גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


שווה זהב, חוץ מהאוכל

מסעדת נווה צדק אמורה להיות מסעדת בשרים יוקרתית, אבל שגיא כהן נתקל שם בעיקר בשירות חובבני וטורדני, מנות תפלות ובשר באיכות ירודה. פלא שהוא לא השאיר טיפ?

שגיא כהן | 23/11/2007 1:04 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מסעדת נווה צדק, מסעדת הבשרים החדשה בנווה צדק, היא מסוג המסעדות שבהן אנשים משלמים הרבה מאוד כסף בעיקר כדי להראות שהם מסוגלים לשלם הרבה מאוד כסף. הרעיון במסעדה הוא לחקות את היכלי הבשר הניו יורקיים - סמית' אנד וולנסקי, פיטר לוגר ודומיהם.

התוצאה, בפועל, היא פיטר לוגר נוסע לנובו ריש. כל מה שיש בפיטר לוגר - משירות מקצועי ועד בשר מעולה, ממסורת ארוכת שנים ועד מקצועיות מדופלמת, מתמורה לכסף ועד מנות ראשונות מגרות - אבד בדרך.

מה שנשאר הוא הפוזה: "בשר שאנחנו מיישנים ומשיישים לבד" (נשבע לכם, זה מה שהמלצר אמר, מתברר שבנווה צדק מצאו דרך לגרום לפרות להמשיך ולהשמין גם אחרי השחיטה והפירוק), ו"ניני אמר שהפורטרהאוס לא מיושן מספיק", כאילו שאני אמור לדעת מי ומהו ניני, או כאילו שזה אמור להיות אכפת לי.

לא זוכר שאי פעם בסמית' אנד וולנסקי דיווחו לי ש"סמיתי אמר שהבשר לא מיושן מספיק". אולי כי שם אתה לקוח ובנווה צדק משוכנעים שאתה סחבק ("נו, חברים, אז מה מצבנו?", תהה המלצר ותהינו גם אנחנו).

ונוסף לכל זה, השורה התחתונה, והקובעת, היא שהבשר נופל מזה שאפשר לקבל במקומות דוגמת דוריס, פורטרהאוס, פויקה ואחרים, שלא לדבר על הבשר האיכותי שמוגש ברוב מסעדות הצמרת שלנו. רק המחירים, ברוך השם, כאילו כל פרה ניזונה מדיאטת כמהין.
נווה צדק. צילום: רובי קסטרו
נווה צדק. צילום: רובי קסטרו רובי קסטרו
סליחה, מה זה סלט ספרדי?!

אבל עוד לפני שניזכר במנות הראשונות הסתמיות (שאף שהן מנות קרות לקח להן 20 דקות טובות להגיע לשולחן), ברעשי הרקע הבלתי נסבלים, בצפיפות שהעלתה לרגע את ההרהור שייתכן שמי שתכנן את נווה צדק תכנן גם את מחלקת התיירים של אל-על, או בשירות האפתי, הערה על ארכיטקטורה.

ודאי שמתם לב שאף מסעדה חדשה לא נפתחת כרגע בארץ בלי חדר פרטי שנמצא במפלס גבוה יותר מזה שבו סועדים בני התמותה הרגילים. הפיאודלים החדשים לא רק שלא אוכלים יותר עם הווסלים שלהם, הם גם לא עושים את זה באותו מפלס.

ומאחר שהפיאודלים החדשים הם אלילי הדור, ממש כמו שהיו אלופי המטכ"ל בין 1973-1967 (ומן הסתם, גם עם התפכחות שתכאב לא פחות), המסעדות החדשות מתחרות על נוכחותם כמו שבמקומות אחרים מתחרים על נוכחותם של כדורגלנים ודוגמניות.

לכן, בכל אחת מהמסעדות האלה (גם בנווה צדק, אם כי כאן החדר הפרטי שבקומה העליונה עדיין משמש כסוג של מחסן, והלוואי שבעלי הבית יפגינו טוב טעם וישאירו אותו ככה) יש עכשיו חדר פרטי, מתוך תקווה שאלילי

ההון יפקדו אותו ונועם אור זיוום יעניק למסעדה את גושפנקת האצילות הנכספת.

