הארמדה בדרך
משחק הכדורגל בין ברצלונה ללונדון הוא יריית פתיחה למפגש האמיתי - בין הקטלונים למטבח האנגלי. יהיה חם
הספרדים, שעדיין לא נרגעו מכך שהנרי השמיני היה מוכן לנתק את קשריו עם הכנסייה הקתולית, העיקר לא להישאר נשוי לנסיכה הספרדית (לדבריו: "בעלת פני הכלב") קתרינה מאראגון, ראו בכך הזדמנות למחוק את החרפה. האנגלים, לעומת זאת, היו באמצע משחק כדור.
פרנסיס דרייק, הימאי הטוב ביותר של אנגליה האליזבתנית, שמע על התקרבותה של הארמדה ולהפתעת עמיתיו הודיע שיש מספיק זמן גם לסיים את המשחק וגם לנצח את הספרדים. הוא צדק. הספינות הקלות שלו, עם כוח האש המשופר, הביסו את הצי הספרדי הכבד. ודרייק חזר לשחק.
הספרדים למדו את הלקח. ומאז, בכל פעם שהם רוצים להתמודד עם האנגלים, הם מוותרים על כל העסק עם הארמדה, ושולחים ישר קבוצה שתשחק בכדור. עדיף עם הרגל. וזה אכן עובד קצת יותר טוב. רק בשנה שעברה ברצלונה היתה הקבוצה הראשונה שהנחילה לצ'לסי של מוריניו הפסד בית אירופי, ולפני שנים אחדות היתה זו ריאל מדריד שהנחילה לאלופת אירופה דאז, מנצ'סטר יונייטד, הפסד בית. אז מי אומר שלספרד אין הצלחות על קרקע אנגלית?
ומחרתיים זה שוב קורה. ברצלונה מגיעה ללונדון. אלופת ספרד ומובילת הטבלה הספרדית נגד אלופת אנגליה ומובילת הטבלה האנגלית. צמד מפגשים (הגומלין ייערך בברצלונה בעוד שבועיים), שבדיוק כמו המפגש ההוא בקיץ של 1588 יגרום לאירופה כולה לעצור לשלוש שעות את נשימתה. ואחר כך, כמובן, ייפתח התיאבון.
אחת הבעיות שתהיה לאוהדי ברצלונה שיגיעו ללונדון תהיה האוכל. הספרדים, בדומה לאיטלקים, לצרפתים וליוונים, מעדיפים את האוכל שלהם. והנה, בו בזמן שרוב המטבחים האירופיים מיוצגים היום להפליא בבירת אנגליה, דווקא המטבח הספרדי - משום מה - קצת פחות.
בכל סופר לונדוני יש אמנם מחלקה מצוינת של מוצרי יבוא מספרד (מזיתים ועד נקניקים, מגבינות ועד פלפלים, משמן זית ועד בוקרונס, מחאמון חאבוגו ועד מוחאמה), אבל מבחינת טאפאס בר, אפילו בתל - אביב יש יותר.
יש במרכז לונדון שני טאפאס בר משובחים (שניהם בפיצרוביה, אותו אזור אוכל נפלא שסביב שארלוט סטריט): האחד, סיגאלה, שהוא בעצם מסעדה מצוינת, אבל מפעיל טאפאס בר עממי וטעים בקומת המרתף; והשני, פינו, טאפאס בר מודרני יותר, בשארלוט סטריט עצמו, שמנוהל על ידי צוות ספרדי צעיר.
מבין השניים
אבל, תגידו בוודאי, מה בכלל קשורה לכאן ספרד? ברצלונה הרי שוכנת בקטלוניה. ובאמת המסעדה הספרדית הטובה ביותר בלונדון (ובלי שום ספק: המפורסמת ביותר) אכן קשורה לספרד באותו אופן רופף שבו ברצלונה קשורה אליה.
מסעדת מורו (השם הוא לכבוד המורים) הוקמה לפני קצת יותר מעשור על ידי סמואל וסמנתה קלארק, שאחרי שנים של מסעות גסטרונומיים בספרד ובצפון אפריקה רצו להביא ללונדון לא את המטבח הספרדי, אלא את התחושה של המטבח המורי. נשמע מאוד ניו אייג'י, וזה אכן מאוד ניו אייג'י, אבל, כמו שאומרים האנגלים: ההוכחה של הפודינג היא באכילתו.
והפודינג של מורו טעים להפליא. לא רק שהוא טעים, הוא גם מקסים. זו אחת מאותן מסעדות פוסט טרנדיות שמציעות מטבח מושקע מאוד וחדר אוכל שוקק מאוד. ארוחה כאן היא פיאסטה, לא צרמוניה.
יש כאן ניסיון כן לעודד שיחה בין שולחנות, לעודד שיתוף בבקבוקי יין בין שולחנות, וזה לא נדיר שהמלצרים (בג'ינס וטריקו) מביאים משהו שלא הזמנת מהמטבח, מניחים אותו בין שניים-שלושה שולחנות ומזמינים את כולם לטעום. האוכל הוא אוכל שבחלקו מוכר לנו מדי ("טהיני", למשל, או קוסקוס) ובחלקו לא מוכר מספיק.
המסעדה מפעילה תנור עצים ספרדי מסורתי (שנבנה על ידי אומנים מאנדלוסיה), שממנו יוצאים כמה מנתחי הבשר העסיסיים ביותר בלונדון, ובנוסף יש לה גם בר ארוך ורחב ידיים שמציע מיני טאפאס משתנים מדי יום (נקניקים, גבינות, בשרים קרים וכיו"ב). גם התפריט עצמו משתנה מדי יום, כך שאין טעם להצביע על מנות ספציפיות.
ובכל מקרה, אם אתם נשארים אחרי המשחק עד שבת, בצהריים מוגשת כאן ארוחת טעימות לא שגרתית, שבה מנות טאפאס נבחרות מלוות לא ביינות רגילים אלא ביינות שרי מיוחדים. וזו חוויה יוצאת דופן. ובכלל, מורו, יותר משהיא חוויית אוכל, היא חוויה של מסעדה. אוכל טוב, באווירה לא פורמלית ובמקום ששמחת החיים פשוט נוטפת ממנו. ארוחה לשניים תעלה פחות מחצי מכרטיס הכניסה הזול ביותר למשחק בין ברצלונה לצ'לסי.
Moro, 34-36 Exmouth Market, London. טל': 020-7833-8336
נא להמתין לטעינת התגובות
