יותר קרישנמורטי מקרישנמורטי
אז מה אם קוראים גם לו קרישנמורטי וגם הוא מואר? אז זה אומר שהוא לא יכול להיות בהמה גסה? תומר פרסיקו על יו.ג'י. קרישנמורטי, חתרן בלתי נלאה, אויב המחשבה באשר היא ועוד מורה רוחני שמאמין שכל דרך רוחנית רק מרחיקה אותך מההארה
גם לו קוראים קרישנמורטי, גם הוא מואר, גם הוא מסרב להיות מורה או גורו במובן המקובל, אבל כאן מסתיים הדמיון בין יו. ג'י. קרישנמורטי לבין ג'יידו קרישנמורטי הידוע. מכאן רק מתחיל ההבדל הגדול ביניהם. כי בעוד ג'יידו התנהג תמיד כג'נטלמן אנגלי מושלם, יו. ג'י. הוא פרא אדם גס רוח וחסר עכבות. בעוד ג'יידו היה מדבר בקול שקט ומזמין את מאזיניו "לצאת איתו למסע משותף", יו. ג'י. נוהג לצעוק ולקלל, לרכל ולצחוק עם מי שמגיע לשמוע אותו. בעוד ג'יידו עמל בכל כוחו להציל את האנושות מעצמה, יו. ג'י. טוען שהקרב אבוד ושממילא אף אחד לא יכול לשנות שום דבר.
הוא חיפש את התשובה לשאלת החיים שנים רבות, במהלכן מלמל מנטרות, תרגל יוגה וגם נפגש פעמים רבות עם ג'יידו קרישנמורטי, אבל טוען: "מה שקרה לי התרחש למרות, ולא בגלל החיפוש שלי. לכן אני קורה לזה 'המצב הטבעי'. אתה תמיד במצב הזה. מה שמונע מזה לבטא את עצמו אצלכם זה החיפוש. החיפוש הוא ת-מ-י-ד בכיוון הלא נכון. כל מה שאתם מחשיבים כ'קדוש' ו'עמוק' הוא זיהום של התודעה".
הוא עבד שנים כמרצה באגודה התיאוסופית, אבל כיום מגנה כל דת וכל פילוסופיה, ולא מוכן אפילו להשתמש במונחים פסיכולוגיים כשהוא מדבר: "חייבים להציל את האנושות ממצילי האנושות. האנשים הדתיים, הם עבדו על עצמם ורימו את כולם. זרקו אותם החוצה. זהו אומץ אמיתי... האנשים הרוחניים הם שקרנים... כדי באמת להיות אתם עצמכם, כל הבסיס של החיים הרוחניים, שהוא שגוי, צריך להיות מושמד... כל דבר שהאנושות חשבה או חוותה חייב ללכת. האלימות הרבה בעולם כיום נוצרה על ידי כל הישועים וכל הבודהות".
הוא התחתן, אבל זנח את אשתו וילדיו כאשר המסע הרוחני השתלט עליו, ונזרק ללא כסף ברחבי אירופה. בשגרירות הודו בשוויץ, רגע לפני הגירוש חזרה למולדתו, אספה אותו אשה שוויצרית מבוגרת ונתנה לו לחיות אצלה. בביתה הוא עבר את מה שהוא מכנה "האסון" ("calamity"), שבעקבותיו חזר ל"מצב הטבעי" והתחיל למשוך תלמידים מכל רחבי העולם.
