היום יודעים: אמא לא אשמה
20 אלף ילדים מכל שנתון סובלים מהפרעות אכילה ברמה זו או אחרת. טיפול מוקדם ומקצועי בהפרעה יכול למנוע בעיות פסיכולוגיות והתפתחותיות
"פעם חשבו שאם ילד לא אוכל, האמא אשמה," אומרת ד"ר מורית בארי, רופאת ילדים ומנהלת מרפאת האכילה לילדים ולתינוקות בבית-החולים "אלין" בירושלים (אחת מכמה מרפאות אכילה לילדים הפועלות בבתי-חולים בארץ.( "היום יודעים שמדובר בבעיה התפתחותית שלא מעידה על המסוגלות ההורית, וללא טיפול עלולה לגרום לנזק משמעותי."
ואכן, כמו בכל בעיה רפואית אחרת, גם כאן חשוב מאוד להיות עם אצבע על הדופק ולזהות את ההפרעה כשהיא עדיין בחיתוליה. כשרחלי (שם בדוי) היתה כבת שנה, אמה שמה לב שבתה מתקשה בלעיסה. "כשהיא היתה קטנה יותר, היא ינקה ואכלה מבקבוק בלי בעיה, אבל כשהיא היתה צריכה לעבור לאוכל מוצק, התחילו הבעיות. כל דבר שהייתי מכניסה לה לפה היא ירקה וכמה פעמים היא כמעט נחנקה. רופא הילדים והרופא ההתפתחותי במכון להתפתחות הילד, אמרו שצריך סבלנות והכל יסתדר."
אבל הדברים לא הסתדרו והאם נאלצה להמשיך לרסק לבתה את המזון גם כשהיתה בת למעלה משנתיים. בסופו של דבר, כשרחלי היתה כמעט בת שלוש, הגיעו למרפאת האכילה ב"אלין." "עשו לה שם אבחון מאוד מקיף, וגילו בעיה נוירולוגית מקומית ורגישות יתר באזור הפה."
הטיפול ברחלי, היום בת ארבע, ארך שנה, שבמהלכה הגיעו השתיים למרפאה, מצוידות במזון, וישבו עם הצוות הטיפולי כדי לתרגל לעיסה. "גם היום היא לא אוכלת הכל," מספרת האם, "אבל היא כבר מסוגלת ללעוס שניצל ואפילו מסטיק, כך שאני לא דואגת."
כחמישה אחוז מכלל הילדים הבריאים וכ-70 אחוז מהילדים עם שיתוק מוחין, אוטיזם, מומים מולדים או כאלה שנולדו פגים, סובלים מהפרעת אכילה בדרגה כזו או אחרת במהלך ילדותם. בישראל מדובר על כ20- אלף ילדים מכל שנתון. ההפרעה חוצה שכבות סוציו-אקונומיות ומשותפת, כאמור, לבנים ולבנות. עדיפות נרשמה לילדים בכורים ולילדים שהוריהם סובלים מהפרעות אכילה.
מחקרים מראים שטיפול מוקדם בהפרעות האכילה מונע בעיות פסיכולוגיות והתפתחותיות, חוסך כסף למערכת הבריאות וימי עבודה להורים, אבל הבורות הקיימת עדיין בקרב הורים וחלק מהמערכת הרפואית מונעת אותו במקרים רבים.
"הרבה הורים לא תופשים את בעיית האכילה של הילד שלהם ככזאת שדורשת התייחסות של המערכת הרפואית," אומרת ד"ר בארי. "כשכן פונים, נתקלים הרבה פעמים ברופא ילדים שמתייחס רק לגדילה של הילד על-פי האחוזונים. אם אין שבירה של האחוזונים, הוא מסיק שאין בעיה. גם רופא שכן מחליט שיש בעיית גדילה, ממליץ להגדיל את כמויות המזון מבלי לברר את שורש הבעיה. במקרים מסוימים הוא שולל בעיות רפואיות ובזה נגמר העניין."
לאחר שלא אותרה אצלו שום בעיה רפואית שתסביר את סלידתו ממזון, הילד נשלח הביתה. המשפחה תמשיך לנהל איתו מאבקים על כל ביס, ההורים יפתחו תסכולים, חרדות ורגשי אשם ובמקרים קיצוניים ייגררו לאלימות, אחד מהם או שניהם ייצאו ממעגל העבודה ויתחילו לרוץ בין רופאים.
אבל תחילה לסימנים המחייבים פנייה למרפאות הללו, והם משתנים עם הגיל. "בתינוק אפשר לראות קושי או חוסר יכולת לינוק. במקרים הקלים יותר הוא יסתדר עם בקבוק, במקרים הקשים, גם זה לא יעזור. בהמשך, הפרעת האכילה יכולה להתבטא בחוסר יכולת להיגמל מהיניקה או הבקבוק ולעבור לאוכל מוצק. ילד שמסרב לטעום אוכל בכפית, ילד שמסכים לאכול רק אוכל מרוסק שלא מתאים לגילו, או רק אוכל יבש. ילד שמתקשה לבלוע, ששואף מזון לריאות (ומפתח בשל כך דלקות ריאות,( שמקיא על רקע התנהגותי (וחשוב לשלול סיבות רפואיות להקאה,( שאוכל מגוון מצומצם ביותר של מאכלים ואף מסרב לחלוטין לאכול."
