ראשי » סגנון ופנאי » אוכל » ביקורת מסעדות

לקינוח: חרקירי

דני ססלר קפץ לדגום את מזללת הסושי המצליחה ג'אפניקה. בתפריט: דגים מופשרים, סלמון בטעמי קרטון וססלר אחד מאוכזב קשות. היה לא קל בכלל

דני ססלר | 25/1/2007 8:39

הרמנו טלפון לסניף ג'אפניקה ברחוב ירמיהו בתל אביב, הזמנו מקום אבל הודיעו לנו ש: א. לא מקבלים הזמנות לפחות משישה אנשים. ב'. אם נגיע בשמונה וחצי, יהיו מקומות. הגענו בשמונה וחצי ולא היו מקומות. לא נורא, חשבנו (חשבנו כל אחד לחוד, אבל כששוחחנו על כך התבררה זהות המחשבה) וזזנו לכיוון הסניף הדיזנגופי. כלומר, זזנו במובן של הוצאת המכונית מהחניה האידיאלית שמצאנו באזור ההוא, הבלתי אפשרי לחניה (קולנוע פאר).

בצער רב, כמעט ביגון, נסענו לדיזנגוף רק כדי לגלות שאין חניה, אבל ממש - ממש אין חניה. אחרי 20 דקות של חיפושים אינטנסיביים, מצאנו חניה בז'אן ז'ורס. בקיצור, זזנו מג'אפניקה לג'אפניקה, מרחק 5 דקות נסיעה, והגענו, כמו בהודו, אחרי חצי שעה. גם שם הסבירו לנו שאין כרגע מקום אבל יתפנה בעוד 10 דקות. "חכו בחוץ", הוסיפו גערה שגבלה בעצה טאקטית. התפנה מקום, התיישבנו והזמנו.

פצחנו באדממה, וגם הזמנו אצבעות טונה אדומה בטמפורה וגם שתי חתיכות ספייסי טונה, מנה של רול "ג'אפנקו" ומשהו שנקרא בתפריט "קומבינציה ה' " (למען הסר ספק: ה' הכוונה לאות החמישית, לא "לכל - יכול").

המקום היה מלא וצפוף בקהל שגילו הממוצע היה להערכתי, 25, ותהיתי אם לכך מכוונים בעלי המקום. מאוחר יותר, לקראת עיצומה של הארוחה, יתברר לי שגם אם הם לא מכוונים לשכבת הגיל הזה, התוצאה (ואיכות האוכל) בסופו של דבר מתאימה להם. מתאימה לאנשים שמחפשים "אוכל אופנתי זול". וזול הוא היה. מאד זול, לא רק בגלל המחיר.

האדממה היו נחמדים ושוב - זולים במחירם - 9 שקל למנה לא קטנה. הם היו פריכים, מבושלים במידה נכונה ומלוחים מספיק כדי "לפתוח תיאבון". והתיאבון נפתח בתזמון מדויק עם הגיעה של מנת אצבעות הטונה האדומה. ארבע או חמש אצבעות בבלילה מטוגנת, בחברת רוטב כהה מאד וסמיך. נגסתי ולא הבנתי. אכלתי בחיי כבר טונה אדומה. אכלתי טונה מעולה ביותר ופחות מטובה, אבל כזאת לא אכלתי. לפרוסת הדג שבתוך הבלילה היה טעם של בקלה קפואה שהופשרה במהירות ובאגרסיביות. הדג היה חיוור מאד וצבעו היה אפור בהיר, כשל משהו חסר חיות. גופו היה לח מאד, בגלל צורת ההפשרה כנראה, ומרקמו כאמור, כשל דג נחות מאד שהופשר במהירות. בהתאם, הטעם היה זוועתי.

נעלבתי בשם כל הטונות. אותו דג אצילי, משובח בטעמו ובמרקמו וכאן המרקם והטעם מזויפים לחלוטין. לא ביקרתי במטבח של ג'אפניקה אבל לא הייתי מתפלא אילו היה מתברר שהם משתמשים בשמו של הטונה, אך לא בגופו. רק פעם אחת נתקלתי במנה "יפנית" יותר משפילה (את משפחת הטונות). זה היה במסעדה תל אביבית, כשהגישו לי סושי- טונה עם מילוי של טונה משומרת. כן, כן, עם טונה מקופסת שימורים מגולגולת באורז, "איך אומרים אללה יסתור ביפנית", תהיתי. אז כמו עכשיו.

