הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות
שגיא כהן העביר ערב בדלאל שבנווה צדק והגיע למסקנה שלמרות הכסף הרב שנשפך במקום, אם המסעדה היתה מועדון כדורגל - האוהדים היו שורפים אותו. אולי זה היה בגלל הגיבוב האקלקטי של העיצוב ואולי בגלל בשר הבקר הצפוד. תשפטו בעצמכם
דלאל איננה מסעדה של מסעדן מקצועי, אלא של כסף שהחליט שעכשיו הוא מתעניין במסעדנות. יש לזה יתרונות - למשל, המבנה רחב הידיים והמקסים שבו שוכנת המסעדה, או האווירה המצוינת והקהל היפה. יש גם חסרונות, למשל, עיצוב הפנים. דלאל הוא מאותם מקומות שבהם קל להניח שבעל בית דעתני הצליח לכופף את ידו של הארכיטקט.
קשה להאמין (לי לפחות) שארכיטקט במלוא חושיו היה מוכן לחתום על הגיבוב האקלקטי הזה, שמזכיר יותר מכול מחסן פריזאי שבו הצטברו חפציהם של גולים לבנים מרוסיה.
מה אין בדלאל? ממנורות סערה ועד נברשות בדולח, מכורסאות ענק מרופדות (ולא נוחות להחריד) ועד כיסאות ברזל, ממראות בסגנון ורסאי ועד כורסאות עור בסגנון דאלאס, מטעויות אלמנטריות (הבר ממוקם דווקא בחלק שבו התקרה נמוכה במיוחד) ועד טעויות למתקדמים (אם בעלת הבית קוראת את זה עכשיו ומתרגזת עליי, אני מציע לה ניסוי קטן: שבי ליד אחד משולחנות הפטיו הזוגיים, בקשי שישימו לך במרכז השולחן את כלי המתכת העצום שבו אתם מגישים את הלחם, ועכשיו שישימו על השולחן גם את הצלחות הגדולות של המנה העיקרית - ריקות, בשום פנים אל תיגעי במה שמגישים שם - ואת הצלחות הקטנות שבהן אתם משתמשים לתוספות. עכשיו הכול ברור?).
אבל כל אלה מתגמדים מול האוכל, כי מה שמוגש בדלאל הוא תדהמה אחת גדולה. מאיפה נתחיל? אולי משיא חוצפה חדש. התפריט מציע סלט. בסוגריים מופיעה הכלימה: תוספת טחינה ירוקה, שמונה שקלים. מה השלב הבא? תשלום נפרד בעבור המלח? למה שמונה שקלים על טחינה ירוקה? הם רודפים כל היום אחרי העז הירוקה כדי לחלוב ממנה טחינה? למה שמונה שקלים תוספת? אין גבול?
נמשיך הלאה. מתך שמונה מנות ראשונות, ארבע הן מפירות ים קפואים (שאלתי, זה מה שענתה המלצרית). אכן, פשטות איכותית. מתוך שבע עיקריות, שתיים הן מנות עוף, אחת מנת כבד עוף ויש גם שתי מנות דגים שמיד נגיע אליהן.
במילים אחרות, זה תפריט שמסכם את עולמן הקולינרי של עקרות הבית הנואשות: מצד אחד, מנעד השניצל-המבורגר-בולונז שמשאירים לילד המפתח לחמם במיקרו, מצד שני, עולם האורז האדום וחזה העוף במרינדה שמשחקים בהם בצלחת בחברותא. והאמת? לשחק בצלחת
מה שמגיע לשולחן הוא גוש צפוד של בשר בקר, שלא ניתן להפריד אותו לפרוסות המקוריות אפילו עם לייזר. רגב הבשר הזה מתובל רק בקצת בורגול ובכמה עיגולי צנונית. אז בואו אני אגיד לכם משהו: אם אלוהים היה רוצה שקרפצ'יו יהיה בשר בקר מולחם עם בורגול, הוא לא היה ממציא את הקרפצ'יו בוונציה אלא בחורן.
