סרבני אכילה
ילדים שמסרבים לאכול מדאיגים לא פחות מילדים שאוכלים יותר מדי. מדוע הקטנטנים מסרבים להכניס משהו לפה, ומה אפשר לעשות בנידון?
סרבנות אכילה אצל תינוקות וילדים מהווה בעיה שכיחה, אשר זוכה לתשומת לב מחודשת במגזר הרפואי. אלא שבשל חוסר מודעות ציבורית וממסדית, בעיות אכילה רבות אינן מגיעות לבירור ולטיפול. מנתונים שנאספו באלין עולה כי למרות שכ- 30 אלף ילדים סובלים מהפרעת אכילה שונות, רק מאות בודדות של ילדים מגיעים לאבחון ולטיפול בהפרעות האכילה.
אז מהן בעצם הפרעות אכילה אצל ילדים? "הפרעות אכילה אצל תינוקות וילדים צעירים מוגדרות כקושי מתמשך סביב מתן תזונה מתאימה ומספקת לילד הגדל", מסבירה ד"ר בארי. "זו הגדרה רחבה שכוללת בתוכה קבוצות שונות של ילדים הסובלים מהפרעות מסיבות שונות – החל בילדים הסובלים מהפרעה ראשונית פתולוגית של הבליעה ועד לאלו שבעייתם משנית להפרעות סביבתיות או פסיכו-סוציאליות".
רבים מאתנו מקשרים את כישורי האכילה שלנו למנגנון ההישרדות של הגוף האנושי. ואולם, לטענתה של ד"ר בארי, פיתוח כישורי אכילה אינו תמיד עניין של מה בכך ובטח לא מרכיב בסיסי במנגנון הישרדות כלשהו.
"אכילה היא מטלה סבוכה הדורשת תיאום שרירי-עצבי מתקדם, אינטגרציה של מסלולים סנסורים ומוטורים, ויכולת הבנת מצב ותהליכי סיבה-תוצאה. כל הפרעה התפתחותית אשר פוגעת ביכולות אלו, עלולה להתפתח להפרעת אכילה.
"ילד בריא המתפתח בקצב תקין מפתח כישורי אכילה באופן סדרתי וצפוי, במקביל לרכישת יכולות מוטוריות, שפתיות וחברתיות, על פי תבנית אבני הדרך ההתפתחותיות. בילד כזה מקבלת הסביבה כמובן מאליו את המעבר מיניקה מתואמת ומספקת לצריכת מזון מבקבוק, ובהמשך מעבר לקבלה הדרגתית של הזנה
"בגיל זה צפוי כי הילד יסב לשולחן עם שאר בני המשפחה, יאכל את המוגש לכולם בכמויות תואמות לצרכיו, ידע לבקש מזון כשיזדקק לו, ויביע העדפות טעם בגבולות המקובל".
"למעשה", מדגישה ד"ר בארי, "הפרעת אכילה מוגדרת ביחס למצב התפתחותי בכל גיל נתון. תבנית אכילה המוגדרת תקינה לגיל 6 חודשים (אכילת מזון מרוסק בכפית בתוספת הנקה, לדוגמא) מוגדרת כהפרעת אכילה כאשר היא התבנית השלטת בגיל שנתיים.
"לא ניתן להפריד את האכילה מתהליכי ההתפתחות הגופניים, הקוגניטיביים והחברתיים של הילד אבל גם הגישה האבחונית והטיפולית חייבת לקחת בחשבון הן את הפן הרפואי והן את הפן ההתפתחותי והמשפחתי".
מהם ממדי התופעה?
"בספרות הרפואית ישנן מעט מאוד סקירות שבודקות הפרעות אכילה באוכלוסיה הבריאה", טוענת ד"ר בארי. "עם זאת, ההערכות נעות בין 3-5 אחוזים מכלל הילדים הבריאים שמראים תסמינים של הפרעות אכילה הדורשים בירור וטיפול. בילדים עם צרכים מיוחדים, לעומת זאת, שכיחות הפרעות האכילה עומד על למעלה מ-70 אחוז".
