עוברי מסך
על פי הקבלה יש מסך שאם רוכשים אותו, מיד מרגישים במציאות הרוחנית העליונה
כל הצורות שהאנושות מסוגלת לדמיין לגבי מהו "מסך", מהי "נשמה" וכיצד מתקשרים אליה, הן כולן פרי הדמיון הפסיכולוגי בלבד ואין לכך כל נגיעה למציאות האמיתית. חוכמת הקבלה נקראת גם "חוכמת הנסתר", שכן היא נפתחת עבור אלו שרכשו מסך. אם כך השאלה היא , מהו מסך?
האדם בנוי כקופסה שחורה שבה חמישה פתחים, החושים. כל פתח הוא בעל קרום. ניקח לדוגמה את האוזן עליה מופעל לחץ כלשהו מבחוץ. הלחץ אינו חודר פנימה, אלא מכה בעור התוף, שמגיב אליו, והפטישון המצוי מאחוריו, בתוך מנגנון שמיעה שלם, מודד את התגובה, את ההתנגדות ללחץ שהופעל עליו מבחוץ. המדידה נעשית כך שעור התוף שואף להימצא במצב מאוזן תמידי, והמנגנון הפנימי שומר עליו, שלא יתכופף פנימה תחת הלחץ המופעל עליו מבחוץ.
המנגנון מודד את התגובה ללא התערבות האדם, ומעביר אותה הלאה דרך מערכת העצבים, למקום שבו מפענח המוח בעזרת הזיכרון ומערכות נוספות, למה דומה התגובה הזו, לאילו תגובות שהיו בעבר וכן הלאה. כך עובד חוש השמיעה.
גם בעיניים מצויות נקודות רבות, קולטני ראייה, שקרני האור מכות בהם, ובתגובה מופרשים מהעין עצבים רבים שפוסלים כמות מאסיבית של תגובות עצביות, וכך אינם מאפשרים לקרני האור לפרוץ פנימה. התגובה העצבית עוברת למרכז שמפענח אותה במוח, וזו התמונה הנגלית לעינינו.
חוש הריח גם הוא מופעל על ידי קצות עצבים, אשר מולקולות ריח מכות בהם ומעוררות אותם. קצות העצבים מגיבים מתוך רצונם לשמור על מצבם המאוזן, כמו כל יתר החושים וכמו כל חי בעולם, ומתוך כך מולידים את תגובותיהם. בהתאם לכך פועלות גם מערכות חוש הטעם וחוש המישוש, וכך פועל האדם. אנו מתנגדים לדבר חיצוני שמנסה לפרוץ פנימה, ואז מודדים את התנגדותנו.
אלמלא היו לנו חמישה חושים אלה, לא היינו מקבלים תגובה פנימית לכך שמשהו לוחץ עלינו מבחוץ, ולמעשה היינו מחוסרי הרגשה לגבי העולם והחלל שבו אנו מצויים. מצב זה היה מותיר אותנו כמחוסרי הכרה, שכן ניתוק חמשת החושים כמוהו כניתוק האדם מהמציאות.
"החוש השישי" באדם הוא חוש רוחני, שבנוי גם הוא לפי אותה מערכת ולפי אותו עיקרון. גם בו יש כביכול "קרום", שנקרא "מסך". על מסך זה "מכה" ולוחץ "האור העליון", ואם המסך מסוגל לדחות את האור העליון ולא לאפשר לו לפרוץ פנימה, כתוצאה ממדידת תגובות אלה ביחס לאור הלוחץ, ניתנת לאדם הרגשת "העולם העליון" או "בורא".
ההבדל בין החושים הוא שבתוך חמשת החושים קיים "קרום" השומר שתופעות חיצוניות לא יפרצו פנימה וזה נעשה כבר מלכתחילה, ואילו את החוש השישי מקבל האדם ללא "קרום", ולכן הוא אינו פעיל.
ישנם אנשים שמתחילים להרגיש שקיים בהם חוש כזה, אך הוא ריקני משום שאין לו "קרום". ישנו מעין "צינור" ללא מסך, והאדם מרגיש חסרון לקבל דבר מה דרך הצינור הזה, אך אינו מסוגל לכך, משום שקצהו אינו פועל. לכן האדם מרגיש רצון, תשוקה, או ייסורים, כיוון שאינו מקבל כל תגובה דרך חוש זה.
החוש השישי אמנם מצוי באדם, אך הוא רדום, עד שבאחד הגלגולים הוא "מתפרץ" והאדם חש בריקנות, שמתבטאת בשאלה
החוש השישי מתגלה לאחר התפתחות חמשת החושים הרגילים, שבהם האדם כבר מילא את עצמו ואינו רוצה להמשיך למלא. כשהוא שואל מדוע אינו יכול למלא עצמו בחוש הנוסף הזה, הוא מתחיל לחפש כיצד למלאו בצורה טבעית, ואינו מצליח.
חוכמת הקבלה מלמדת כיצד אדם יוכל להשיג את המסך הזה בעצמו, וכשירכוש מסך, מיד לפי תגובות המסך למה שמצוי מחוצה לו, יחוש במציאות רוחנית עליונה.
מה שהאדם מרגיש, זהו הכוח העליון, הבורא, העולם העליון. החוש השישי, בשונה משאר חמשת החושים הגופניים, גדל עוד ועוד עד שמגיע לגובהו המרבי.
