ג'יו ג'יטסו: אומנות לחימה בלי חוקים
בלי הרבה אגרופים ובלי הרבה בעיטות, הג'יו ג'יטסו הברזילאי הוא אומנות לחימה פרקטית וקטלנית שסחפה את עולם הקרבות החופשיים. דוד בנימין על הילד הצנום והחולני שפיתח את השיטה
הכל התחיל בדיפלומט יפני בשם מאסטר מאדה, שהגיע לברזיל בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, כשהוא מביא איתו את בשורת הג'יו ג'יטסו היפני, שיטת התגוששות שבה מטילים, מרתקים וחונקים. גישה נוקשה הדורשת חוסן גופני וכוח רב. משפחת גרייסי קיבלה שיעורים פרטיים מהמאסטר, אך ביניהם היה ילד צנום וחולני שמפאת מחלת פרקים לא הורשה להתאמן. שמו היה הליו גרייסי.
הליו צפה מהצד באחיו הבוגרים מתאמנים במסירות, ובראשו החלה להתפתח גישה חדשה: הוא הבין שאם יכניס למשוואת האימונים שני אלמנטים נוספים, "מנוף ותזמון", גם הוא, הצנום והשברירי, יוכל להשתמש בג'יו ג'יטסו. עד מהרה הדגים הליו לאחיו ההמומים כיצד הוא מכניע אותם בקלות רבה. הליו ואחיו קרלוס המשיכו לפתח את הרעיונות החדשים ובמקביל ערכו "ניסויים חיים" בבני אדם. הם פרסמו מודעה בעיתון והזמינו לוחמים מכל השיטות לקבל כסף תמורת התמודדות ללא חוקים. מותר הכל! הליו וקרלוס הביסו את כל יריביהם לעיניהם המשתאות של הצופים, ועד מהרה הגיעו גם מאסטרים מיפן, שנדהמו לגלות כיצד התפתח הג'יו ג'יטסו.
בשלב מסוים רוריון גרייסי, בנו הבכור של הליו, נסע לאמריקה כדי לנסות שם את מזלו. הוא נקלע לקשיים אך מכיוון שכרטיס הטיסה שלו נגנב הוא לא היה יכול לחזור לברזיל. הוא החליט לנסות את מזלו ככפיל בהוליווד. שם, צץ רעיון חדש במוחו: כדי להפיץ את בשורת משפחת גרייסי לעולם הגדול, הוא הקים זירת כלוב ענקית (האוקטגון) שבה נלחמו מתחרים מכל השיטות. רוריון ומכריו ידעו מראש את התוצאה, שהפתיעה את העולם כולו.
רויס גרייסי, בחור צנום ביחס למתחריו גדולי המימדים, הוזמן על ידי אחיו הגדול רוריון לתחרות. רויס הכניע ללא מכה אחת בודדה את כל יריביו, בזה אחר זה, בקרבות ללא חוקים, ללא כפפות וללא הגבלת זמן. בעזרת הטכניקות הייחודיות של הג'יו ג'יטסו, הוא הוריד את יריביו לקרקע, חנק אותם וביצע בהם בריחים מבלי שיספיקו לקלוט מה היכה אותם.
בשנות ה-60 וה-70 כולם התאמנו כמו ברוס לי, נלחמו כמוהו ואפילו עשו קולות של
אלא מה, בתחרויות שארגן רוריון גרייסי דווקא הסטרייקרים (המכים) לא הצליחו לסיים את הקרבות. הקרבות היו אכזריים וזבי דם - אבל דווקא הגראפלרס (המתגוששים) הם שניצחו ביתר קלות את הסטרייקרס. קונספציית המכות התנפצה כשרויס גרייסי, בבריחים וחניקות, הכניע את יריביו המרביצים בזה אחר זה בקרבות ריאליסטים. השיטה תפסה תאוצה עצומה ובסופו של דבר התלמידים הצליחו לגבור אפילו על הלוחמים ממשפחת גרייסי. הלוחם המודרני כיום יודע איגרוף, היאבקות וכמובן - ג'יו ג'יטסו ברזילאי.
את רוב הסמלים של מועדוני הג'יו ג'יטסו הברזילאי מעטר המשולש. האם צורה הנדסית זו מהווה רק מסגרת אסתטית או שיש לה משמעות עמוקה יותר עבור הלוחם?
למשולש שלושה קודקודים, כנגד שלושת ההיבטים הבסיסיים של הלוחם. ההיבט הראשון הוא הגוף - כוח, גמישות, זריזות, מבנה, סיבולת שריר ולב-ריאה והיכולת להשתקם מפציעות. ההיבט השני הוא המחשבה, שכוללת את מכלול הטכניקות אותן יודע הלוחם לבצע בזמן הקרב ובנוסף לכך את האסטרטגיה הספציפית בה הוא נוקט. ההיבט השלישי הוא הרוח: מכלול תכונות אופי המלוות את הלוחם בקרב, כמו התמדה, נחישות, אומץ, הרפתקנות, אגרסיה, קור רוח, הסתגלות והשתקמות נפשית.
