולות, חלילה, לעשות חלושעס בלב.
מאראבו
מאראבו רובי קסטרו
רביולי מאת סקעת

והדברים כמובן אמורים במיוחד באוכל. האוכל במאראבו מתוחכם טכנולוגית: כמו שיש היום טילי שגר ושכח, כך האוכל כאן הוא בסגנון אכול ושכח. לא היתה מנה אחת שאכלנו, תוספת אחת, נגיעה אחת, שהטביעו חותם בזיכרון.

התפריט נקרא כמו אוסף להיטים של מסעדות הצמרת האחרות: מרק חצילים (פוד ארט), בייבי קלמארי על הפלנצ'ה (ארקדיה), טרטר פילה בקר (טוטו), רביולי שרימפס (רפאל), לחי בקר (כתית, רפאל), צלעות טלה על ראגו חיטה (כולן) וכן הלאה.

העניין הוא שהביצוע השאיר אצלי את הרושם שהשף לא ביקר במסעדה ישראלית בעשור האחרון. הכל היה כל כך חסר חן, חסר ליטוש וחסר תחכום, שהתחושה היתה כמו של מישהו מ"כוכב נולד" שמבצע קאבר.

והדבר הזה בלט מהביס הראשון. לחם הבית לא היה אפוי דיו. קורה. אבל זה היה פחות נורא אילולא ההצגה הנלווית: המלצרית הגיעה עם מגש, ועליו כלי גדול למלח וכלי גדול לפלפל, בזהירות רבה העבירה מלח מהכלי הגדול לכלי

קטן, ורק אז הניחה ברוב טקס את הכלי הקטן על השולחן. אותה רוטינה עם הפלפל. מה השלב הבא: קילוף מלפפונים לנגד עיני הלקוח? בשביל מה החנטריש הזה? זה נותן למישהו תחושה של לוקסוס? זה משפר את המלח?

אחר כך הגיעו מנות ראשונות: רביולי שרימפס וטרטר פילה בקר על מה שהמסעדה מכנה "פאן דה מי", שהתגלה כסתם פאן עם ביצת שליו וסלסת עגבניות. הבשר היה בסדר, הביצה היתה בסדר, הפאן לא הפריע, וכל המנה היתה ייחודית וזכורה בערך כמו סנדביץ' גבנ"צ. לא היה בה שום דבר (חוץ מההגשה האלגנטית: ריבוע, שערו בנפשכם) שיגרום לך לרצות לחזור ולאכול דווקא את הגרסה הזו.

הרביולי היו גרועים יותר: הם לא היו עשויים. יש אל דנטה, הרביולי של מאראבו היו אל מבושל. לרביולי היו מרקם יבש וטעם קמחי בולט. איתם הגיע שרימפס בודד, מקולף. למרות זאת קיבלנו צלחת מיוחדת לשים בה את ראשו האומלל. בינינו, לא עדיף קצת פחות מניירות וקצת יותר תכלס?
מאראבו
מאראבו רובי קסטרו

מגה-מבוכה בגזרת הקוסקוס

המשכנו לתבשיל לחי עגל בציר בקר עם קוסקוס וירקות שורש. נסיבות חיי גרמו לכך שאני אוכל קוסקוס עבודת יד לפחות פעם בשבוע, ולא ישכנעו אותי - גם אם יראו לי שבחשבונות המסעדה אין דבר כזה וגם אם השף יישבע עם יד על ספר התורה, לא ישכנעו אותי - שהקוסקוס שאכלנו שם לא בא מקופסה.

ובמחירים האלה, גם אם הוא רק דמה דמיון מיסטי לקוסקוס מקופסה, זו כבר מגה-מבוכה. נתחי לחי העגל עצמם אמנם לא באו מקופסה, אבל דומה שטוב היו עושים אילו הלכו לשם: הם היו עתירי שומן, מסמורטטי מרקם ובכלל, חסרי חן.

מנגד, פילה דג לברק צלוי (עוד דקת צריבה מצד הבשר לא היתה מזיקה) עם ריזוטו גורגונזולה חשף בעיה אחרת. זה לא היה ריזוטו גורגונזולה. זה היה ריזוטו ועליו קוביית גורגונזולה. רבאק, 118 שקל לקחת ממני, קשה לך לערבב את הריזוטו, כדי שלכל המנה יהיה טעם אחיד?

כמנה אחרונה קיבלנו - תחזיקו טוב - סורבה אשכוליות אדומות. כן כן, לשם חזרנו. המנה תוארה כעוגת גבינת עזים, אבל נדמה לי שנכון לתאר מנה לפי המרכיב המרכזי שלה, ושתי קוביות עוגת הגבינה התגמדו לנוכח תל הסורבה הוורוד. אין מה לומר: שלמות ששווה את מחירה.

מאראבו, בית עוז, אבא הלל 14 רמת גן. טל': 073-7142828

אפשר חשבון?

טרטר פילה בקר: 58 שקל

רביולי שרימפס: 48 שקל

תבשיל לחי עגל בציר בקר: 128 שקל

פילה לברק על הפלנצ'ה עם ריזוטו גורגונזולה: 118 שקל

עוגת גבינת עזים: 42 שקל

סן פלגרינו גדול: 24 שקל

טיפ: 50 שקל

סה"כ: 468 שקל


כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

שגיא כהן

מבקר המסעדות מביא בכל שבוע את רשמיו הטריים מביקורו האחרון בבתי האוכל הפזורים בארץ

לכל הכתבות של שגיא כהן
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים