בוגי נייטס
האחים רפי וטדי שאולי היו בסיקסטיז ובסבנטיז שם נרדף לבליינות ולגלאם מקומי. ב"מנדי'ס", המקום החדש שלהם, הם מגישים רביולי ברוטב סרטנים ומנסים להחזיר לעצמם את הזוהר של פעם
מתחילים להגיע חבר'ה בני 20 ומשהו, ועד שעות הבוקר המקום יהיה שוקק חיים. אילן פיבקו הוא שאחראי לעיצוב המקום. השילוב המוזר והמפתיע הזה בין עולם הצעירים לעולם המבוגרים הוא המיזם החדש של רפי (בן 64) ו טדי (בן 58) שאולי , מלכי חיי הלילה של שנות ה - 60' וה - 70' של המאה הקודמת, שלשם פתיחת המקום חברו לשלוש 'אושיות' בליינות בחיי הלילה של צעירי תל-אביב: איציק חנגל, רפי פומרוק ואייל דיין.
קצת היסטוריה: האחים שאולי הם שהכתיבו פעם את הטרנדים הכי חמים בתל-אביב. הם פתחו יותר משלושים מקומות, שחלקם הפכו להצלחה מסחררת חלקם נחלו כישלון. הם פתחו את הדיסקוטק הראשון, המועדון, והכניסו את המושג 'VIP' ללקסיקון חיי הלילה. הם מכרו כרטיסי חבר במחירים גבוהים, והיו הראשונים שעשו 'סלקציות'. הם גם הביאו את טעמה של חו"ל לישראל ופתחו ברחוב הירקון את המסעדה הסינית - יפנית הראשונה, מנדי'ס סינגינג במבו, את המסעדה ההודית הראשונה, ההודית של ירמיהו, וגם את תל אביב הקטנה, את המסבאה ועוד מגוון מסעדות מנדי'ס המיתולוגיות.
נישואיו של רפי למנדי רייס - דיוויס הפכו את בני הזוג למגה - סלבריטאים. מנדי הגיעה לארץ בשנות ה - 60' והופיעה כרקדנית במועדוני לילה, אבל לא בזכות זה היא התפרסמה כל כך.
היא היתה מעורבת ב'פרשת פרופיומו' - פרשת ריגול ומין עסיסית במיוחד, שדובר עליה בעולם כולו ומרכזה היה בבריטניה. התברר שחברתה הטובה של מנדי, יצאנית הצמרת כריסטין קילר, קיימה יחסי מין עם שר ההגנה הבריטי ג'ון פרופיומו וגם עם דיפלומט סובייטי שנחשד בריגול.
נישואיו של רפי למנדי אמנם עלו על שרטון ובני הזוג התגרשו ב - 1974, אך הם עדיין שומרים על קשר. מנדי שבה לבריטניה עם הבת המשותפת דנה, וכיום היא נשואה לאיש העסקים הבריטי קן פורמן, המתמחה במיחזור פסולת. מנדי התמסרה לכתיבת רומנים, שחלקם מוקדשים לסיפורים היסטוריים הקשורים לישראל, ורפי שאולי התחיל לכתוב תסריטים. יחד עם שוקי בן - פורת הוא כתב את התסריט ל'גולאג', סרט הוליוודי על מחנה עבודה בסיביר, ואחר כך כתב את 'הטנק', שעסק בגיבור אמריקני שבורח בטנק ומשוטט ברחבי ארה"ב. ארנון מילצ'ן, מפיק על וחבר טוב, הוא שפתח בפניו את הדלתות להוליווד.
בת זוגו באותן שנים היתה חוה לוי, מלכת יופי לשעבר, ולשניים נולד בן, יונתן. כדי להיות קרוב לבנו החליט שאולי לחזור לארץ.
גם בעסקי ההוצאה לאור היה רפי שאולי מעורב: בשנת 1981 הוא יזם את ירחון הכרומו מוניטין, שהתמקד בחיי החברה בתל-אביב וחולק כעיתון פנימי לחברי המועדון שלו. המגזין החדשני הפך ללהיט, ושאולי ושותפיו היו מעורבים בו במשך 3 שנים נוספות.
לפני כשנה חזר רפי שאולי מלונדון לאחר שהות בת שלוש שנים, שבמהלכן עבד עבור אלי פפושדו. שאולי ניהל למענו את רשת המסעדות האסיאתיות צ'ינו לטינו בבריטניה.
אחיו טדי - שבמשך השנים עמד בצל מבחינת פרסומו, אבל לא מבחינה עסקית - החליט שכדאי שהם יעשו שוב את מה שהם עושים הכי טוב: לפתוח מסעדה. בניגוד לאחיו, במשך כל השנים הללו עסק טדי בתחום המסעדנות בארץ ואף היה שותף בפרויקטים של נדל"ן בקיסריה.