הכל התחיל ב-1918, אז נולד בדרום הודו תינוק קטן בשם Uppaluri Gopala Krishnamurti. אמו מתה שבוע אחרי לידתו, אביו נטש אותו והוא גודל על ידי סבו וסבתו. כשיו.ג'י. נולד, ג'יידו קרישנמורטי כבר היה בן 23, משיח בפוטנציה ופרויקט הדגל של האגודה התיאוסופית (השם
בבגרותו הוא נסע לרישיקש שלמרגלות ההימלאיה ולמד יוגה ומדיטציה אצל סוואמי שיבננדה מפורסם. ב-1939, אחרי שהתאכזב מכל הטכניקות הרוחניות הללו ביקר באשרם של רמאנה מהארשי. כשישב מול הגורו המפורסם לא הרגיש שום דבר מיוחד. הוא רק שאל אותו אם ישנה אכן "מוֹקְשָה" (שחרור), ואם רמאנה יכול לתת לו אותה. "אני יכול לתת אותה, אבל האם אתה יכול לקחת?" ענה לו המהארישי. "אם יש מישהו שיכול, זה אני" חשב לעצמו יו. ג'י., והדחף לחפש שחרור התעורר אצלו במשנה מרץ.
ב-1944 הוא שודך והתחתן עם קושמה קומארי, ובבוקר אחרי החתונה הבין, לטענתו, שעשה את השגיאה הגדולה בחייו. לא שזה הפריע לו להביא ארבעה ילדים לעולם. בינתיים הוא גם הפך למרצה מצליח אצל התיאוסופים ואף נשלח לאירופה להפיץ את רעיונותיה. אז גם החלה מערכת היחסים הקרובה בינו לבין ג'יידו קרישנמורטי. הוא האזין לשיחות חיות שלו בין 1947 ל-1953 ואחר כך גם נפגש עם עימו ביחידות פעמים רבות. "היה זה ג'יידו קרישנמורטי שדחף אותי לעמוד על שתי רגלי" אמר יו.ג'י שנים אחר כך.
נראה שג'יידו קרישנמורטי הרגיש שהבחור הצעיר הוא משהו מיוחד, וחיבב אותו לא מעט. אבל למרות היחס החם מג'.ק., יו.ג'י. היה נוהג לצעוק עליו וללעוג לו. קרישנמורטי היה תמיד סופג את הזעם שלו בשלווה ובחיוך. ג'.ק. אפילו ניסה לנסות לרפא במגע את בנו של יו.ג'י. מפוליו, אבל ללא הצלחה. בגלל מחלתו של הבן נסעה משפחתו של יו.ג'י. לארה"ב ב-1955.
יום לפני נסיעתם, בפגישה האחרונה בינו לבין ג'.ק., דרש יו.ג'י. לדעת אחת ולתמיד על מה קרישנמורטי מדבר: "מה ישנו מאחורי כל המושגים המופשטים שאתה זורק עלי? האם יש שם בכלל משהו? ...אתה מדבר על אהבה, עונג, יופי, גדולה, אבל אנחנו נשארים בלי שום כלום. אתה מוכר לנו כרטיסים לטיסות צ'רטר שלא קיימות... פעם אחת ולתמיד דבר ברור!!!"
"אין שום דרך שתוכל לדעת את זה", ענה לו קרישנמורטי.
"אם אין לי שום דרך לדעת את זה, ולך אין שום דרך לתקשר את זה, אז מה אנחנו עושים פה בכלל?!?" צעק עליו יו.ג'י ויצא נסער לארה"ב.
הרופאים באמריקה לא הצליחו לעזור לבנו. אבל לא זה מה שהטריד את יו.ג'י. הוא נכנס לסחרור של חוסר מוטיבציה, עזב את עבודתו כמרצה וחדל להתעניין באשתו. נישואיו התפרקו ב-1959 כאשר היא לקחה את הילדים וחזרה להודו. למרות תחינותיה לבוא איתם יו.ג'י סירב. המשפחה לא עניינה אותו יותר. קושמה אשתו מתה בצער רב כמה שנים מאוחר יותר, בהודו.
