חושך תמר
רועי ירושלמי רצה למצוא מסעדה ראויה בפריפריה. ביקור ב"צל תמר", מסעדת בשרים מתוקשרת בעמק הירדן, על מנותיה המקושקשות, הבריח אותו בסערה העירה. פרק ראשון בסיקור מסעדות בפריפריה
מנגד, מדריכי מסעדות שונים ומשונים גורסים כי גם אם השממה עדיין לא הופרחה, בשנים האחרונות התפתחו כאן מספר נאות מדבר גסטרונומיים בפריפריה, שבהחלט ראויות לציון. מסעדת הבשרים "צל תמר" שבעמק הירדן היא אחת מהמסעדות האלו, שזוכה ליחסי ציבור מרשימים הן בקרב הילידים והן על ידי המבקרים. הזדמנות לגיחה קצרה מחוץ לעיר (שנתפסה בשתי ידיים, יש לציין) נוצלה לצורך מנוחה בכנרת. שמענו את התשבוחות והחלטנו לשים פעמינו לעבר הלוקיישן.
כבר מההתחלה הסתמנה מגמה מעורבת. האווירה הכפרית-משהו, שלא לומר מוזנחת, לא בישרה טובות. בסרט הזה כבר הייתי, חששתי ונזכרתי במסעדת הפיל האפקאית בצפון תל אביב, בה ביליתי את ילדותי עמוסת השמן והחומוס הקלוקל.
מדפים עמוסי יינות שפיארו את קירותיה הפנימיים של המסעדה היטיבו במעט עם מצפוני הלא-שקט. עיון בתפריט גילה חיבה מבורכת לבישול בסילאן, דבש התמרים המיוצר במושבה כינרת ובקבוצה הסמוכה. תפריט היינות המכובד התבסס רובו ככולו על יינות מקומיים ויקבי בוטיק בתמחור סביר.
מפאת שיקולים טכניים (היינו בערך סועד וחצי, שכן א' לא נוטַה להעמיס על עצמה מזון מיותר בלילות, וחבל), בחרנו להתמקד במספר מצומם של מנות מייצגות. בהעדר יינות רוזה שפלצנים בורגנים שכמותנו חובבים כל כך, החלטנו לצרף אלינו דווקא את יין הבית, קברנה פטיט סירה (ליטר, 38 שקל) של תשבי. במילים עדינות, ועל אף המחיר האטרקטיבי, נמליץ לפוקדי המקום להתמקד ביינות המבוקבקים.
לאחר שהזמנו, ערכה בפנינו מלצרית מבולבלת את השולחן. צלחות הפתיחים הקטנות וכתמיהן, כמו גם הסכו"ם, הכוסות, דקנטר היין והשולחן הדביק סבלו מחוסר ניקיון בסיסי, שנתפס גם בעין לא-דקדקנית כלא מעוררי תיאבון.
כמנה ראשונה, חלקנו טבעות קלאמרי מטוגנות בבלילה גסה ופריכה ( 34/54 שקל), שהיוו קריצה נעימה לניינטיז, על אף שמנוניות-היתר שנלוותה להן. המנה, שמוצעת באופן מתחשב בשני גדלים הייתה נדיבה, ולוותה ב -2 מטבלים.
לאחר זמן המתנה ארוך מהרגיל, עלו ובאו נתחי פילה יען ברוטב טריאקי, פטה כבד ופטריית פורטובלו ( 72 שקל) וסטייק האנטרקוט (79 שקל) של א'. תמימות הדעים בנוגע לסטייק הייתה אחידה- האנטריקוט בהחלט עשה את העבודה. לגבי מנת פילה היען עם הטריאקי והפורטובלו, לא ברור מדוע החליטו החברים הטובים מצל תמר על המיש - מָש והערבוביה המכוונת במנה, שכן המרכיבים סבלו מאוטיזם תודעתי של ממש, כזה שגרם לחוסר תקשורת משווע ביניהם. במילים אחרות- למה פטה הכבד העדין והמסכן צריך למצוא את עצמו מרוח על פטריית פורטבלו חצויה, ולאכסן מעליו נתחי פילה ברוטב? לגמרי לא ברור, וגם לא ממש טעים.
אם לא די בכך, שחקניה הראשיים של המנה סבלו מבעיות קשות לא פחות: מליחותו של רוטב הטריאקי הייתה בלתי נסבלת ממש, ושיוועה לניקוז החוצה, כפי שנעשה מייד והישר החוצה ונתחי היען האיכותיים, יש לציין, ניצלו באופן לא אחיד ומרקמם נע בין נעים מאד לצמיגי מאד. אורז ופירה, התוספות
לסיכום - ומכיוון שבהערות בונות עסקינן - נאמר שבראש ובראשונה ניכרת ב"צל תמר" חסרונה הברור של יד אמונה (שזה בעברית טבח ראוי) ויצירתית באופן קצת יותר אופנתי. המלצה מסחבק: כדאי לתת את הדעת בנוגע לפוליש ולניקיון כלי האוכל, נושא שבעיני מאחד תחתיו את כל קצוות הטעם והריח.
בטון יותר אישי, נאמר שטיפוח סגל מלצרים מנוסה ואדיב יותר, הקפדה בתפריט ועדכניות המנות שמגולמות בו, הוא עניין הכרחי למסעדה שמנסה למצב את עצמה כמסעדה איכותית. טיפ נוסף: עדכניות אינה מתבטאת רק בסלטי בוק צו'י ובעומס של רטבים וכל הג'אז הזה, אלא בפשטות – למשל, בנתחי פילה יען צלויים בגריל ברמת עשייה נכונה, בלי שום רוטב ובליווי תוספת קצת יותר מפונפנת, כמו תפוחי אדמה בגריל שיכולים לעשות יותר נעים לאכלנים, בלי יותר מדי מאמץ.
חשבוננו הסתכם ב 260 שקל, ללא מנות אחרונות ולאחר שחלקנו מנה ראשונה אחת בלבד. לנוכח המחירים הגבוהים וחוסר הרצון הכללי, נותר לנו רק להצהיר שעד שיחול שיפור משמעותי בכל המפרט הטכני של "צל תמר", נוכל להמליץ עליה אך ורק כתחנה לתדלוק יין על אם הדרך.
צל תמר, אשדות יעקב איחוד (בכניסה לקיבוץ, על כביש 90), 04-6756688. לא כשר.
נא להמתין לטעינת התגובות
