"פיתחו הספרים ותמצאו כל הסדרים הטובים"
איך יגיע האדם למצב בו ירגיש את עצמו חי חיים נצחיים, שלווים ושלמים, בלא כל עצב. אבירם שדה מגיש משל של בעל הסולם
כן הדבר שלפנינו: הנה תעינו במדבר הנורא יחד עם כל האנושות, ועתה מצאנו אוצר גדול המלא מכל טוב, דהיינו ספרי הקבלה שבאוצר, שמשביעים נפשנו השוקקות וממלאים אותנו דשן ונחת ושבענו והותרנו. אלא זיכרון החברים שלנו, שנשארו במדבר הנורא אובדי עצות, נשאר חרוט בליבנו. אמנם המרחק רב בינינו ואין הדברים נשמעים בינותינו. לפיכך ערכנו את השופר הזה, לתקוע בקולות, אולי ישמעו אחינו ויתקרבו אלינו, ויהיו מאושרים כמותינו" (בעל הסולם, כתבים).
במשך אלפי שנים טועה האנושות בחיפושיה אחר משמעות קיומה ואחר קיום המציאות כולה. מהי סיבת הקיום? מהו התהליך שהאנושות עוברת ומה יהיו תוצאותיו? במהלך הדרך פותחו שיטות, דתות ואמונות רבות ושונות כדי להשיב על השאלה בדבר מטרת הקיום.
שאלת הקיום נובעת מצורך טבעי הטמון באדם. אנו מסוגלים להתמודד בדרך זו או אחרת עם העניינים האחרים שבהם אנו נתקלים במהלך חיינו, אך אין ביכולתנו להשיב תשובה ברורה דווקא על השאלה העיקרית - לשם מה אנו קיימים. דבר זה נסתר, והאנושות עוברת מדור לדור בלא למצוא פתרון. מכאן נובע, כי בדרך טבעית לא ניתן להגיע לפתרון.
לו היתה בידי האנושות תשובה מסוימת, אפילו כוזבת, היא היתה יכולה להחשיב אותה כנכונה. אך עינינו הרואות: הפתרונות רבים ותשובה אַין. ריבוי הדעות, הדתות, האמונות והפילוסופיות אינו מרגיע את שאלת הקיום. מדור לדור גובר הצורך של האדם לגלות את מהות החיים. מאחר שאין תשובה, נותר האדם עם שאלה זועמת יותר, חסרת תשובה. אין זה מצב נעים כלל וכלל, וכדי שלא להימצא בו בורח האדם בלית ברירה לסמים, ובמקרים קיצוניים אף להתאבדות.
המקובלים מציגים בפני האנושות שיטה יוצאת דופן לפענוח חידת הקיום. אין הם "יודעים" את התשובה בדומה לפילוסופים, ואין הם "מאמינים" בה כאנשי הדת. המקובלים הם שהשיגו את מטרת הבריאה, נמצאים בה, חיים אותה, וביכולתם להסביר לאנושות כולה מהי אותה מטרה וכיצד ניתן להגיע אליה.
לדבריהם, מטרת הבריאה היא שהאדם יגיע למצב שבו ירגיש את עצמו חי חיים נצחיים, שלווים ושלמים, בלא כל הגבלה ובלא עצב. הם מסוגלים להסביר לנו איך להגיע למצב זה ואף להוליך אותנו אליו. המקובלים נמצאים במצב ההתפתחות הסופי שאליו צריכים להגיע הכול, בעודם נמצאים בעולם הזה. עליהם להוביל את האנושות למצב שבו הם נמצאים, לחיים תכליתיים בממד אחר. בזכותם, האנושות יודעת דבר מה על עתידה הצפוי.
בכוונה תחילה הציב הטבע את האדם במצב ההפוך ממצבו הסופי. חייבת להתגלות בו השתוקקות למצב הסופי והוטלה עליו המשימה לגלות את האמצעים שבעזרתם ניתן להגיע למצב זה. אלמלא חשפו המקובלים את העתיד המתוקן בפני האנושות, לא היה האדם יודע מהי מטרת קיומו. המקובלים מגלים לאדם את מטרת הקיום, את האמצעים להשגתה ולמימושה, ואת העובדה שהמימוש תלוי רק באדם. מאותו רגע שבו האדם מקבל את הידיעה הזאת, עליו לממשה בעצמו.
המקובלים השיגו את המציאות השלמה מקצה לקצה. הם מתארים את הכוח העליון, יוצר האדם, כטוב ומיטיב. לדבריהם, מושג הזמן אינו קיים לגבי הבורא: אין בו שינוי ואין הוא נתון בתהליך. כאשר החליט הבורא על מצב מסוים של המציאות ושל הנבראים, התממשה מיד מחשבתו. לא היה צורך באמצעים או בתהליך של התפתחות הבריאה בדרך של סיבה ומסובב.
לאמיתו של דבר, אנו שרויים במצב שהבורא רוצה בו: אנו מלאים כל טוב. מצב זה נקרא "אין סוף". אך מצבנו משול לחולה חסר הכרה, שאינו מרגיש במה הוא נמצא. כדי שיוכל האדם להרגיש את מצבו האמיתי עליו להשתוקק אליו בעצמו.
לשם כך הבורא מרחיק את האדם מן
הבורא ברא את הבריאה בצורה מיוחדת - אף שמלכתחילה היא הפוכה מן הבורא ביכולתה להידמות אליו. מטרת קיומם של בני האדם היא לגלות את שלמות כוונת הבורא כלפיהם, שלמותה של מחשבת הבריאה. כאשר יגלו זאת הם יבינו כי הבורא אוהב אותם ולכן תתעורר גם בהם אהבה אליו.
חוכמת הקבלה מתארת את כל סדרת המצבים שאנו שרויים בהם עוד לפני שאנו נמצאים בהרגשת המציאות הנוכחית. הבורא יצר את הנברא במצב שבו רצה לראותו. כדי לתת לנברא אפשרות לבחור באותו מצב שבחר הבורא, הוא "קלקל" את ההרגשה שבנברא. כתוצאה מ"הקלקול" הנברא נמצא בהרגשה הפוכה מהמצב שבו ברא אותו הבורא, דהיינו בהרגשת "העולם הזה".
ניתן להבין את הדבר בעזרת דוגמה מוכרת מהחיים שלנו. כאשר אנו מביטים באדם שיש לו הכול אנו בדרך כלל מקנאים בו. דומה כי הוא המאושר בעולם. אך ייתכן מאוד שהלה נמצא בהרגשה הפוכה לחלוטין ואין הוא מוצא טעם בכל אשר יש ברשותו. כל שנדרש לשינוי מצבו הוא תיקון ההרגשה, וכך הוא ייהנה מן המצב שבו הוא נמצא.
המציאות שבה נמצא האדם היא סיכום כל ההרגשות העוברות דרכו. בדומה לחולה מחוסר ההכרה שהזכרנו, "המצב" שבו אנו נמצאים ו"ההרגשה" שלנו אותו לאו דווקא שווים זה לזה. הבורא פונה אל האדם מרחוק וכביכול אומר לו, "פקח את עיניך וראה, אתה נמצא במצב הטוב ביותר". על האדם לתקן את כלי ההרגשה שלו, את יחסו לחיים, לפרש נכון את המתרחש. בעקבות שינוי היחס של האדם להנהגת הבורא, משתנה תמונת העולם כולו.
סקירת מצבו של האדם לאורכה של ההיסטוריה מראה שהאדם נמצא בתהליך מתמיד של הליכה לקראת מצבים גרועים יותר ויותר. בימינו, דווקא בזכות ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית, האדם מתחיל להכיר כי זוהי התפתחות חסרת תכלית. אין היא הופכת אותנו למאושרים יותר כלל וכלל. לאמיתו של דבר, האנושות הולכת ומתקרבת לעבר מצבים קטסטרופליים. הכול הוכן בעבור האדם כדי שיגיע להחלטה שעליו לעזוב את ההתפתחות במישור העולם האגואיסטי שלנו ולהתחיל להתעלות אל עבר טבע הבורא, טבע הנתינה.
"ותדמו לעצמכם למשל, אם היום תמצאו איזה ספר היסטורי, שהיה מצייר לכם את הדורות האחרונים, שיהיו אחר עשרת אלפים שנה, מחכמת המדינות ומדרכי היחיד, אז היו המנהיגים שלנו מחפשים כל תרופה, איך לסדר את החיים כאן שהיינו מגיעים ל"ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו", ומתבטלים היו השחיטות והייסורים הנוראים, והכל על מקומו יבוא בשלום.
ועתה רבותי, הרי לפניכם ערוך ומוטל בארון זה הספר, שבו כתוב ומפורש כל חכמת המדינות, וכל סדרי היחיד והצבור, אשר יהיו בסוף הימים. דהיינו ספר הקבלה, שבו מסודרים העולמות המתוקנים, שיצאו עם שלימות [...]
"פיתחו הספרים הללו ותמצאו כל הסדרים הטובים שיתגלו באחרית הימים, ומתוכם תקבלו הלקח הטוב איך לסדר הדברים גם היום בצרכים דענייני העולם הזה, שאפשר ללמוד את ההיסטוריה העובר, וממנה אנו מתקנים את היסטוריה הבאה.
"וכל זה שמתי אל לבי עד שאינני יכול להתאפק עוד, והוסכם אצלי לגלות מההסתכלות וממה שמצאתי כתוב בספרים ההם, דרכי התיקון העתיד המוחלט לנו. ואצא לבני העולם בשופר הזה, אשר לפי דעתי והערכתי יספיק לקבץ את כל בני סגולה שיתחילו ללמוד ולהגות בספרים, ויכריעו את עצמם ואת כל העולם לכף זכות" (בעל הסולם, כתבים).
נא להמתין לטעינת התגובות