אחרי כמה שנים של נדודים חסרי מוצא ומעש בערים הגדולות של אירופה, מצאה אותו בז'נבה אשה בשם ולנטין דה-קרבן ללא כסף וללא חשק. היא אספה אותו לביתה ב-Saanen, ואצלה הוא חי עד שבעקבות "האסון" ביקשו אותו אנשים שונים לטוס אליהם וללמדם. בשנים ששהה אצלה לא עשה יו.ג'י. דבר לבד מלטייל באזור ולקרוא את מגזין טיים. יחד עם זאת, הוא סבל מכאבים במקומות שונים בגוף ולטענתו גילה שיש לו כוחות פרא-נורמלים שונים, שהוא לא ביקש וגם לא עשה איתם דבר.
ה"אסון" התרחש אחרי שב-1967 הגיע יו.ג'י לשמוע את ג'.ק. בשיחה שהתקיימה בעיירה בה חי עם ולנטיין. ג'יידו קרישנמורטי דיבר שם על מצב שבו המיינד שקט, ויו.ג'י. הרגיש שהוא מדבר בדיוק על המצב בו הוא ממילא נמצא. הוא יצא מהאוהל בו התקיימה השיחה ומלא תמיהה שאל את עצמו האם ייתכן שהוא אכן כבר "במצב ההוא". אחרי זמן מועט גם השאלה הזאת נעלמה, ויו.ג'י ידע כי הוא גמר עם העניין כולו. הטרנספורמציה התודעתית היתה מלווה לדבריו גם במוטציה גופנית רבת סבל: "המחשבות כבר לא יכולות להתחבר אחת לשניה. כאשר השרשרת נקטעת, וכשזה קורה זה גמור... זה מרסק את הגוף. זה לא דבר פשוט; זה סופו של האדם – כזה ריסוק שזה מפוצץ כל תא, כל עצב בגוף. עברתי עינויים פיזיים עצומים ברגע ההוא".
מאז ועד היום יו.ג'י. מתפקד וחי באופן שונה מרובנו: על פי עדותו החושים שלו מתפקדים באופן עצמאי האחד מהשני, וברגישות שיא. אין מרכז שמחבר ומקשר ביניהם, וכמו כן אין מוקד שמפקד עליהם. הכל פועל באופן ספונטני. גם המחשבות והזיכרון מגיעים רק כשהם דרושים, ואחרת אינם: "כיוון שהזיכרון הוא ברקע, הוא פועל רק כאשר יש לו דרישה. דרישה מתקיימת רק כאשר יש גירוי מהחוץ, כיוון שאין כל ישות כאן [בפנים]. אין כאן מרכז. אין כאן עצמי. אין כאן אטמן. אין כאן נשמה".
אחרי ה"אסון", ב-1972, בשיחתו הראשונה והאחרונה לפני קהל, הוא ניסח את המסר העיקרי שלו: "אין מה להשיג, אין מה להגשים, אין מה לקבל, אין מטרה שיש להגיע אליה. מה שמונע ממה שכבר ישנו, מהמצב החי הזה, מלבטא את עצמו בדרכו שלו היא תזוזת המחשבה שקיימת רק לצורך התפקוד בעולם". השימוש השגוי במחשבות שעורך האורגניזם האנושי הוא מוטיב מרכזי בתורתו: "המחשבה האנושית נולדת מפגם נוירולוגי במין האנושי... היא הרסנית... היא עזרה לנו לפתח טכנולוגיה, היא עזרה לנו לאפשר חיים נוחים, אבל המחשבה היא מכניזם שמתמחה בהתגוננות והיא מעוניינת רק בהישרדות שלה עצמה".
"אתם לא מסוגלים לדמיין את ההיקף שבו המחשבה, כפי שהיא פועלת אצלכם עכשיו, פולשת ומפריעה לפעולתו של כל תא ותא בגופכם. הכניסה ל'מצב הטבעי' תפוצץ כל תא, כל בלוטה, כל עצב. ל'מצב הטבעי' אין כל קשר למצבים הדתיים [מיסטיים] של עונג או אקסטאזה. כל אלו עדיין נמצאים בתוך השדה החווייתי... הם כולם מצבי קיום המיוצרים על ידי המחשבה וכפי שהם באים כך הם הולכים...".