להפרעות אכילה מוקדמות ישנם מספר גורמים. "לאדם, כמו לשאר היונקים, מערכת אכילה שחלקה משותף למערכת הנשימה. מדובר במבנה שדורש התארגנות עצבית ברמה גבוהה כדי למנוע ממזון לחדור לדרכי הנשימה ולגרום לחנק או דלקות ריאה", מסבירה ד"ר בארי.
"עם הזמן, מתרחש תהליך של רכישת ניסיון ביניקה, שיפור בתאום הנשימה והבליעה ושיפור בשליטת ראש צוואר טובה יותר. במקביל הילד גדל והאנטומיה משתנה – הצוואר מתארך, כריות ההנקה נעלמות וחלל הפה גדל ומאפשר התחלת הגייה של הברות ראשוניות. להתפתחות זו השלכות לגבי הילד המתקשה באכילה".
מכאן, ילד שנמנע ממנו לאכול בתחילת חייו עקב בעיות רפואיות שונות, חשוף יותר לקשיי אכילה מבניים, כמו גם להפרעות הנובעות מחסך תחושתי מוקדם. בנוסף, ילד עם חולשת שרירים או קואורדינציה פגועה עלול לפתח בעיות כגון השתנקות, שעול ודלקות ריאה – לראשונה בגיל מספר חודשים, עם אבדן ההגנה הראשונית.
"כל התערבות המפריעה לחוויות ההיקשרות הראשונית של מעגל מזון-שובע והורה-ילד עלול להתפתח לקושי עתידי בתהליך ההאכלה", מזהירה ד"ר בארי.
"ההפרעה עשויה לבוא מניתוק הצמד 'אוכל=סיפוק', או לחלופין מניתוק הצמד 'הורה-ילד'. במקרה הראשון עלול הדבר לנבוע מכורח רפואי ראשוני (פג הזקוק להנשמה בימיו הראשונים, לדוגמא, וניזון דרך הוריד, או תינוק הנזקק להאכלה בזונדה עקב מום במבנה הפנים). במקרים אלו עלולה בעיית האכילה להופיע בגיל מספר חודשים, כאשר רפלקס היניקה נחלש ואכילה רצונית צריכה לתפוס את מקומו".
ילדים שחוו כאב הקשור באוכל עלולים לפתח הפרעה מאוחרת יחסית. "בעיה דומה עלולה להתפתח גם בשלב מאוחר יותר, כהפרעה משנית למצוקה גופנית המתקשרת לתהליך האכילה", מסבירה ד"ר בארי.
"רפלקס וושטי המלווה בדלקת וושטית קשה וכואבת עלול להביא את הילד להסיק שאכילה גוררת כאב. ההתניה עלולה להתמיד גם זמן רב לאחר חלוף הכאב עצמו. גם ילדים אשר טופלו בכימותרפיה אשר גרמה להקאות ולשינוי בטעם המזון עשויים לפתח הפרעת אכילה קשה, וילדים הסובלים מאי ספיקת כליות או ממחלות מטבוליות שונות גם הם מפתחים בעיות אכילה.
"בגיל מאוחר יותר עלולה אף חוויה חד פעמית בלתי נעימה או קשה - כגון השתנקות על פיסת מזון או הקאה לגרום לילד להימנע לזמן ממושך מהמזון הפוגע – במקרה הקל – או ממזון בכלל – במקרה הקיצוני".
לטענתה של ד"ר בארי, ילדים אלו יפתחו "מגננה פומית" (oral defensiveness). הם יגיבו למראה או מגע מזון כפי שילד אחר יגיב למראה מזרק או גורם מאיים אחר. ילדים אחרים לעומת זאת, יהיו מסוגלים להתמודד עם מרקמים "חלקים" – מזון מעוך או מרוסק, אך יתקשו בהתמודדות עם חתיכות מזון או מרקם בלתי אחיד.
"יש לשים דגש מיוחד על ילדים עם רגישות יתר פומית ראשונית", מבהירה ד"ר בארי, "כזו הנובעת מחוסר התנסות או מחוויה טראומתית, שכן הטיפול והגישה משתנים בהתאם למקרה".
מה קורה עם ילדים בריאים לחלוטין?
"בילדים בריאים המפתחים הפרעת אכילה מבדילה הספרות בין מספר מצבים", מפרטת ד"ר בארי. "הפרעת התקשרות ראשונית: ילדים הסובלים מחסך רגשי מוקדם (למשל, ילדים נטושים או שהוריהם אינם מתפקדים) – ילדים אלו יסבלו מתת תזונה חדה והפרעה התפתחותית ללא שהוריהם יראו חרדה מותאמת למצב".
"אנורקסיה של הילדות – זוהי הגדרה חדשה יחסית, ומתייחסת להפרעה המופיעה בגיל 4-6 חודשים, מלווה בחרדה הורית ובירידה בעקומות העלייה במשקל, ומלווה בקושי בקשר ההדדי בין ההורה לילד. מצב זה שכיח יותר בילדים בכורים, בילדים לאמהות הסובלות מהפרעת אכילה בעצמן, והוא מלווה במאבקי כוח סביב האוכל ולעתים תכופות גם סביב שנת הלילה ונושאים נוספים.
"יש לזכור כי לעתים תכופות קיים שילוב של בעיה ראשונית (לדוגמא – חולשת שרירים), בעיה משנית (חשש מהשתנקות) והפרעה בקשר הורה-ילד (חרדה הורית רבה וחוסר קשב להעדפות הילד מתוך צורך לספק לו כמות קלוריות מרובה).
"יש להבדיל בין הילד הסובל מהפרעת אכילה לילד הבררן. בררנות היא תופעה שכיחה המתחילה לרוב לאחר גיל שנתיים ומגיעה לשיא בסביבות גיל שמונה שנים. הילד מצמצם את מגוון המזונות אותם הוא מעדיף עד מתחת לסף אשר אינו מקובל על המשפחה. בררנות אינה מלווה בהפרעה בגדילה או בהתפתחות".
הטיפול בהפרעות אכילה מחייב גישה רב צוותית. באלין אנשי מקצוע מענפים שונים שותפים לתהליך. ראשית, נערכת פגישה עם המשפחה ונלמדות דאגותיה וגישתה וכך מתבצעת הערכה רפואית דקדקנית.
במקביל להערכה הרפואית, מבצעים הערכה תוך צפייה בהאכלה – על ידי קלינאי/ת תקשורת המנוסה בבעיות אכילה. קלינאי מנוסה יידע להבדיל בין בעיה תפקודית ראשונית לנרכשת, להחליט על הצורך בטיפול מתמשך ולתת הדרכה ראשונית למשפחה.
פסיכולוג התפתחותי יעריך את הקשר ההדדי בין המשפחה לילד והמתחים העלולים להשליך על בעיות האכלה. פיסיותרפיסט ומרפא בעיסוק ייתנו הערכות לגבי צרכים התפתחותיים, מנח הושבה והמלצות לגבי שימוש בכלי עזר. דיאטנית תוודא כי מתן המזון תואם את הגיל בכמות ובאיכות ותעזור לבנות תוכנית העשרה הדרגתית.
הערכה רחבת היקף כזו מאפשרת בירור כוללני של בעיות הילד, ובסופה תקבל המשפחה שורת המלצות אשר יכולות לכלול החל מהדרכה בסיסית לגבי טכניקת האכלה דרך הפניה לאשפוז מיידי לבירור או המלצות לגבי טיפולים ושילוב במסגרות מקדמות.
הרגישות הגבוהה של הורים לקשיי אכילה מביאה לפניה לבקשת עזרה עוד לפני הגעה למודעות לבעיות אחרות. לא פעם בעיית האכילה היא זו המביאה את המשפחה לפנות לבירור – ובמהלכו מתבררות בעיות התפתחותיות ורפואיות הדורשות התייחסות נרחבת.
כיצד תאבחנו שהילד שלכם סובל מהפרעות אכילה?
# הורים שמרגישים שכל היום העיסוק העיקרי שלהם הוא דאגה להאכלה של הילד
# הורים המרגישים שהילד לא אוכל אוכל שמתאים לגילו לפי הנחיות טיפת חלב
# ילד שמשתנק משתעל או נחנק בזמן האכילה
# ילד הסובל מדלקות ריאה תכופות
# ילד שצריך להיאבק בו כדי שיאכל
# משפחה המגבילה את עצמה בעיסוק היומי שלה בגלל עיסוק באכילה של הילד
אם עניתם בחיוב על שתי תופעות, ייתכן שמדובר בהפרעת אכילה
נא להמתין לטעינת התגובות
