התשובה הציונית לבורדו
חיה וזאב סמילנסקי מיקב "מישר" מוכיחים שבאזור השפלה אפשר ליצור יין מוצלח
הרי יהודה ורכסי הכרמל מנכסים לעצמם את הרוחות העולות מהים וכורמיהם יודעים לספר על הבדלי הטמפרטורות בין היום לבין הלילה שעוזרים לענביהם להבשיל כהלכה. אפילו כורמי הנגב מתהדרים במעלות הנהדרות שהאקלים המדברי מעניק לגפנים שלהם.
מישור החוף, שבו נולדה תעשיית היין המודרנית שלנו בסוף המאה ה - 19, נשאר מקופח. כשנמות יקברו אותנו ביקבי ראשון לציון בין מאות אלפי בקבוקים של יינות כרמל מהסדרות העממיות שתוויותיהם לא מציינות את שמות האזורים של כרמיהם.
אגדה צינית טוענת כי פקידי הברון שיצאו מיפו לתור את הארץ, התעייפו עד מהרה ונטו להחליט בחום היום שהתשובה הציונית לבורדו תוקם בשפלה. ככה הוקם, לדעת רעי הלב, היקב בראשון לציון וסביבו ניטעו כרמי המושבות הראשונות מרחובות עד גדרה.
כל קבלן שבונה את בתי המידות שמחברים את חולון ואשדוד לרצף מטרופוליני ענק, יספר לכם כי דורות רבים לפני שהביל"ויים גאלו את ארצנו בתמיכת הברון היו יושבי השפלה מפיקים יינות באדמה החולית של מישור החוף. בכל פעם שחופרים בחולות בין ראשון לאשדוד כדי להכין תשתית מודרנית לשכונות החדשות מגלים גתות עתיקות.
לעומת הגתות ההרריות שנחפרו באדמה הקשה של הרי יהודה והנגב, גתות השפלה נזקקו לדיפון מקצועי באדמה החולית. גודלן ורמת בנייתן מעידים על איכות מקצועית והשקעה מסחרית של תעשייה ענפה. כבר בכתבים מצריים עתיקים מופיעים שבחים רבים ליינות אשקלון ויפו שבאו מהשפלה של כנען.
בין גביעי היין של יינות יקב מישר גלשנו לשיחה היסטורית פילוסופית על תהילתם של אזורי היין העתידיים. כשחיה וזאב סמילנסקי הגיעו למושב מישר, ששייך לגוש עשרת שמשתרע בין גדרה לאשדוד, הם ידעו שהם יעשו בו יין. חיה היתה מורה וזאב איש היי - טק בשנות הבועה המשגשגות.
כשהיו סטודנטים הפיקו את יינם בעצמם מסיבות כלכליות. יין טוב היה יקר מדי לתקציבם. בגיגיות דרכו את הענבים שקנו ובכלי פלסטיק התסיסו אותם. היום כשהם נשאלים על סף הבציר העשירי של היקב שלהם (שמפיק כ - 7,000 בקבוקים בכל שנה) האם יינותיהם כשרים, הם עונים שמלכתחילה הם עשו לעצמם יין משפחתי לשבת.
האם יהודי בארץ ישראל צריך הגדרה טובה מזו ליינו? סמילנסקי תחת גפנו במושב מישר. בית אחד הם בנו להם ובית שני להוריו של זאב, אביו הסופר ס' יזהר שנפטר לאחרונה ואמו הציירת נעמי סמילנסקי, המציירת בסטודיו שליד היקב.
אדמת המשק החולית היתה סיבה טובה להרמת גבות פסימית. "כולם אמרו לי שאין סיכוי להוציא יין טוב מאדמת השפלה", מספר זאב.
