יושב בגליל, חולם על עמק הלואר
ביקב יפתחאל, במושב אלון הגליל, אפשר לטעום פטיט סירה מעולה
ליד בקתת המבקרים המקסימה, שעוד ידובר בה, נחצב בהר הגירי והאפור היקב המשפחתי. כשנוסעים לאורך גדות נהר הלואר רואים יקבים כאלה לאורך כל העמק. מבחוץ הם מודרניים לחלוטין, מבוטנים כהלכה, ושערי ברזל חשמליים סוגרים עליהם. בתוכם הם שומרים מסורת של שנים רבות.
למשפחתו של צביקה יש מסורת חקלאית ארוכה. ענף היין אצלו, כמו אצל רבים בארצנו, הוא חדש יחסית. הוא עלה צפונה מעמק חפר כדי להמשיך בעסקי הכוורנות. הדבורים שלו עדיין ממשיכות להפיק עבורו דבש ברחבי הארץ. הכוורות מפוזרות באזורי אקלים רבים, בין סוגי צמחייה שונים.
בראשית דרכו ניסה את מזלו גם בענבי מאכל. הוא נטע את עתידו בענבים אפלים. זה שמם העברי הקדום של ענבים שבצירם מתאחר. ענבי סוף הקיץ או בעצם פירות הסתיו. יש אומרים ששמם נולד מהעובדה שגודלו באפלה. קדמונינו ידעו לפרוש יריעות מצילות שמנעו מהענבים שמש ועיכבו את תהליך הבשלתם.
ענב כזה מרכז את סוכריו והוא מתוק מאוד. את הלייט הרבסט לא המציאו באלזס או בקליפורניה. לגורלו או למזלו של צביקה, השוק הישראלי לא רצה לתגמל במחיריו את המאמץ שמושקע בענבי המאכל המתוקים.
בסוף שנות ה-80 הוא שדרג את כרמיו לענבי יין. בחלק מהמקרים הוא פשוט הרכיב כנות על הגפנים הקודמות. לך תתווכח איתו עכשיו בני כמה הכרמים שאת יינותיהם אנחנו שותים ביפתחאל.
בראשית דרכו היה לו שותף וקובי טוך הדריך אותם. טוך היה ממייסדי יקב מירון האגדי. היקב שבהיסטוריה המודרנית שלנו שמור לו מקום של כבוד. יקב הבוטיק הראשון אצלנו שקדם לקסטל ולמרגלית.
משפחת אופיר מנהלת את היקב היום בעצמה. את היינות האדומים הטובים שלהם אפשר לטעום בבקתת העץ שהפכה למרכז מבקרים מקסים. זו בקתה שחלקיה יובאו מווירג'יניה. בקתת עץ מקורית של מהגרים סקוטים מהמאה ה-19. אם יצלמו פעם מערבון במזרח התיכון יישב השריף ביקב יפתחאל. שם תשיגו גם את הדבש ממיטב הכוורות של המשפחה.
פצצה של פרי
אני אוהב את היינות החדשים של הזנים הישנים שלנו. כמו בסוסון ים, בוויתקין וביקבים אחרים, גם ביפתחאל הפיקו פטיט סירה מעולה. את בציר 2004 כדאי לקנות ולשמור שנתיים או שלוש. בבקבוק מתקתקת לאטה פצצה של פרי. לעומת הכרמים הוותיקים שנגאלים מעקירה בידי הייננים החדשים שחוזרים לזן הזה, הפטיט סירה של צביקה ניטע ב-1999. עובדה שמלמדת שהזן הזה נולד מלכתחילה להיות יין טוב בארצנו.
גם השיראז החדש של 2004, שהוא פשוט וזול יותר, זקוק לכמה חודשי הסתגלות
לאחר הביקבוק של האביב האחרון. הסנג'ובזה פירותי ומרענן והמרלו הקלאסי של 2003 יוצא מהכלל. עולה לטעמי על אחיו הקברנה סוביניון.
יפתחאל אדום הוא בלנד ישראלי שמתפשט לאחרונה בין יקבינו, מאמפורה ועד פלאם. חלוקה שווה של 50 אחוז בין המרלו לקברנה סוביניון. המרלו המזרח תיכוני הוא כנראה גברי יותר מאחיו האירופי, ובניגוד לבורדו, זה הקברנה שמרכך את השלד הישראלי. פעם תהיה לנו פה מסורת. מחירי היינות של יפתחאל נעים בין 50 ל-80 שקל .
טלפונים לתיאום ביקורים: 052-2824644, 04-9861466.
נא להמתין לטעינת התגובות