"בכל פעם שמחשבה נולדת, אתה נולד... כל מחשבה נולדת כדי למות. אם מחשבה לא מתה היא לא יכולה להיוולד מחדש. היא חייבת למות ואיתה אתם מתים. אבל במקום למות עם כל מחשבה ועם כל נשימה, אתם מחברים כל מחשבה עם זו שבאה אחריה ויוצרים המשכיות דמיונית... מה שאתם מכנים 'העצמי' הוא בסך הכל ההמשכיות של המחשבות. אם ההמשכיות המלאכותית הזאת לא קיימת, גם אתם לא קיימים".
"הבעיה היא שכל מה שתעשו - כל תזוזה לכל כיוון בכל שלב - נותנת המשכיות למבנה של המחשבה... כל הטכניקות רק מחזקות את העצמי שאתם מנסים להשתחרר ממנו... יש לכם מנגנון שמתחיל מעצמו וממשיך מעצמו, שאני קורא לו העצמי... אתם לא יכולים להגיע לכדי קיום עד שאתם חופשיים מכל מה שסובב סביב המושג של העצמי".
"אתם לא רוצים להיות נורמליים. אתם לא רוצים להיות אנשים רגילים. זאת בעצם הבעיה. זה הדבר הקשה ביותר להיות בן אדם רגיל. התרבות דורשת מכם להיות משהו אחר ממה שאתם. וזה יוצר מומנטום מסוים, תנועה חזקה של מחשבה". המחשבה, אם כן, היא שמולידה את ה"אני" על ידי ההמשכיות המלאכותית שהאורגניזם האנושי שוזר בה. ברגע שהאני נולד הוא מפתח רצונות ופחדים, להיות משהו שהוא לא ובכל אופן לא לחדול מלהיות. רצונות ופחדים אלו בתורם מולידים שלל מחשבות שנשזרות להמשכיות ומשכפלות את האני עוד ועוד, וחוזר חלילה.
"החיים הפכו משעממים מפני שעשינו מהם דבר שחוזר על עצמו. כי מה שאנחנו קוראים לו בטעות ההווה הוא למעשה העבר הרפטטיבי שמשליך הלאה עתיד דמיוני. המטרות שלכם, החיפוש שלכם, התקוות שלכם כולן נוצרו מאותה תבנית".
הברירה היחידה היא החזרה אל "המצב הטבעי". אבל את זה, כמובן, אי אפשר לעשות. זה קורה מעצמו. "אתה לא יכול להיות מודע. אתה והמודעות (awareness) שלך לא יכולים להיות יחד. אם היית יכול להיות במצב של מודעות לשנייה אחת, פעם אחת בחיים, ההמשכיות היתה נקטעת, האשליה של המערכת החווה, ה"אתה", היתה קורסת, והכל היה שב לקצב הטבעי... אבל דבר כזה מתרחש ללא סיבה".
גם היום, כשהוא בן 88, הוא ממשיך לדבר על הטרנספורמציה שהתחוללה בו כשהיה בן 49, והוא כבר ביקר כמעט בכל מדינה על פני הגלובוס. הוא עונד את חתרנותו על חזהו כאילו היא אות-מלחמה (דבר בלתי-חתרני בעליל), אבל אנשים נשבעים שהוא עוזר להם מאוד בדרכם הרוחנית. את כל הכסף שהוא מקבל, מבלי לבקש כלל, הוא תורם ואת כל הספרים שחוברו משיחותיו הוא דורש לפרסם באינטרנטללא תשלום.
האתר הרשמישל יו.ג'י.קרישנמורטי
עוד אתר ובו סרטי וידיאו רבים שלו, כולל מפגש שלו עם ביירון קייטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