כיום הוא וחנגל שותפים במסעדת ג'קמוטי שבמוזיאון תל אביב ובביסטרו דובנוב 8. "היתה לנו התלבטות רצינית בנוגע לשם", מסביר טדי, "מנדי'ס הוא מותג שהרבה אנשים עוד זוכרים, ואחרי שעשינו סקר קצר החלטנו שזה שם קליט שתמיד ימכור. השם הזה מדבר אל כל מי שגדל פה בשנות ה - 60' וה - 70', וזה קהל נאמן שאנחנו רוצים לראותו שוב אצלנו ואיתנו".
הגיל עושה לכם טוב או רע, מבחינת העסקים?
טדי: "הגיל לא מפריע לנו".
רפי : "הכל נשאר אותו הדבר".
טדי : "קשת המבלים אצלנו רחבה למדי, החל בגילאי 25. היום אנחנו מתברגים בין המבוגרים ובין הצעירים. דבר לא השתנה: דמות הבליין הממוצע לא השתנתה עם השנים, ואנשים עדיין מחפשים את אותם הריגושים. מה שמרגש במקום החדש שלנו הוא בעיקר הקונספט. עשינו פה משהו שדומה ל' מועדון' של שנות ה-70 - בר ומסעדה למגוון גילאים".
רפי : "לא חלו שינויים גדולים בעולם הבידור. נכון, הצעירים היום אוהבים מוזיקה אחרת והתפאורה שונה, אבל גם בתחום הזה מתרחש מעין רטרו. השינוי היחידי הוא במקצוענות: פעם סלחו לחובבנים - היום כבר לא סולחים להם".
ממרומי נסיונכם, מהו סוד ההצלחה בתחום המסעדנות?
טדי: "שילוב של כל הגורמים, החל במיקום. המיקום על גדת הירקון במרכז דניאל לחתירה הוא ייחודי ואינו דומה לשום דבר אחר. אין שכנים, ולכן אין בעיות של רעש ושל חניה.
הגורם השני הוא הקונספט: שילוב בין בילוי לבין אוכל טוב. הטרנד בעולם בשנים האחרונות הוא להקפיד שיהיה בר בכל מקום בילוי, ולתת את המינון הנכון והמאוזן בין בר למסעדה.
היום אנשים שותים יותר, דורשים את זה יותר ומחפשים את המשקאות גם במסעדה ולא רק בבר, במיוחד כשהם מארחים אורחים מחו"ל. גורם נוסף הוא העיצוב, ופה הלכנו על הירקון - ובגדול. הנוף עושה את המקום, והעיצוב שבחרנו לא משתלט על הנוף".
אם אתם יודעים את כל התשובות, למה בכל זאת נסגרו רבים מהמקומות שפתחתם?
רפי: "אם כל המרכיבים האלה קיימים, אין סיבה שמקום ייפול - אלא אם כן הניהול אינו נכון. מעבר לזה, קצת מזל לא מזיק, אבל לנו לא תמיד היה מזל. אני חושב שהקדמנו את זמננו בהרבה מובנים, למשל במסעדת הסושי הראשונה שפתחנו לפני 25 שנה. הקהל לא היה מוכן לזה.
אותו דבר קרה במסעדה הסינית הראשונה ובמסעדת ההמבורגרים האמריקנית שפתחנו בדיזנגוף. אגרול נחשב אז 'ספינת חלל', ואנשים העדיפו חומוס על פני המבורגר. בתקופה ההיא לא היו לנו די אורך נשימה וכסף כדי לחכות להצלחה - לכן נפלנו".
האם אתם מסתכלים אחורה?
טדי: "אנחנו לא מסתכלים אחורה. אמנם יש דברים שנחמד להיזכר בהם, ועשינו גם מאות טעויות - אבל אנחנו חיים את מה שקורה ויקרה, ואולי יש לנו גם קצת זכרונות".
רפי : "בכוונה לא הבאנו למקום הזה בשורה חדשנית כלשהי. התייחסנו אל התפריט כתפריט קלאסי עכשווי, ואנחנו לא מתכוונים לקחת סיכון".
למה צירפתם שותפים?
טדי: "באופן טבעי רצינו להתחבר לקהל צעיר יותר, וצירפנו שותפים שיש להם קשר עם הקהל העכשווי. דאגנו יותר לבר ולא למסעדה, ולכן החלטנו על חלוקה ברורה: הם אחראים לבר, אנחנו אחראים למסעדה, והקהל הוא חצי - חצי - מבוגרים וצעירים".
