קריסת מערכות
סריקת המערכות לא איתרה שאין לעובר כף יד, ולהורים לא סיפרו שיש סריקה מורחבת • מתרשלים
ע' והוריו הגישו לבית המשפט תביעת רשלנות רפואית, במסגרתה הם דרשו פיצוי מקופת החולים בה האם היתה חברה, מהרופא שעקב אחר ההריון ומהמכון שבו נערכו סריקות האולטרא סאונד.
התביעה התגלגלה עד לבית המשפט העליון, שבתחילה, בדק האם ניתן לייחס למי מהנתבעים רשלנות בכך שבסריקות האולטרא סאונד לא איתר שכף ידו של ע' חסרה. על שאלה זו השיב בית המשפט בשלילה, וקבע שבשנים 85'-86' לא נהוג היה לבדוק את שלמות גפיו של העובר בבדיקת אולטרא סאונד שגרתית המתבצעת במסגרת שירותי הרפואה הציבורית, וזאת משיקולי עלות-תועלת.
כעת בחן בית המשפט את השוני בין סריקות מערכות המבוצעות באופן שגרתי במסגרת שירותי הרפואה הציבורית לבין סריקות מערכות מורחבות שמבוצעות באופן פרטי על ידי מומחים. הבחינה העלתה כי בעזרת סריקה מורחבת ופרטית ניתן היה לאבחן את הבעיה.
עם זאת, בית המשפט קבע שהרופא שעקב אחר ההריון חייב היה לספק לאמו של ע' מידע הן בנוגע למגבלות סריקת המערכות השגרתית שבוצעה לה במסגרת הרפואה הציבורית, והן בנוגע לאפשרותה לפנות באופן פרטי למומחה שיבצע סריקת מערכות מורחבת, שעשויה לתת תמונת מצב רחבה יותר לגבי העובר. כשהתברר שהרופא שעקב אחר ההריון לא סיפק לאם את המידע, בית המשפט ראה בכך התרשלות מצדו.
בהמשך, החזיר בית המשפט העליון את התביעה להכרעה בבית המשפט המחוזי, והבהיר כי כדי לקשור בין נכותו של ע' לבין התרשלות הרופא, שלוש דרישות צריכות להתקיים: על ההורים להוכיח שהם באמת היו פונים למומחה
הפרשה עדיין לא הוכרעה עד היום, אך פסק הדין שנתן בית המשפט העליון הוא חשוב ותקדימי מפני שהוא הכיר בכך שחובת הרופא לא מסתכמת בשיגורו של החולה לבדיקות הקיימות במסגרת הרפואה הציבורית, אלא שהוא חייב גם לספק לחולה מידע בנוגע למגבלות של אותן בדיקות ולאפשרות לקבל בדיקות נוספות במסגרת פרטית.
הכרעה דומה, אם כי נטולת המשקל המחייב של בית המשפט העליון, התקבלה בתביעת רשלנות רפואית שנידונה בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע: נ', ילד בן כ-7 שנים, נולד עם תסמונת המכונה "דנדי ווקר". תסמונת זו כרוכה בפגם מוחי שנוצר או מתחיל להיווצר בין השבוע ה-10 לשבוע ה-15 של ההריון, והיא מתבטאת בכך שהילד משותק ומרותק לכסא גלגלים, אינו מסוגל לתקשר עם סביבתו, ולמעשה הוא חסר כל יכולת מוטורית או קוגניטיבית.
הוריו של נ' הגישו בשמו תביעת רשלנות רפואית, וזאת בשל העובדה כי הפגם המוחי שממנו נ' סובל לא אובחן במסגרת סריקת מערכות שגרתית שבוצעה לאמו בשבוע ה-22 להריונה במסגרת שירותי הרפואה הציבורית. גם במקרה זה התברר כי את הפגם ניתן היה לאבחן רק בסריקת מורחבת המבוצעת על ידי מומחה פרטי, אלא שאמו של נ' לא ידעה כלל על קיומה של אפשרות זו, ועל ההבדל בין סריקת מערכות מורחבת ופרטת לסריקת המערכות שניתנת במסגרת שירותי הרפואה הציבורית.
בית המשפט קבע כי הרופא שעקב אחר ההריון במקרה זה לא מסר להורים את המידע הדרוש - הן בנוגע למגבלותיה של סריקת המערכות, והן בנוגע לאפשרות לבצע סריקת מערכות מורחבת ופרטית, שתיתן אבחנה מדויקת ורחבה יותר. כשהתברר שהוריו של נ' ביצעו במהלך ההריון בדיקת מי שפיר באופן פרטי למרות שלא היתה אינדיקציה מיוחדת לעשות כן, בית המשפט קבע ללא קושי כי לפי התרשמותו, הם היו בוחרים לבצע באופן פרטי סריקת מערכות מורחבת, אילו היו יודעים על האפשרות.
לבסוף נקבע כי אילו בדיקה כזו היתה נעשית, היא היתה מאתרת את הפגם המוחי, ולנוכח משמעותו של הפגם, אין ספק כי ההורים היו בוחרים להפסיק את ההריון. לבסוף, חייב בית המשפט את קופת החולים לשלם לנ' ולהוריו פיצוי בגין כל הנזקים.
עו"ד אבי שמואלי עוסק בייצוג תובעים בתביעות רשלנות רפואית
נא להמתין לטעינת התגובות
