האיש שאכל את הסומבררו שלו
עמית אהרנסון רק רצה לשחזר את הטעמים הסקסיים של המטבח המקסיקני, אבל הוא הגיע לקבלרוס. בתפריט: מרגריטה (שהיתה בעצם לימונדה עם טקילה), קסדייה סמרטוטית וגוואקמולה חלוש. בקיצור, יש מצב שהוא כרגע בדרך למקסיקו
ולא, טורטיה עם אבוקדו, סלסה ועוף/אנטרקוט, שאפשר למצוא היום בכל פינה, זה ממש לא אוכל מקסיקני. אוכל מקסיקני הוא התנגשות טעמים משמחת במיוחד של שפע רטבים ופלפלי צ'ילי (שלכל אחד חריפות וטעמים אחרים), וטורטיות מכמה סוגים, ואורז, ותירס, והמון כוסברה, וירקות טריים, וליים, ואבוקדו, ובשר חזיר ועוף (בעיקר. יש בקר, אבל רצועות אנטרקוט הן לא ממש עניין נפוץ שם) ופירות טרופיים.
המסעדה היחידה בארץ שהגישה, פחות או יותר, מטבח מקסיקני, היתה צ'ימצ'נגה הי"ד. תזדעקו שזה היה מטבח סנטה-פה, או טקס-מקס, או מה שקונפורטי רצה לקרוא לזה, אבל השורה התחתונה, מבחינת הריגוש, היתה אוכל מקסיקני: לכל מנה היה טעם אחר, ולשום דבר לא היה טעם מוכר או צפוי.
כשצ'מיצ'נגה עומדת בשיממונה (עד שאוטוטו יפתחו שם האחים ירזין מסעדה איטלקית), נטלתי את האינטלקטואל ואת העולה החדשה למסעדת קבלרוס שברחוב בוגרשוב, כדי לנסות ולקושש מעט מזון שיזכיר לו את ימיו במקסיקו ולה את ימיה במזללות הבוריטו המופלאות בבוסטון.
את קבלרוס פתחו שתי אחיות אמריקניות, ששורשיהן אי שם ביהדות מקסיקו (תהייה: האם יהודים מקסיקנים הם ספרדים או אשכנזים?). האחיות, ויקי ושרה לי, מתגאות בכך (גם באנגלית כמובן, למען רבבות תיירי הסנופי דיסקו ששוטפים את העיר) שהן מחזיקות במסעדה היחידה בישראל שמגישה אוכל מקסיקני אותנטי.
הציפיות למקסיקניות אותנטית התבדו במהרה כבר בשלב המשקאות, עם מרגריטה שהיתה אמורה להיות קלאסית, אבל הזכירה יותר לימונדה עם טקילה. המשקה היה מתוק להחריד וחזר במהרה לבר לטובת בקבוק קורונה.
נורת אותנטיות נוספת החלה להבהב כשהמלצרית בישרה לנו כי "נגמר האורז". אמנם השעה היתה תשע וחצי בערב והמלצרית טענה ליום עמוס שעבר
הענינים המשיכו לאכזב עם קסדיית פלפלים (25 שקל) שנבחרה כמנה ראשונה. הקסדייה הייתה עמוסה ביותר מדי גבינה ובפחות מדי פלפלים. בנוסף היא לא היתה פריכה מספיק ונעדר ממנה טעם החריכה המעושן המתבקש מהפלפלים. שיפור מסוים נרשם בדמות מנת נאצ'וס (25 שקל), שהוגשו מתחת לערימה של פריכולס (ממרח השעועית השחורה ששום ארוחה מקסיקנית אינה שלמה בלעדיו) וגבינה. הנאצ'וס הביתיים נהנו מטעם מודגש של קמח תירס, ויחד עם סלסה ושמנת חמוצה נוצר שילוב ממכר, במיוחד לצד הבירות.
העיקריות התקשו להמריא. העולה החדשה (והצמחונית) בחרה בבוריטו (צמחוני, כאמור – 37 שקל), שהכיל כמויות בלתי אפשריות של מילוי בדמות פריכולס, גבינה, גוואקמולה וירקות.
התערובת כולה נראתה לי אישית לא מזמינה במיוחד, אבל הצמחונית לא התלוננה (אל דאגה, עוד חודש חודשיים בארץ וזה יבוא לה). האינטלקטואל ואני חלקנו שתי מנות: פהיטאס אנטרקוט (52 שקל ועוד שני שקלים מקוממים על תוספת שמנת) וזוג טאקוס במילוי בקר (32 שקל). הטאקוס היו מוצלחים יותר, עם מילוי שלא הורכב מבשר טחון אלא מבשר בקר שהרגיש כאילו עבר בישול ארוך ואז נקצץ.
יחד עם קצת סלסה וירקות זו היתה מנה חביבה בהחלט. הפאהיטס היו פחות מוצלחות, בעיקר בגלל גוואקמולה רע, שהיה חף כמעט לחלוטין מטעמי כוסברה או מחריפות. מקום מקסיקני פשוט לא יכול להגיש כזה גוואקמולה.
בקינוח החלטנו להימנע מהאופציה ה"אותנטית" היחידה שהציע התפריט (גלידת סאנדיי מקסיקנית, ווטאבר דה הל דאט מינז), והלכנו על מאפה אפרסקים (20 שקל). המאפה היה מחומם בצורה לא אחידה ועשיר בטעם לוואי של מקרר. לפחות הגלידה שהוגשה לצידו הייתה טעימה.
הדבר העיקרי שאפשר לומר כרגע לזכות קבלרוס הוא שהם נותנים תמורה הולמת לכסף. 300 שקל לשלושה אנשים (ששתו שלוש בירות והשאירו 15 אחוז טיפ) הוא סכום סביר למדי. הבעיה היא, מה לעשות, האוכל, שמתקשה להמריא. המזל היחיד של האחיות לי הוא שאוכל מקסיקני, קצת כמו סקס, הוא משהו נסבל לחלוטין גם כשהוא לא ממש טוב.
קבלרוס, בוגרשוב 39, 6204466 -03
פתוח: ראשון עד חמישי מ-10:00 עד 23:00, שישי 10:00 – 22:00, שבת מ-18:30 עד חצות.
לוק: ביתי ומתבקש. קצת קש, קצת סומבררואים, קצת פוסטרים של נגני מריאצ'י (שאחד מהן הוא סבן של בעלות המקום). בשורה התחתונה בסיסי למדי.
פלוס: נאצ'וס מצוינים, מחירים נוחים מאוד (גם בתחום האלכוהול: 20 שקל לקורונה זה בשורה נחמד מאוד).
מינוס: אין כאן בשורה בתחום האוכל המקסיקני. האותנטיות והריגוש יאצלו לחכות.
שירות: אולי זה החופש הגדול, אבל אני די בטוח שמי ששירתה אותנו היא קרובת משפחה של בעלות הבית. אני גם די בטוח שמי שהכינה לנו את המרגריטה לא מספיק מבוגרת כדי לשתות אלכוהול. במילים אחרות: שירות ביתי.
מאפרות:
אז כן או לא: בשביל בירה עם נאצ'וס כן. בשביל להיזכר בטעמים מהחופשה במקסיקו לא.
נא להמתין לטעינת התגובות