"אין הבדלי טמפרטורות בין היום והלילה. חם ולח מצד אחד ואין הרבה גשמים מצד שני. אבל לא אכפת לי. אני עושה את היין שלי מהאדמה שלי". הוא לא חשב שדניאל רוגוב יעניק ליינותיו מבצירי
יינות מישר משתפרים משנה לשנה. כמו מדען ערך זאב בדיקות לחות, השקיה ואידוי בכרמיו. בניגוד לכל התאוריות הוא ממעט להשקות את הכרם. הוא מסתפק למעשה בממוצע השנתי של גשמי שפלת החוף. הסמילנסקים גילו שבאדמה החולית הגפנים מסתפקות במה שהשמים מעניקים להן.
קשה לקרוא למורד הכרם שנמצא בגובה 58 מטר מעל פני הים גבעה הצופה על שדות פלשת, אבל אפשר להתרגש כשמבינים שביקב מישר מחזירים עטרה ליושנה.
בכל הספינות הטרופות שבנמלי הים התיכון נמצאו כדי יין עם חותמות שהעידו על מוצאם בין עזה ליפו. אם באמת תחולק הארץ לאזורי יין רשמיים, יינות "מישר" יהיו גאוות האפלסיון קונטרולה שייקרא מן הסתם "כרם ד' יבנה".
בשנת 1992 נטע זאב את הקברנה סוביניון הראשון שלו. אחר כך באו המרלו והשיראז ולאחרונה נוסף המוסקט האלכסנדרוני. במישר משאירים אותו על הגפן שיזהיב וישחים עד שיהיה צימוק חי. לייט הרבסט שייבצר כנראה כבר בימי החורף הראשונים.
כשטעמתי את הענבים בסוף ספטמבר כבר יכולתי לדמיין את עוצמת היין המתוק שיופק מהם לאחר תסיסת החורף המאוחרת. המוסקט יהיה הלבן הראשון של מישר.
בין אדומיו אני אוהב את הבלנד שנקרא מישר #41. לכל יין יש שם עם סיפור. כתובת המשק היא מישר 41, ומכיוון שבזק כבר רכשה שליטה על הכוכבית, קראו חיה וזאב לבלנד שלהם "סולמית 41".
"מישר #41" מבוסס על שיראז הצעיר עם מרלו ומעט קברנה סוביניון ותיק. יין צעיר ורענן שעדיין בועט לך בפה. לאחר שעה קלה הוא נרגע ומשחרר את הפירותיות של השיראז והמתיקות של המרלו שנשענים על המצע הכבד של הקברנה סוביניון.
הזן הזה, בכור הכרם, מעניק את מלוא כובדו ליין הדגל של היקב שנקרא "ה - 730". השם ניתן לו לכבודם של 730 הבקבוקים שהופקו בבצירו הראשון לפני כמה שנים. הענבים האלה זוכים בשהייה רבת כבוד של שנה וחצי בחביות הכי טובות שמשק משפחתי יכול להרשות לעצמו.
את גרסת 2002 אפשר ממש ללעוס בשיניים. עומס הפרי וכובד הגוף הפכו את היין הזה ללהיט. כדאי לכם לשים יד על 2004 ולשמור אותו לפחות שלוש שנים לפני שתחשבו להתענג מעוצמתו. טעימת חבית של 2005 מבטיחה קפיצת מדרגה נוספת ברמות הטעם של יינות מישר.
חיה כבר לא מורה וזאב מסתפק בניהול מיזמי סטארט - אפ בנושאים ביו - טכנולוגיים. יקב משפחתי הוא תחביב שבקושי נושא את עצמו כלכלית. המוסקט של 2005 ירשום דפים מתוקים בתולדות היקב של משפחת סמילנסקי, אבל לא יהפוך אותם לחקלאים שמתעשרים מיבול אדמתם.
ביקב שרוב יינותיו נמכרים במחיר דו - ספרתי שותיו נהנים ובעליו לא חסרים. לשמירת האיזון הכלכלי מארגנים במשק המשפחתי ארוחות גורמה עם יינות היקב לאירועים עסקיים ומשפחתיים.
פרטים באתר או בטל': 054-4295830
נא להמתין לטעינת התגובות
