מנה חמה
שגיא כהן מקונן על השיממון שמפגינות מסעדות הפרובינציה המקומית ומתענג על כל רגע במסעדת הבשרים מו מו שברחובות. בתפריט: שלוש נקניקיות שישביעו זוג, נתחים עצומים ומלצריות עם חוש הומור
יש משהו מדפרס בביקור במסעדה במקום ששוכן מרחק שעות נסיעה מהירקון, רק כדי לגלות שגם הוא נכבש על ידי קבבוני הטלה ופילה הדניס, שגם שם יש מלצריות בשחור (כמאפיין התנהגותי, לא כמאפיין אופנתי) ושגם שם בעצם אתה בתל אביב, רק קצת פחות.
על רקע השיממון הגדל והולך בקמפן הישראלי נוגהת מסעדת מו ומו ברחובות באור יקרות. הנה מסעדה שאין בתל אביב, הנה מסעדה שאולי לא יכולה להיות בתל אביב, והנה מסעדה שאולי אפילו טוב שהיא לא בתל אביב. מו ומו היא מסעדה שמסונפת לאטליז רחובותי ותיק.
האטליז קיים כבר יותר מ-20 שנה, המסעדה קיימת כחמש שנים, ובוודאי לא תיפלו עכשיו מהכיסא אם נגלה לכם שההתמחות של המסעדה היא בשר. המון בשר. וכך, עוד לפני שנגיע לנקניקיות (תנו עוד רגע להתגעגע) ולשניצל (תנו עוד רגע לנשום) תרשו לי לפתוח באזהרה למשתמש: במו ומו נותנים המון אוכל. המון, המון, המון אוכל. מנה ראשונה כוללת שלוש נקניקיות גדולות. זו לא מנה ראשונה: זו עיקרית לזוג.
מנה עיקרית של פילה לבן כללה נתחים במשקל של יותר מחצי קילו. כששאלנו במסעדה אמרו לנו שראשית, הם לא רוצים שאף אחד ייצא רעב, שנית, אפשר לקחת הביתה, ושלישית, וזה הכי מצא חן בעיניי, אנשים שבאים אלינו למדו לפתח ציפיות, ואנחנו לא יכולים לאכזב.
אז דבר אחד בטוח: לא הרבה אנשים, אם בכלל, מתאכזבים במו ומו. ולא רק מהאוכל. המקום עצמו, על גג מבנה בלב מה שמכונה אזור העסקים הישן של העיר, נעים מאוד (עכשיו סוגרים שם כדי שניתן יהיה להפעיל מזגן בקיץ) והשירות יוצא דופן בחביבותו ובשנינותו.
אני יודע שזה לא משהו שבעל בית יכול לתכנן או לכוון, אבל מלצריות בעלות חוש הומור ושמחת חיים הן משהו שלא רק משדרג
מכל מה שאכלנו הכי מוצלחת היתה מנת נקניקיות הבית. שלוש נקניקיות גדולות ועסיסיות שהוגשו על תבשיל שעועית וגזר מצוין. מה שמייחד את הנקניקיות של מו ומו הוא השילוב הבלתי אפשרי כמעט בין עסיסיות נפלאה לקלילות מפתיעה. באופן עקרוני, בנקניקיות אין הרבה חוכמות: הטעם בא מהשומן, כמה שיש יותר שומן הנקניקייה עסיסית יותר, אבל גם מכבידה יותר, כמובן. במו ומו הבינו את זה ואחרי ניסיונות רבים מצאו דרך לייצר נקניקייה שהיא בעת ובעונה אחת גם עסיסית ומלאת טעמי בשר וגם קלילה ומחליקה בגרון בלי לייצר סתימות ושט. הנקניקיות האלה הן גאוות המקום והמלצרית מזדרזת להמליץ עליהן. תקשיבו לה.
מנה ראשונה אחרת, כבד קצוץ, חשפה גם היא את הנדיבות שיש כאן באוכל (עניין שמתבטא, אגב, גם במחירים). גם זו מנה ענקית, וטובה מאוד. היחס בין הכבד לשאר המרכיבים נכון ומדויק, והתוספת של מרקחת תפוזים ומרקחת דובדבנים מסביב מקפיצה את המנה. ואף שאני באופן אישי מעדיף את הכבד הקצוץ שלי יותר קצוץ ופחות טחון, אין לי שום טענות לגרסה של מו ומו.
סטייק פילה לבן, שכלל שני נתחים ענקיים צלויים כהלכה, ורדרדים בפנים ופריכים בחוץ, היה גם הוא טוב מאוד. יש איזה מיתוס שגורס שפילה לבן הוא בשר משעמם ולכן נהוג להגיש איתו רטבים דומיננטיים. זה נכון בנוגע לפילה לבן נחות, אבל כשהוא טוב, הוא טוב. כאן הפילה משודך לרוטב לימון ושום, שאפשר איתו ואפשר גם בלעדיו. טוב אפילו יותר מהפילה היה שניצל מסינטת עגל.
שניצל עגל מסינטה נשמע הדבר הכי פשוט בעולם: לוקחים בשר, דופקים חזק והופה. ובכל זאת, תודו, לא פשוט למצוא אצלנו שניצל עגל טוב. הסיבה היא שצריך לדעת לבחור סינטה נכונה, וצריך לנקות אותה היטב לפני שמתחילים להרביץ לה, וצריך לצפות ולטגן כמו שצריך. בקיצור: צריך תשומת. במו ומו השניצל צהל מרוב תשומת. דק-דק, מכסה את הצלחת, פריך ועסיסי, כך שלמרות הקשיים, לאטלאט, באמונה ובאהבה, תוך היעזרות בצ'יפס תוצרת הבית, חיסלנו אותו. זה לא היה קל, אבל זה היה כיף. מו-מו-מומלץ.
מו ומו, הרצל 177, רחובות . טל': 08-9462690
נא להמתין לטעינת התגובות