ללא המסך אנו חיים בהיעדר רוחניות. למעשה, הקבלה עוסקת רק בזה. ניתן לחלק את הסבריה לשני חלקים: האחד כיצד לבנות מסך, והשני כיצד לעבוד איתו, כיצד לגלות בעזרתו מציאות עליונה וללמוד מהי. כלל ההרגשות והתמונות שהאדם לומד וחוקר באמצעות חושו הרוחני נקראות הרגשת הבורא, הרגשת הכוח העליון.
קיימת אמונה שבמותו האדם רוכש את המסך שמאפשר לו לחוש את המציאות הרוחנית. אין זה נכון. לאדם נותר רק מה שהרוויח במהלך חייו בתוך חמשת החושים. אם הצליח לרכוש חוש שישי, יש לו אותו, ואם לא, הוא ייאלץ לשוב למצב שהיה בו לפני התלבשות הנשמה בגוף, כלומר לשוב לנקודה שבה אינו מרגיש דבר, כזרע.
בעת שמתעורר באדם הרצון לרוחניות, הוא אינו יכול לברוח מלרכוש את החוש השישי. כמידת הבריחה האדם יחווה ייסורים, עד שירצה למרות הכול לעלות מעל לדרגתו האנושית.
הריקנות, ההרגשה הרעה בחמשת החושים, מתעוררת באדם כדי שיפנה את תשומת לבו לחוש השישי ולא כדי שהאדם ימלאה. במקביל החוש השישי עצמו מתחיל להתעורר ולגלות לאדם שהוא ריק. האדם מתחיל לפתח אט אט הרגשה, רצון להרגיש דבר מה חדש שלפני כן עוד לא השתוקק אליו. דומה הדבר לאדם שלא ידע שהוא עיוור, ולפתע מתחיל לחוש תשוקה עזה לראות. הוא אינו יודע מה פירושה של ראייה, אך ההשתוקקות שמתעוררת בו היא רבת עוצמה.
לכן אם בתקופת חייו בעולם הזה לא השיג האדם את "העולם הבא", גם לאחר המוות לא ישיגו, שכן מדוע זה מגיע לו? אם לא רכש את המסך בחייו - לא רכש קשר עם הבורא, מדוע שיהיה לו קשר עם הבורא לאחר מותו?
ללא גופו האדם הוא סך הכול "נקודה" ברוחניות, וגם לאחר פטירתו הוא נותר כזה. כל שמוטל על האדם במהלך שבעים שנותיו בעולם הזה הוא לפתח את עצמו ולרכוש קשר עם המציאות הרוחנית. כל ההפרעות אותן הוא חווה וכל "מקרי העולם הזה" מסודרים במיוחד לשם כך, ודווקא כאן במהלך חייו בעולם הזה מסוגל האדם לבנות מסך. אחרת לא היה נמצא בעולם הזה כלל.
התפתחות החוש השישי קובעת את מהלך חיי האדם. חייו מכוונים להגדלת החוש הזה, וחמשת החושים הגופניים כבר אינם מעניינים אותו. הוא מרגיש אותם כארציים, כתופעות חולפות שמתפרקות ונעלמות. ואילו את החוש השישי הוא מטפח, מפתח ומטפל בו, שכן דרכו הוא חש נצחיות שאינה שייכת לחמשת החושים האנושיים.
אדם שבנה מסך למרות התנגדות הגוף חי מתוך הזדהות עם החיים המורגשים דרך החוש השישי. לעומת תחושתו את המציאות הרוחנית והתקרבותו לבורא הוא חש את דרגת החיות מתענוגי העולם הזה כמועטת.
כשהאדם עובר את המחסום ורוכש את המסך המיוחל, הוא עובר מתחושת העולם הזה להרגשת העולם הרוחני. אם אדם הגיע לזה, השגתו תישאר לו לנצח. גם לאחר מות גופו הגשמי, מהמקום שנשמתו החלה כנקודה, היא כבר תתרחב ותתעבה ואז היא נקראת "פרצוף רוחני".
פעולותיו של האדם שכבר רכש מסך, קשורות לאלוקות, לבורא, לכוח עליון, דרך המסך. הקשר ביניהם הולך ומתגבר. דרך החוש השישי, האדם מגלה את מקור העולם העליון. דרך המידע על העולם העליון מתגלה לו ספק עצום, השולח לו את כל התחושות והלחצים שאיתם הוא מתמודד. כך לומֵד האדם מתוך פעולות הבורא כיצד להידמות לו עד שהוא והבורא נעשים דומים לחלוטין.
רק באמצעות החוש השישי האדם מבצע פעולות רצוניות, ומגלה עד כמה בהשוואה אליהן כל יתר הפעולות שהוא מבצע בחמשת החושים נובעות מתוך דחף אגואיסטי למין, אוכל וכדומה, או לדחפים חיצוניים שמקורם בהשפעת החברה שבה הוא חי.
לסיכום, מטרת הבריאה הכללית היא להעלות את האדם לדרגת הבורא. כך שאם אין לאדם מסך, אין זה משנה אם הוא נמצא בעולם הזה או בעולם אחר. רכישת המסך תבטיח לאדם חיים רוחניים נצחיים ושלמים.
לאתר בני ברוך
נא להמתין לטעינת התגובות