קומבינציה בג'אפניקה. צילום: יחסי ציבור יחסי ציבור

עוד רול תמים למראה. צילום: יחסי ציבור יחסי ציבור

איך אומרים אללה יסתור ביפנית?

השארנו את שאריות גופת הדג האפור על הצלחת, קברנו אותו תחת מפיות משומשות והנחנו על הכל את הצ'ופסטיקס שלנו בהצלבה כמצבה. אבל המלצרית לא הבינה את הרמז והגישה לנו את שאר המנות מבלי לפנות את הצלחות המלוכלכות, הגמורות ששימשו עכשיו כנשאיות זבל. קיבלנו מנת ספייסי טונה, שהיתה ברמת אצבעות הטונה, רק מעט חריפה יותר. נגסנו בזהירות והותרנו את השאר על הצלחת.

הג'אפניקה רול היה סביר. הוא כלל חתיכות שרימפס, אספרגוס ואורז וגולגל אינסייד אאוט. הרול הזה לא התקרב בשום אופן לסטנדרטים של מסעדות יפניות, אבל היה אכיל. בשלב מסויים המלצרית עצרה לידנו והעירה ש"יש לנו גם סשימי". אני לא האמנתי למשמע אזני. סשימי? מדגים קפואים? אין כזו חיה. לכן הזמנתי אחד סשימי טונה ואחד סשימי סלמון, רק כדי לראות ולטעום מהתופעה. ווואו, זה היה רע. לטונה היה מרקם קרטוני מתפורר והסלמון היה חסר טעם לחלוטין. ולחשוב על כך שסשימי הוא פסגת המנות.

סשימי אמור לתת לסועד את "הטעם הטבעי של הדג" ללא התערבות ומגע (בישולי) יד אדם. ככה: טונה טריה ולפה. סלמון טרי ולפה. אבל כאן הדגים עברו מטמורפוזה כזאת שקשה היה לזהותם.

הצלחת המעורבת (קומבינציה ה') הייתה המשך איכותי של המנות הקודמות: רול האבוקדו והסלמון סקין היה עלוב בצורתו. האצה שהכילה את האורז היתה חצי ריקה ולכן היתה מדולדלת, האבוקדו היה בוסרי, קשה ולא אכיל והסלמון סקין היה רכרוכי ולא פריך. רכרוכיים היו גם שאר המרכיבים של הרולים שקצותיהם המדולדלים נותרו על הצלחת והדגים מהם הוכנו היו חסרי טעם וזהות. בקיצור, לא.

מצד שני, אני מביט סביבי, ורואה המוני אדם צעירים, מצחקקים ובולסים את האוכל בחדווה לא קטנה, יתכן אפילו שהם נהנים ממנו. האוכל כאן זול, ארוחה ממוצעת ללא בירה תעלה כ - 60 שקל לאדם, לאוכל קוראים "סושי" והדג והאורז הופכים רק לנשאים. נשאי הסויה - וואסבי, כל השאר פחות חשוב, כנראה.

ג'אפניקה, דיזנגוף 128, תל אביב. טל': 5291014 - 03

קברנה סוביניון זרעית 2004. צילום: יחסי ציבור יחסי ציבור

ויין לפינאלה

ענבי הקברנה סוביניון בכרם זרעית זכו ב - 2004 לחורף קריר וקיץ חמים (הכרם ממוקם בגליל העליון, ליד רמות נפתלי), שהפכו אותם לטובים ביותר. את התוצאה אפשר לטעום באחד מיינות הקברנה סוביניון היותר טובים שלנו.

היין הוא בעל גוון כהה מאד וטעמו מעט עפיץ, אך הוא נפתח יפה בגביע, אם מניחים לו לכ-10 דקות. הוא בעל טעמי שזיפים ותבלינים ירוקים וסיומת ארוכה (אחרי שלוגמים ממנו הטעם נותר בחיך לזמן לא קצר. זה די נחמד כששמים לב לכך, ואיכותי על פי הסטנדרטים). ביין אפשר לגלות גם טעם עצי – בגלל חביות העץ שהוא שהה בו. הקברנה סוביניון זרעית הזה מתאים, כמו כל קברנה סוביניון איכותי, למאכלי בשר כבדים ואפילו לקלילים, כמו עוף. מאוד משתלם.

קברנה סוביניון זרעית מבציר 2004 של יקבי כרמל. מחיר: כ - 95 שקל בחנויות