ועכשיו, כי כל הגיגי הארכיטקטורה האלה הרי לא יעזרו לי לשכוח את המנות הראשונות, נעבור בקצרה לסלט הספרדי. השאלה הראשונה, כמובן, היא מה בדיוק ספרדי בו? סלט של שעועית תפלה עם בצל סגול ופטרוזיליה ש... איך נגיד את זה בעדינות? לא בדיוק נחתכה בזמן ההזמנה או בסמוך לה, בתיבול אנמי של משהו נוזלי עם עוד משהו נוזלי. מנה קמחית וסרת טעם, שמיד ניתקנו איתה מגע.

במחשבה שנייה, אולי קראו למנה 'ספרדית', כי היחיד שהיה נהנה ממנה כזו הוא סנשו פנצ'ה, אבל הוא הרי אכל הכול.

מנה אחרת נקראה סלט רוקט עם עגבניות צלויות, פרמז'ן ובייקון. הבייקון היה כל כך גרוע, שלרגע עלה בי חשש שזה תחליף בייקון (יש דבר כזה, והוא קטסטרופה). מנהלת המשמרת מיהרה להרגיע: זה בייקון למהדרין. מתברר שהמליחות המופרזת ומרקם עלי השלכת היו תוספות יצירתיות של המטבח. גם הסלט הזה נדחף מיד אל קצה השולחן, ואחרי לא יותר מ-20 דקות הוא פונה.
ספרדי? ניחא. צילום: רובי קסטרו
ספרדי? ניחא. צילום: רובי קסטרו רובי קסטרו

להרגיש כמטרד

וזו הזדמנות להעיר משהו כללי על השירות: שירות טוב הוא ספורט קבוצתי. לא ייתכן שכל מלצר יתרכז רק בשולחן שלו, יעבור ליד שולחנות אחרים ואפילו לא יעיף מבט לראות מה קורה.

לא ייתכן שכשאתה מפנה את תשומת לבה של מלצרית לכך שאתה רוצה שיפנו לך את השולחן היא לוקחת ליד צלחת אחת, ומחפשת בבהלה את המלצר שלך, כי זה לא התפקיד שלה. כי ככה אתה מרגיש יותר כמטרד ופחות כאורח.

וכן, אכלנו גם בשר. הטי-בון, שהיה קצת שטוח מדי בתור טי-בון, לא היה מיושן דיו, מה שגרם לכך שלבשר היה טעם לוואי חמצמץ ומרקם לא נעים ללעיסה. האנטרקוט על העצם לעומתו היה בסדר גמור, אבל בשום פנים לא נתח שמעורר תאוות בשרים. לעניין דרגות הצלייה והקשר בין מה שהוזמן למה שהתקבל אני אפילו לא נכנס. למה לדרוש במופלא?

התוספות שהוגשו עם הבשר, ובעיקר גראטן תפוחי האדמה, היו מצוינות. יש כאן תוספת שנקראת "עיגולי צ'יפס" שמבוצעת היטב ואני משוכנע שחובבי טבעות בצל יאהבו את הגרסה של נווה צדק. לא הזמנו מנות אחרונות. לא היה לנו כוח לחכות עוד חצי שעה רק בשביל להתאכזב שוב. ובכל זאת, חיכינו.

נתתי למלצר שטר של מאה שקל וביקשתי שיפרוט אותו לטיפ. הוא שכח לחזור. אני יודע שזה היה מקרה, אבל אני מכיר אתכם, מלביני פנים שכמותכם, אתם בטח חושבים שהוא עשה את זה כדי שיהיה לי לא נעים ואני אשאיר לו את כל הסכום. תתביישו לכם. לחשוב מחשבות זדון שכאלה.

נווה צדק, שבזי 64, תל אביב. טל': 03-5104020

אפשר חשבון?

סלט ספרדי: 29 שקל

סלט רוקט ובייקון: 32 שקל

טי-בון 650 גרם: 169 שקל

אנטריקוט 400 גרם: 135 שקל

סן פלגרינו גדול: 19 שקל

פפסי מקס: 10 שקל

הנחת הרצה. נאמר שמדובר בעשרה אחוז, בפועל הופיע בחשבון: 0 שקל

טיפ: 0 שקל

סה"כ: 394 שקל

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

שגיא כהן

מבקר המסעדות מביא בכל שבוע את רשמיו הטריים מביקורו האחרון בבתי האוכל הפזורים בארץ

לכל הכתבות של שגיא כהן
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים