סליחה, אפשר סטייק וצ'יפס, בלי הצ'יפס?
הסטייק ברובינשטיין מצויין, אבל כל מה שמסביב לוקה בחסר, מהראשונות ועד לתפוחי האדמה הקרירים. שגיא כהן לעס ועכשיו הוא ממליץ לבעלים לחדד את החוש המסעדני שלהם
כשמדברים איתך על ויסבראטן, לך תדע אם זו חתיכה משובחת של בקר או פס הכסף בצבע לבן, וכשמספרים לך על נפלאות הרדישליכט החדש, קצת לא נעים להודות שאתה לא לגמרי בטוח אם זה משהו שמגיע במשאיות בטון או במשאיות קירור. לכן, בכל פעם שקצב פותח אצלנו מסעדה נשמעת אנחת רווחה קולקטיבית: סוף סוף מישהו שיודע מה ההבדל בין אונטרפוץ לרוטפלייש.
כך קמו אצלנו כמה וכמה מסעדות נאות וראויות שנסמכות על קצביות (דוריס קצבים, מו ומו ועוד), וכך קנה לו שביתה המיתוס שעדיף שבבשר יטפלו קצבים ולא, למשל, שפים.
ועכשיו, על שובל המיתוס הזה, הנה עוד מסעדת קצבים: רובינשטיין החדשה באזור התעשייה של נתניה. ואם נקדים את המאוחר, זו מסעדה שחושפת, פחות או יותר, את כל מה שטוב ורע בז'אנר הזה: מבחינת הבשר, בסדר גמור ואף יותר מזה, מבחינת האלמנטים המסעדתיים, א-ביסלה שיפור לא היה מזיק.
רובינשטיין, המפעל הוותיק לבשר ולמוצריו, קנה לו מוניטין נפלא לא רק בזכות נקניקיו עשירי הטעם אלא גם בזכות יכולתו לחולל פלאים באחת ההמצאות מזרות האימה ביותר בתולדות הקולינריה הציונית: פסטרמת הודו.
רובינשטיין, ואני מודה בכך בהרכנת ראש, מייצר פסטרמת הודו ראויה למאכל אדם (מכיוון שמוצרי המפעל לא כשרים לא קל להשיג אותה, אבל נסו, למשל, בקצבייה המשובחת מיט שופ ליד כיכר המדינה בתל אביב).
ומי שיכול להפוך חזה הודו תעשייתי למשהו אכיל, בוודאי לא יתקשה עם פילה חזיר? ואכן, נתח פילה החזיר, פרוס לטבעות בדיוק בעובי הנכון וצלוי למופת, לא אכזב. להפך: הוא היה מצוין. כך גם נתח שמכונה בתפריט סינטת עגל. הנתח, עטוף שכבת שומן נדיבה, היה עסיסי ומלא טעם, בשר שאפשר לא רק לנשוך אלא גם ללעוס, ואיכותו הגבוהה פשוט זרחה מכל ביס אדום ונוטף עסיס.
וכך, אם מה שאתם מחפשים הוא בשר משובח, רובינשטיין היא המלצה בלתי מסויגת. אם מה שאתם מחפשים, לעומת זאת, הוא מסעדת בשרים משובחת, יש לי לא מעט הערות. אבל לפני הביקורת, עוד כמה מילים טובות: המסעדה יפה, נוחה ומרווחת. מסוג המקומות שממש מזמינים פנימה. ומה שמרשים במיוחד: התפריט פונה לא רק לסועד שהפרוטה מצויה בכיסו. יש מנות ראשונות ב-24 שקל ועיקריות בפחות מ-50. יפה.
ומה פחות יפה? נתחיל מההתחלה. מגוון המנות הראשונות הוא בעיקר פלטות קרות מתוצרת המפעל. נחמד מאוד, בלתי מספיק בעליל. אם בא לי נקניק, אין שום סיבה שבעולם שאטרח לשבת במסעדה ואשלם מחירי מסעדה. מבין שני סוגי הנקניק שניסינו - לקס ויסבראטן ופרושוטו - הראשון היה טעים בתכלית וגם השני היה לא רע, אבל לקרוא לו פרושוטו זה ליצור ציפיות קצת מופרזות.