מה הכי מושך אתכם בתחום?
טדי: "בעיקר האנשים, כי זה מתחיל ונגמר בהם. שנינו אוהבים להתערות ולא להיות סגורים בבית". רפי : "בגילנו כבר לא קמים בשעה מאוחרת. מדי יום אנחנו שוהים במשרד שלנו במשך כמה שעות, ואז אנחנו באים לפה. וכן, בין לבין עושים הרבה ספורט".
ומה לגבי הבחורות?
רפי: "הן הכוח המניע . . .".
טדי: "מדהים איך התהפכו היוצרות. היום הן מתחילות באופן חופשי עם בחורים". רפי : "כן, זה מפחיד - אבל נוח. . .".
בתוך כמה זמן תוחזרההשקעה במקום, שלדבריכם מסתכמת ב-700 אלף דולר?
טדי: "בעוד שנתיים - שלוש. פתחנו לפני 5 חודשים, ובינתיים אנו עומדים בצפי".
השותפים הצעירים במנדי'ס הם חנגל (בן 39) ופומרוק (בן 31) - מפיק מסעדות ידוע, שהיה מבעלי ברברלה, בר מסעדה בהרצליה פיתוח. בעבר ניהל חנגל עבור האחים שאולי את הגלריה הלבנה שבכיכר 'הבימה', וכיום הם שותפים. "החיבור בינינו מושלם", אומר חנגל, "אנחנו משלימים זה את זה כמו זוג נשוי.
"היות שאני מכיר את התחום, לא רציתי להיות עוד טיפוס אופנתי שמקים עוד מקום טרנדי שנסגר כעבור חצי שנה. אני פריק של מקומות שהופכים למוסד, וטדי התאים לי מבחינת הקהל שהוא מייצג - קהל מיושב ונאמן וההוכחה לכך היא שדובנוב 8 נחשב למוסד כבר 3 שנים. גם את המקום הזה בכוונתנו להפוך למוסד".
פומרוק : "אני שכנעתי אותם לפתוח פה בר".
האם לא חששתם שהמבוגרים יבריחו את הצעירים?
רפי: "פחדנו מאוד, אבל כל הפחדים שלנו נמוגו. יש כאלה שרואים פה את סבא וסבתא שלהם, והכל טוב".
חנגל : "יש הפרדה באמצעות מחיצה אקוסטית. עד 23:00 החללים מחוברים והמוזיקה מתונה, ואחרי השעה הזו האווירה משתנה בהדרגה. זה מסתדר מצוין לכולם".
מה למדתם מרפי ומטדי?
חנגל: "למדתי שנוח יותר לעבוד עם אנשים שאנו מביאים מהעבר. אנחנו תמיד רוצים לעשות דברים מהבטן ולממש פנטזיות, ואילו הם ניחנים בפרספקטיבה מציאותית יותר. אנחנו רצים קדימה - והם 'נותנים לנו' בברקסים".
פומרוק : "לו זה היה תלוי בנו, היו פה רק מסיבות, רעש ובר - אבל אז המקום היה הופך לטרנדי ולא מוסדי, ולאחר זמן מה הוא היה נעלם. למדנו מהם לעשות הכל בגבולות הטעם הטוב ובמינון הנכון. איציק רצה שיבואו לפה מאסות של אנשים, אבל רפי וטדי העדיפו 40 אנשים טובים על פני מאסות של קהל לא נאמן.
הם לימדו אותנו לא להתפתות להמון אלא ללכת על קהל איכותי. זו לא חוכמה להביא מיליון דולר מאבא כדי לפתוח מקום ולהיכשל, החוכמה היא לבנות משהו בעצמך - משהו נכון, שיחזיק מעמד".
למה לא הנפקתם גם כאן כרטיסי חבר?
חנגל: "רפי רצה לעשות את זה, אבל לא היה לנו אומץ. זה דבר שהתאים בימים ההם, אבל היום יש הרבה יותר תחרות. אנשים אומרים לעצמם: 'אם לא נותנים לנו להיכנס בכיף, נלך למקום אחר' - ויש להם מספיק אפשרויות. הקהל היום הרבה יותר מפונק".
חמישי בערב במנדי'ס. חנגל ופומרוק בבר עם הצעירים, רפי וטדי עוברים בין השולחנות. לחיצת יד קטנה עם לקוח ותיק, נשיקה על הלחי של לקוחה יפה. "אנשים מחפשים את היחס האישי", הם אומרים, "ויש כאלה שלא מגיעים אם אנחנו לא פה".
האם נשארתם רווקים הוללים בדיוק כמו פעם?
רפי: "רווקים, כן. הוללים כבר לא".
נא להמתין לטעינת התגובות
