סקופ: השוויצרים יודעים לבשל
אוכל זה לא הצד החזק של ציריך, אבל אם אתם כבר כאן, שווה לדגום את המטבח המסורתי שלהם: עגל בפטריות ושמנת, מרק דגים מאגם ציריך ואולי גם איזה רושטי קטן בצד
מאחר שאולפני וולט דיסני עוד לא עשו מהאגדה הזו סיפור מצויר, בנקודה הזו עדיין לא ברור בתוך איזה סיפור אנחנו נמצאים (להבדיל מאשר אם היינו אומרים, למשל, "השריף של נוטינגהאם"). גסלר הרשע קבע את מקום מושבו בעיר אלטדורף, וכדי להראות לתושבים המקומיים כי הם חייבים בציות למלכות ולסימניה, הוא קבע את כובעו, שעליו סמלי בית הבסבורג, על מוט במרכז העיירה וציווה שכל מי שיעבור לפני המוט עם הכובע, ישתחווה.
עד שהגיע העירה - והנה נחשף הסיפור - סירב וילהלם טל הגיבור להשתחוות, ירה בתפוח, הציל את הילד, הרג את גסלר, איחד את שוויצריה, המציא את שוקולד החלב, התחתן עם היידי וכיכב במחזה של שילר ובאופרה של רוסיני (ותודו: זה בכל זאת לא סרט של דיסני). מאז לשוויצרים - אומה שידועה בניטרליות הבלתי מתפשרת שלה - יש חיבה יתרה לקליעה למטרה (ולתפוחים).
ולכן דווקא בשוויץ שוחרת השלום (נניח) מתקיים פסטיבל חביב שלו היה מתקיים אצלנו, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאמות הספים היו רועדות.
הפסטיבל הזה, שנקרא "Knabenschiessen", הוא פסטיבל שבו נערים (ומאז 1991 גם נערות) בני 12 עד 16 מתחרים בכל סוף שבוע שני של ספטמבר (כלומר, בסוף השבוע הבא) בקליעה למטרה. ואם אתם חושבים שהם עושים את זה בחץ וקשת, אתם טועים בתכלית.
הפסטיבל הזה הוא חלק מהאימון הצבאי המוקדם של הצעירי שוויץ, והם יורים למטרה ברובים זהים לאלה שיהיו רובי השירות שלהם כשימלאו להם 18. כדי לחבב על הצעירים השוויצרים את הקליעה למטרה, בערך שליש מכל המשתתפים בפסטיבל זוכים בפרסים מתנת גופים מסחריים, גופי שלטון ושאר נדבנים.
השנה ישתתפו בפסטיבל הזה, בציריך, לא פחות מ-4,000 קלעים וקלעיות, שכולם-כולם ינצרו בלבם את זכר וילהלם והתפוח. מקורו של הפסטיבל, אגב, במאה ה-17, כאשר צעירי שוויץ הצטוו להתאמן בקליעה למטרה במהלך חופשות הקיץ שלהם, והאירוע עצמו היה בעצם בחינה כדי לבדוק שהם לא התפרפרו במהלך החופשה. ככה זה: יש ארצות שבהן ממלאים חוברות מתמטיקה, ויש ארצות שבהן ממלאים מטרות דמות.
האזור שבו מתרחש הפסטיבל הזה הופך במהלך סוף השבוע של Knabenschiessen ליריד ענק, עם ביתנים, דוכני אוכל וכל השטיקים הרגילים. יחסית להיצע הקולינרי הרגיל של ציריך-לא אחת מבירות האוכל המדהימות של אירופה - השבוע הזה מהווה שיפור ניכר. נקניקיות כהות ובהירות, תבשיל בשר עגל בפטריות ושמנת שנמכר מתוך סירים גדולים ואפילו מנות ניידות של רקלט.
ובכל זאת, אם אתם רוצים משהו קצת יותר רציני אחרי שראיתם את צעירי ציריך קולעים אל השערה, סעו לז'נבה. נו, טוב, בכל זאת יש איפה לאכול בציריך. אבל גם אז, בעיקר אם תגבילו עצמכם לתבשיל בשר עגל בפטריות ושמנת (זה המאכל המסורתי של ציריך, ולמיטב ידיעתי אחד משניים בלבד שנקראים על שם העיר) עם רושטי. המקום שבו מוגשת הגרסה רבת-המוניטין ביותר של התבשיל הזה הוא מסעדת Zunfthaus zur Zimmerleuten.
המסעדה, שמתהדרת במוניטין שמגיעים עד המאה ה-14 (אם כי, לזכותם ייאמר, הם קנו מאז פטריות חדשות), שוכנת בבניין שבו שכנה בעבר גילדת הנגרים, ושנראה, פחות או יותר כמו הבניין שבו אנשי דיסני ימקמו
הבניין, מראשית המאה ה-18, הוא אתר תיירות בפני עצמו: על גדות הנהר, מוקף גרניום, עם מבואה מקומרת ודלתות עץ מרהיבות שמזכירות מה היה המקצוע של בעלי הבית הקודמים. גרם מדרגות מוליך לאולם המסעדה שבו אתם מגלים שילדי שוויץ לא בזבזו בבטלה את חופשות הקיץ שלהם - הקירות מקושטים במזכרות ציד.
המסעדה מתמחה באוכל שוויצרי מסורתי ומגישה לא רק את תבשיל העגל בפטריות ובשמנת אלא גם את המאכל השני שנקרא על שם ציריך - מרק דגים מאגם ציריך. גם רבות מהמנות האחרות מגיעות מהאגם, ובולטת ביניהן מנה של פילה דג מקומי מאודה בעלי כרוב.
אם אתם מעדיפים בשר, גם אז ההיצע לגמרי לא רע ויש מנה שהבית גאה בה במיוחד, של שלושה נתחי פילה (בקר, עגל ותנחשו לבד), שמוגשת , כיאה וכנאה, עם רושטי זהוב ופריך. זו לא מסעדה יקרה מאוד (בערך 40 דולר לאדם לארוחה מלאה בלי יין), והיא בהחלט מקום טוב להעיף מבט סביב ולהיזכר, שאלמלא וילהלם טל, הייתם שומעים ברקע את המוזיקה של משפחת פון טראפ.
Zunfthaus Zur Zimmerleuten, Limmatquai 40, Zurich, טל': 01-2520834
נא להמתין לטעינת התגובות