זה גם נחמד שבוזקים על הבשר קצת שמן זית, ומגררים עליו פקורינו, ובכל זאת, זו עדיין פלטה של חנות מפעל ולא מנת מסעדה. לצד שני נתחי הבשר המשובחים של המנות העיקריות הגיעו תפוחי אדמה. יכול להיות שכדאי לקצבים, כשהם פותחים מסעדה, לקחת ירקנים כשותפים, כי הטיפול בתפוחי האדמה היה חובבני.
תוספת אחת הייתה הום-פרייז (פלחי תפוחי אדמה מוקפצים בצ'ילי מתוק) שהגיעו לשולחן קרים לגמרי (יכול להיות שהם היו מוכנים לפני הסטייק, שגם אותו הורידו מהאש קצת מוקדם מדי?), השנייה הייתה מנת צ'יפס שלא הייתי נופל מהכיסא אם היה מתברר שמקורה בשקית קפואה.
מנת קינוח יחידה שניסינו - עוגת גבינה פירורים - הזכירה אף היא את ימי הצ'יפס הקפוא: היא נראתה עתירת ג'לטין ועמדה במקרר מספיק זמן כדי לספוח ריחות זרים וכדי שתחתיתה תהיה רטובה ומסמורטטת.
גם ההגשה יכולה להיות עכשווית קצת יותר. כך, למשל, כשמגישים רוטב בפנכה ליד בשר מהגריל נהוג להגיש אותה על תחתית נפרדת, כי כשפנכת הרוטב נמצאת על הצלחת מיצי הבשר מלכלכים את תחתיתה ויוצרים חוויה לא אסתטית. ואם כבר, כדאי להוסיף לפנכה גם כפית קטנה, כי מאחר שמדובר ברוטבי שמנת (לגמרי לא רעים, אגב), יש להם נטייה להתקרש, וטוב היה אם הייתה דרך לערבב אותם.
ואחרי כל אלה, העניין המהותי: ברובינשטיין צולים את הבשר במחבתות לוהטות. אני יודע שזה עניין של טעם אישי, אני יודע שכך נהוג בהרבה ממסעדות הצמרת בעולם, ואני מודע לכל הנימוקים בשבח צליית הבשר על מתכת לוהטת (הבשר, שלא סופח טעמי גחלים ועשן, שומר טוב יותר על טעמיו הטבעיים; האטימה טובה יותר והבשר מגיע עסיסי יותר; השליטה על דרגת העשייה מדויקת יותר; ויש הגורסים שזה גם בריא יותר בגלל אימת חלקיקי העשן והפיח).
ובכל זאת, נדמה לי שעדיין, רובנו מעדיפים בשר צלוי על גחלים. וכך, נהנינו מהבשר ברובינשטיין (ומן הסתם היינו נהנים עוד יותר אם הוא היה מגיע מהגריל), ומכל השאר היינו בלי ספק יכולים ליהנות הרבה יותר, לו במסעדה היה גם מישהו שחוץ מבבשר גם פארשטיין א-ביסלה במסעדנות.
רובינשטיין, גיבורי ישראל 17, אזור התעשייה פולג, נתניה, טל': 09-7888838
קרפצ'יו ויסבראטן עם שמן זית, בלסמי, פקורינו ועגבניות שרי: 38 שקל
פרושוטו עם שמן זית, בלסמי, גבינת פקורינו ובצל ירוק: 45 שקל
סינטה עגל 300 גרם: 82 שקל
פילה לבן: 89 שקל
עוגת גבינה פירורים: 28 שקל
סן פלגרינו גדול: 22 שקל
אבטחה: 4 שקל
טיפ: 50 שקל
סה"כ: 358 שקל
נא להמתין לטעינת התגובות
