חטפה שוק: שיטוט במחנה יהודה ובעזורה
הכתבת מעולם לא היתה בשוק הירושלמי. עד השבוע. החוויה הותירה אותה מסוחררת, ובעיקר עם המסקנה ששוק הכרמל מפסיד בנוק אאוט. ואם אתם כבר שם, לא תקפצו לקובה במיה בעזורה?
שוק מחנה יהודה פלאש 90
כחובבת שווקים אני יוצאת בכל שבועיים - שלושה, עמוסה בעגלה המיוחדת ההיא למסע קניות בשוק הכרמל. תמיד בציפייה למצוא את האוצרות שמצויים רק בשווקים: ירקות מיוחדים שאין בשום מקום אחר, פירות לפני עונתם במחירים סבירים, מאפיות מיוחדות, חנויות מעדנים השונות באופיין מחנויות דומות ליד ביתי וכו'.
הציפייה, לצערי, הופכת לאכזבה מסוימת. יש סחורה יפה, יש צבעוניות, יש קריאות של סוחרים, יש עשבי תיבול ועלים ירוקים למיניהם, אבל סך כל הקנייה לא מביא איתו את החוויה. ואגב, גם לא המחירים. תמיד, בסופו של דבר כאשר העגלה מלאה, וגם ביד יש שלוש ארבע שקיות כבדות, בדרכי חזרה אני שואלת את עצמי אם היה כדאי.
התשובה לא חד משמעית. פה ושם יש יתרונות לקנייה בכרמל על פני קנייה בסופרמרקט גדול, אבל אלו לא יתרונות ששווה לבזבז עליהם חצי יום, פחות או יותר. לחוויה בשוק הכרמל חסרה התרוממות הרוח, שאופפת אוהבי שווקים כשהם מגיעים למחוז חפצם. חסרה ההתלהבות מקניות שיודעים שהן אפשריות רק בשוק. בעצם, זו אותה סחורה שאפשר למצוא בסופר, בתוספת צפיפות וחוסר נוחות.
את התרוממות הרוח ההיא מצאתי בשוק מחנה יהודה, שלבושתי ביקרתי בו לראשונה לפני כשבועיים, בדרכי לאכול ארוחת בוקר מאוחרת במסעדת עזורה הקטנה והמטריפה. מאחר שכבר הגענו, הארכנו במקצת את הדרך, ושוטטנו בין הסמטאות הקטנות שיוצאות מהרחוב הראשי של השוק. העליצות והשמחה התחילו לבעבע. קודם כל הפתיעו אותי השקט, הסדר והניקיון במקום.
אחר כך התפעלתי מהשילובים הנפלאים של דוכנים על טהרת הירושלמיות הוותיקה, ההיא מסיפורי סוראמללו, כפי שסיפרו יוסי בנאי והגשש החיוור, עם בתי קפה קטנים ויאפיים, חנויות ניו-אייג' וחנויות מעצבים, עם חלונות ראווה בנוסח כיכר המדינה. לרגע היתה תחושה של ביקור באחד השווקים הנפלאים של פריז, שגם בהם יש תערובת של ישן וחדש, פריזאי קלאסי ויאפי, ונעימות גדולה סתם לשוטט בין הדוכנים בעיניים פעורות.
מיד התקבלה החלטה על עריכת קניות במקום, כי אין סיכוי שאני אשאיר בדוכן חצילים קטנים בגודל אצבע, במיה מדהימה ביופיה, צנוניות קטנות וגזר וסלרי, שנראו כמו הירקות שגדלו בגן הירק של ילדותי, וכמובן התפוחים, והאגסים, והמשמשים, והשסק - כולם נכנסו בסופו של דבר לשקיות הניילון הכחולות שקרעתי מהערימה.
המחירים לא זולים, אבל הרי כבר סיכמנו שלא בשביל זה קונים בשוק, אם כי בחלק מהירקות והפירות בהחלט היה הבדל משמעותי בכסף. גם כמה גבינות ממחלבות קטנות בארץ הגיעו בסופו של דבר לתל אביב, אחרי שניקנו בחנות-דוכן באחת הסמטאות. אילו היו לי אמצעי קירור, סביר להניח שגם דוכני הדגים היו מרוויחים משהו. איזה יופי של שוק.
שוק מחנה יהודה פלאש 90
פתיליות בלי פוזה
אבל עיקר העיקרים, עדיין, היה מסעדת עזורה השוכנת באחת מסמטאות השוק. מקום קטן, די נחבא אל הכלים, ארבעה שולחנות בפנים, שלושה בחוץ. חצי מהמקום הקטן מוקדש לפתיליות שעליהן התבשילים, שבשבילם בהחלט שווה לעלות במיוחד מתל אביב, כמונו.
הפתיליות אינן פוזה. ככה מבשלים שם. את מרק הקובה במיה שאכלתי והתעלפתי, את תבשיל הריאות שהוא אכל ולא התעלף, כי כמעט בכל שבוע הוא מגיע לשם.
גם החומוס עם הפול וגרגירי החומוס של ההתחלה היה מדהים, וגם המוסקה שלהם, שאין דומה לה. זה מה שעושה הפתילייה לתבשילים. משביחה אותם עשרת מונים. מעניקה להם טעם מיוחד, משהו בין חרוך קלות למעושן. ואי אפשר להשיג את האפקט הזה בשום צורה אחרת.
השירות יותר מהיר ממהיר. עוד לפני שמתיישבים, אם מוצאים מקום, כבר מניחים על השולחן פיתות טריות, צלחת עם חמוצים
ורבעי בצלים וכמובן החומוס המופלא, שאותו יש להזמין.
אחרי שמחסלים צלחת אחת, מיד חושבים להזמין עוד מנה של חומוס, אבל חבל. הדרך עוד רבה. מתבשיל הריאות העסיסי השוכב ברוטב אדמדמם ויפהפה למרק הקובה, שהיה כאמור מושלם, ועד המוסקה שהיתה מושלמת פלוס. הכל לא מתובל באגרסיביות, מבושל בדיוק במידה.
מסביב שוחחו, איך לא, על בית"ר ירושלים, שתו בירה שחורה, והזכירו גם לנו על קיומו של המשקה הישן הטוב הזה. מישהו הזמין מנה של קציצות ברוטב, חיסל את המנה, הזמין עוד אחת, ולהפתעתנו הזמין גם פעם שלישית.
המנות גדולות. המחירים לא זולים. יש שיגידו אפילו די יקרים יחסית למקום שכזה. אנחנו שילמנו 130 שקל על שתי מנות חומוס-פול, מנה מוסקה, מנה ריאות ומנה מרק קובה. לא בדיוק מחירים של מסעדת שוק, אבל במקרה הזה, למי איכפת?
עזורה: שוק העיראקים, רחוב מחנה יהודה 8, ירושלים. טל': 6235204 - 02 (הכי טוב לשאול. כולם יודעים)
נא להמתין לטעינת התגובות
