באה לברקפסט?

רותי רוסו נחשפת להמצאה החדשה שמגיעה מכיוונה של ארצות הברית, אומת הג'אנק פוד: בית דגני בוקר. כן, כמו בית קפה, רק עם 35 סוגי קורנפלקס, קערות אקולוגיות והסכמי סחר הוגן

רותי רוסו | 2/10/2007 8:09

יש רעיונות שאתה לא מבין איך לא חשבו עליהם קודם. זה לא אחד מהם. פה מדובר דווקא בסוג הרעיונות שאתה שואל את עצמך מה היזמים שלו עישנו לפני שהם הגו אותו.

הכירו את ההמצאה החדשה (יחסית) שעומדת לשטוף את יבשת אמריקה הצפונית: בית דגני בוקר. כלומר בית קפה, שבמרכזו, במהותו, בבסיס הווייתו וקיומו 802 אלף הרכבים שונים של דגני בוקר. איך לא חשבו על זה קודם.

מאחורי היוזמה הזו עומדים שלושה חברה צעירים, והסיפור שמאחוריה מחדד את הסוגייה מה הם עישנו קודם. אמנם, באף אחד מהראיונות שהשלושה קיימו הם לא הודו מפורשות שזו בסך הכל גחמה של מסטול רעב, שפרשה כנפיים ויצאה מפרופורציות, אבל קשה לחשוב על הסבר אחר לקונספט.

הכירו את המשתתפים: קנת וג'ושוע ראדר, זוג תאומים בני 26, וחבר הילדות שלהם מהשכונה, מי שנוהג להציג את עצמו כחבר של כבוד בשלישייה, מייקל גלאס-מן. הם סיימו ביחד את אותו תיכון, ואז התפצלו בין מכללות שונות. ג'ושוע, ג'וש, הממוסד ביניהם הוא היחיד שסיים תואר שני.

בית קורנפלקס צילום: זוהר רון

400 קערות דגנים ביום

הווי המכללות האמריקני, יש לזכור, שונה מאוד מזה הישראלי. הסטודנטים הם בני 18, חלק גדול מהם יוצאים לראשונה מבית הוריו למעונות, מנסים לנהל את חייהם בעצמם, בלי הרבה כלים ועם תקציב מוגבל.

כך גם קנת' ראדר מצא את עצמו ערב אחד יושב עם חברים, רואה טלוויזיה ואוכל קערה גדולה עם דגנים במקום ארוחת ערב. הוא חשב לעצמו: "למה לא לפתוח מקום שבו אפשר לשבת עם חברים, לראות טלוויזיה ולאכול קערה גדולה עם דגני בוקר?".

וכיאה למחשבות פילוסופיות מעין אלה, באותו לילה נדדה שנתו. הוא קם מהמיטה, התיישב מול המחשב, גיבש את הרעיון בכתב וסידר אותו יפה על דפי A4 עם כותרת גדולה - "פרוייקט הדגנים" (The Cereal Project). בבוקר הוא כבר יצר קשר עם אחיו ושלח לו את הנוסח הסופי. ג'ושוע, הרציני מבין השניים, התלהב. גלאסמן עודכן גם הוא, שינס מותניו וחבר אל השניים.

עם ידע בסיסי ביותר בעסקים, הם ניסחו טיוטה ראשונית. קהל היעד שלהם היה סטודנטים (שנוטים להחליף את הארוחות שלהם בקערה של קורנפלקס). ללקוחות הם יציעו מבחר גדול של דגנים חמים וקרים, תוספות

שונות, סוגים שונים של חלב, ורעיונות מיוחדים לשילובים שהם פיתחו. אה, וגם קפה חזק, כורסאות נוחות ואינטרנט אלחוטי. כלומר, מקום נפלא לשבת ולכתוב בו את עבודת הגמר בהיסטוריה, נגיד. השלושה התחילו במסע גיוס כספים מחברים וקרובי משפחה.

אחרי שהיו ברשותם כ-180 אלף דולר, הם הוסיפו הלוואה של 100 אלף מהבנק והתחילו לחפש מקום להתמקם בו. ג'וש, היחיד עם עבודה והשכלה מסודרת (והיום גם נשוי), עבד בסופי שבוע. קנת ומייקל פירקו את קופות החיסכון שלהם, התפטרו מעבודתם הזמנית ואפילו חזרו לגור אצל ההורים. ומה שנראה בהתחלה כמו פרק של הסימפסונס שיצא משליטה (בו בארט מחליט לפתוח בית קפה שמוכר מאות אלפי ואריאציות של דגני בוקר), קרם עור וגידים.