ככה, זו פשוט פרופגנדה צמחונית. אם לבשר יש כזה טעם רע, למה להרוג? ממול הגיעה מנה שתוארה כנתחי דג ים נא עם קונפי עגבניות, אבוקדו וגבינת המאירי. במנה בפועל היה רק שינוי קטנטן: במקום קונפי עגבניות, רוטב סויה. אני מניח שלכל אחד יש דעה משלו עד כמה סויה וגבינה בולגרית הולכים יחד, אבל בטוח שגם המצדדים לא יטענו שזה משהו שכדאי לתת לבני אדם לאכול.
ואז התחילה סאגת הדגים. התפריט מתאר שתי מנות דגים: האחת, בס בתנור בתוספת תפוח אדמה ממדורה עם שמנת חמוצה, השנייה, לברק עם אורז אדום. המלצרית מיהרה להודיע שאין בס, יש דניס.
מאחר שלדעתי הפרטית דניס שלם בתנור ואורז אורגני אדום הם פחות מזון ויותר סוג של ענישה גופנית, שמחתי כשהמלצרית הבהירה שאפשר לקבל את הלברק עם התפוד. בטח היא אמרה, בטח היא לא קיימה. מה שהגיע בפועל היה דווקא פילטים של דניס, שאפילו בתור דניס היה צנום ועצוב להפליא.
הדניס של דלאל נראה כאילו הוא הלך ברגל את כל הדרך מכלובי הדגים באילת ועד נווה צדק, ואז התאבד בקפיצה למחבת. לידו, הגיע התפוד המוצל מאש כשלצדו פנכה לבנה. "יוגורט בקר", הודיע המלצר בגאווה. לך תסביר לו שיוגורט בקר הוא הנחות שבכל סוגי היוגורט, לך תסביר לו שבתפריט הבטיחו שמנת חמוצה. לך תסביר לו שקריר הוא לא הטמפרטורה הקלאסית לתפוד. ועדיין לא הגענו לשיא.
לצד שלישיית המבורגרים קטנים (לא חשוב) הגיעו צ'יפס שרופים (לא חשוב). איתם הוגשו שלושה מטבלים. אחד מהם היה חסר טעם באופן מוחלט כל כך, שהוא הצליח להפוך כל דבר שנטבל בו לחסר טעם באותה מידה. רבותיי וגבירותיי: ראיתי את האנטי חומר. בזהירות, מודע לגדול הרגע, שאלתי מה זה. אלי אוליו באה התשובה. אם זה אלי אוליו, אני שאקיל אוניל.
אז מה צופן העתיד לדלאל? יש שתי אופציות. האחת היא שהמקום יהפוך לבית קפה. המיקום מושלם, הוויברציות אידאליות ועוגות טובות תמיד אפשר לקנות. השנייה, לעצור לרגע, לחשוב מחדש על התפריט, על הקניינות (רמת חומרי הגלם כאן נמוכה מזו של רוב בתי הקפה השכונתיים), על אלמנט המסעדנות שבעסק (בחזרה לשולחן הזוגי) ועל החובבנות של צוות המלצרים העצום. דלאל היא פוטנציאל שעדיין ניתן לממש, אבל רק אם בעלי הבית יכירו בכך שמסעדנות היא מקצוע, ושעם כל הצער שבדבר, ככל הנראה, זה לא המקצוע שלהם.
דלאל, שבזי 10 תל אביב. טל ': 03-5109292
הקרפצ'יו - סינטה בקר חצי כבושה בתערובת תבלינים: 39 שקל
נתחי דג נא עם אבוקדו וגבינת המאירי: 42 שקל
דלאל בורגר - שלושה מיני המבורגרים: קלאסי, פסטרמה ומוצרלה: 54 שקל
פילה לברק עם אורז אורגני אדום ולימונים כבושים: 90 שקל
סודה: 9 שקל
מי טוניק: 9 שקל
טיפ: 40 שקל
סה"כ: 283 שקל
נא להמתין לטעינת התגובות