שלושת היבטים אלה שזורים זה בזה באופן מפרה והכרחי, כשם שהצלעות קושרות את קדקוד המשולש. הצלע בין הגוף למחשבה מקשרת בין מכלול הטכניקות והאסטרטגיות של הלוחם ליכולתו לבצע אותן באמצעות הגוף, במהירות המתאימה, בכוח הנדרש ובתזמון המדויק.על הלוחם להכיר את הטכניקות שדורשות גמישות וזריזות ואת אלה שמצריכות סיבולת שריר, ולדעת לנקוט באסטרטגיה המתאימה ביחס למבנה גופו עצמו ולמבנה גופו של היריב. למשל, אדם כבד יבחר בהתנהלות יותר סטטית בקרב ולעומתו יעדיף אדם קל טקטיקות דינאמיות והתחמקות ממשקלו של היריב.
הצלע המקשרת בין הגוף לרוח מצביעה על הקשר בין פעולות הגוף למצב הנפשי והרגשי שבו מצוי הלוחם. למשל, בזמן מצוקה או הישרדות הגוף האנושי מגיב באופנים שונים. האחד יוצף באדרנלין ויקפא ללא יכולת לזוז, והשני, שנפשו מאומנת לאיום, ישתמש באדרנלין כדי להתמודד. מקור מעניין לקשר זה ניתן למצוא בדיני המלחמה שמקבלים עליהם בני ישראל בספר דברים (י"ט, ח'): "ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו...". רוח רפה אינה מתאימה לקרב כי הגוף לא יוכל לתפקד ברגע האמת. כאשר הוא עייף ופצוע, אם הלוחם אינו מספיק נחוש - הוא מרגיש לפתע ששריריו אינם עומדים במעמסה והוא מאבד את האמונה ביכולתו לנצח. מחשבותיו מתרגמות לפעולה והוא מוותר, אם בכניעה ואם בפתיחת קווי ההגנה שלו.
הצלע בין הרוח למחשבה מקשרת בין הטכניקות והאסטרטגיה שיבחר בה הלוחם בהתאם לאישיותו ונסיונו הנפשי. ישנם לוחמים המעדיפים לקחת סיכונים עם טכניקות וירטואוזיות שמתאימות לאופיים ההרפתקני, ולעומתם לוחמים שמרנים יותר. ישנו הלוחם האגרסיבי שישתמש בטכניקות כוחניות ואפילו פראיות כדי לפרוץ את קו ההגנה של היריב, ומאידך לוחם סבלני, שבונה אסטרטגיות לטווח ארוך ומחכה לרגע טעות של היריב. דוגמא אחרת קשורה בפציעות שנחרתו ברוחו של הלוחם. אם למשל נפצע כתוצאה מהטלה כלשהי, יחשוש לבצע אותה בקרב. עמידות רוחו עשויה להיות הגורם המכריע בין פאניקה לתפקוד תקין.
במהלך 16 שנות עבודתי כמדריך אומניות לחימה נחשפתי לתלמידים שונים ומגוונים, באופיים, ביכולתם הפיזית או המחשבתית, ולמעשה במכלול תכונותיהם. היום אני יודע שישנן שתי תכונות שאותן ברוב המקרים אפשר לפתח - ההיבט הגופני וההיבט המחשבתי. תמיד אוכל להוסיף לכושרו הגופני של תלמיד, לגמישותו או למהירותו. כמו כן ביכולתי ללמד אותו טכניקות רבות ואסטרטגיה המתאימה למבנה גופו או אישיותו. אולם קשה שבעתיים לשנות את תכונות אופיו הבסיסיות. אמנם ישנן תיאוריות הגורסות, למשל, שישנה תושייה נרכשת, אבל אופיו של האימון הוא ברובו גופני, ואין למורה את הזמן והכלים האולטימטיביים לתרום לשינוי מהפכני ברוחו של התלמיד. כמובן שהייתי עד לשינויים בקרב תלמידים שחששו מתחרות ולבסוף שברו את מעגל הפחד אחרי השתדלות משותפת שלי ושלהם, אבל לרוב שינויים מהותיים מתרחשים בהשפעתם של גורמים פסיכולוגיים חיצוניים. בקצרה, קל יותר להביא תלמיד לאליפות כשהוא בא אליך עם מטען נפשי ורוחני משובח וכל שנותר הוא לאמן אותו המבחינה פיזית וטכנית.
נקודה מעניינת היא שהרוח תוביל את המתחרה לפני התחרות, עוד בשלב האימונים: למשל, ההתמדה לנוכח קושי האימון. הרוח היא שתוביל את הלוחם בקרב עצמו, מתחילתו ועד סופו. ללא אומץ, הלוחם כלל לא יעלה לזירה, וללא נחישות, הוא לא יסיים אותו.
הליו גרייסי אמר פעם בראיון שריקסון גרייסי נמצא באיזון הטוב ביותר של שלושת התכונות – גוף, מחשבה ורוח - ולכן כרגע הוא הלוחם הטוב ביותר במשפחה. האיזון, אם כן, הוא סימנו של הלוחם המושלם.
דוד בנימיןהוא נציגו הרשמי של רויס גרייסי בישראל, ועומד בראשו של קורס מדריכי ג'יו ג'יטסו ברזילאי מטעם מכללת וינגייט.
נא להמתין לטעינת התגובות