הפתיחה תוכננה לספטמבר 2005, אבל בגלל האישורים שהתעכבו, היא נדחתה לאוקטובר. אלא שאז באו ההוריקנים (ביניהם גם קאתרינה), והיא נדחתה לנובמבר, ואז השיפוץ התעכב והיתה בעיה בשירותים ודחו כבר לדצמבר, בעצם לינואר, ולבסוף בתחילת פברואר 2006, עם סרט אדום ומושל מחוז דרום מיאמי כאורח הכבוד, סניף הדגל של The Cereal Bowl ("קערת הדגנים") יצא לדרך. 400 קערות דגנים שונות נמכרו כבר באותו יום.

בית קורנפלקס צילום: זוהר רון

רק בריאות. בערך

בחנות הגדולה והמוארת, ובה ארבעים מקומות ישיבה, הוקרנו במשך כל היום על מסכי טלויזיה סרטים מצויירים וחדשות. הלקוחות יכולים היו לבחור מבין 35 סוגים שונים של דגני בוקר (עם כל הקלאסיקות: קוקו-פאפס, פרוסטד פלייקס, סינמון טוסט קראנץ', צ'יריוס, רייס קריספיס ואחרים. הרבה מאוד אחרים), וכן פירות טריים, פירות יבשים, אגוזים, סירופ בטעמים (מייפל, בננה, דבש, שוקולד, וניל, קרמל) ותוספות מתוקות (מרשמלו, אם אנד אמס, ריסס פיסס, סוכריות גומי, עוגיות אוריאוס ועוד).

הקהל הגיע, אבל הוא היה שונה ממה שהשלישייה ציפתה. במקום סטודנטים, פקדו אותם בהמוניהם ילדים קטנים (הם הבזבזנים הגדולים ביותר, כל קערה שלהם מגיעה ל-6-8 דולר, בשונה מ-4 דולר של קערת דגנים של מבוגרים) ופריקים של בריאות.

אגב, השלושה לא רוכבים רק על טרנד הבריאות (שלא תמיד מסתדר עם תוספת "ציפוי עוגה לבן" שהם מציעים, לדוגמא), אלא גם על ההתאהבות האמריקנית בסוגיית איכות הסביבה בכלל, וההתחממות הגלובלית בפרט.

הם רכשו קערות אקולוגיות הניתנות למחזור וחתמו על מחויבותם למסחר הוגן. גם אם זו גחמה אופנתית, אין ספק שהיא עדיפה על מכנסי לייקרה, נניח. כרגע, אחרי שהסניף הראשון שלהם ביסס את מעמדו (עם למעלה מ-200 מבקרים מדי יום וכ-400 בסופי שבוע), אומר ג'ושוע ראדר בראיון טלפוני כי הם בשלבים אחרונים של התרחבות.

"אנחנו בשלב החוזים בעוד 25 נקודות שונות ברחבי ארצות הברית. 16 מתוכן בשלב אחרון. החנות הבאה שעומדת להיפתח תהיה בוושינגטון הבירה". השלושה קיבלו בשנה האחרונה הצעות רבות מנמלי תעופה, תחנות רכבת ומכללות, לפתוח "קיוסק דגנים" בפורמט מצומצם יותר.

"קיבלנו הצעות מיזמים ומשקיעים מכל העולם", מדווח גלאסמן. נראה כי החלום האמריקני על רשת קורנפלקס חובקת עולם עומד אוטוטו להתגשם.

מתכונים בהתאמה מקומית

לתת מתכון לקורנפלקס זה מוזר בערך כמו לתת מתכון למיץ פטל מתרכיז. אבל להציע הרכבים ושילובים לקורנפלקס, מסתבר, זהו תחום התמחות בפני עצמו, והאחים ראדר והשותף גלוסמן הם סוג של מובילים בענף.

לפניכם שלושה מתכונים שאומצו מאתר החברה והותאמו למצאי דגני הבוקר המקומי ולפירות העונה. מדור זה מאמין ש"בופה דגנים" מלא בפירות ואגוזים וסירופים ומתוקים שונים, יכול להוות מאכל מסורתי מצוין לחג סוכות, ושיתחבב ביותר על ילדי המשפחה.

נכון, לא הכי בריא, אבל גם סופגניות לא, ולביבות ומצות וארוחות חג ענקיות. במתכונים/הרכבים שלפניכם אין כמויות. תיפסו עצמאות ושימו כמה שאתם רוצים ואוהבים:

התוספות שלנו:

דגני קראנצ'ים מחיטה
צימוקים
תאנים מיובשות חתוכות קטן
גרעיני רימון
דבש