חשוב לציין שלא כל ילד בררן סובל מהפרעת אכילה. "לכל ילד יש העדפות במזון," אומרת ד"ר בארי, "יש כאלה שלא אוהבים אוכל חם, קר, חריף, חמוץ וכו.' הבררנות היא תופעה מוכרת, שמתחילה להתפתח סביב גיל שנתיים ובדרך כלל חולפת אחרי גיל שמונה. זו לא נחשבת לבעיה התפתחותית ואין צורך בטיפול אם הילד מקבל איכשהו את כל אבות המזון. כשהבררנות קיצונית, יש צורך בהתערבות."
מה יכולות להיות הסיבות להפרעות האכילה בגילאים הצעירים?
"סירוב לינוק יכול להיות תוצאה של מגוון בעיות, החל בחולשת שרירים או רגישות יתר בפה וכלה באי-נוחות וחוסר יחס הדדי בין האם לתינוק. אצל תינוקות שנולדו פגים, זה יכול לנבוע מכך שלא ינקו משלבי חייהם הראשונים והוזנו באמצעים מלאכותיים, מה שמעכב את ההתפתחות באזור הפה".
"סירוב לעבור לאוכל מוצק יכול להיגרם מרגישות יתר בפה, חוסר יכולת לארגן את המזון בפה, קושי בתיאום פעולות הלעיסה והבליעה וגם במקרים מסוימים טראומה של חנק או השתנקות ממזון שהילד חווה. ילדים שסובלים מריפלוקס, למשל, שמתבטא בפליטות, הקאות וצריבה בוושט, עלולים לקשר אוכל עם כאב ולסרב לאכול."
אלון ואלה (שמות בדויים,( תאומים בני שנה, נולדו פגים. שניהם סבלו מהפרעות אכילה, שלא נפתרו לחלוטין עד היום, אלון בשל פגם מולד בלסת ובלשון ואלה ללא סיבה נראית לעין.
"אלון אכל בהתחלה בזונדה ואחר כך בבקבוק מיוחד," מספרת האם. "זה היה נורא קשה. עבדנו שעות על כל ארוחה, ובסוף הוא היה אוכל רק 50-40 סמ"ק. הוא לא התקדם בכמויות, עלה לאט מאוד במשקל וזה גרם להמון לחץ ומתח בבית, גם בגלל שהיו לו במקביל בעיות נשימה. כשהוא היה בן ארבעה חודשים הגענו למרפאת האכילה, עשו לו אבחון וקיבלנו עצות לגבי ההאכלה שמאוד עזרו לנו."
גם אלה, למרות שאינה סובלת מבעיות רפואיות נלוות, התקשתה באכילה, כנראה כתוצאה מהיותה פגה, וההורים קיבלו הדרכה כיצד לשפר את המצב. "נושא האכילה נשאר בעייתי אצל שניהם, אבל קיבלנו הרבה טיפים והמון ביטחון בביקורים במרפאה. אלה הילדים הראשונים שלנו, ואני מתארת לעצמי שהעובדה שהיינו היסטריים מזה שהם נולדו פגים, תרמה לבעיות האכילה. היום אנחנו יותר רגועים ומכירים יותר את הילדים ומצליחים לתמרן."
אצל תינוקות קטנים מחייבת בעיית האכילה קודם כל בירור רפואי מקיף. כשנשללו בעיות רפואיות, בעיות התפתחותיות רחבות או מומים שלא התגלו, יש להגיע לאבחון במרפאת האכילה. האבחון נפתח בשיחה עם המשפחה ולאחר מכן נערכת תצפית בהאכלה דרך חלון חד-כיווני. צוות המרפאה ב"אלין" כולל רופאת ילדים, פסיכולוגית, קלינאית תקשורת (בשל המומחיות בתפקודי הפה,( פיזיותרפיסטית, מרפאה בעיסוק ודיאטנית.
יש מקרים שנפתרים בקלות. "תוך כדי ההאכלה אנחנו מנסים להתערב ולבדוק איך הילד מקבל את השינוי," אומרת ד"ר בארי. "לפעמים, כשמושיבים נכון, כשמאפשרים לילד להחזיק את הכפית בעצמו, ללכלך ולהתנהג בחופשיות בזמן האוכל, הכל משתנה. במקרים כאלה אפשר לשקף למשפחה את הבעיות, לתת הדרכה וזהו".
"במקרים קשים יותר יש צורך בתרגול של הילד באכילת המזונות שהוא מסרב להם, והילד מוזמן לסדרת טיפולים. ילדים שמתברר שסובלים מבעיות רפואיות או התפתחותיות מורכבות, אנחנו מרכזים את הטיפול בהם ומפנים למומחים, והרבה פעמים אנחנו נעזרים גם במסגרת החינוכית של הילד."
להפרעת אכילה לא מטופלת עלולות להיות השלכות קשות. "הנזק הישיר הוא, כמובן, הפרעה בגדילה. אבל יש גם הרבה נזקים משניים והרבה קושי וסבל לילד ולמשפחה. אשפוזים חוזרים, בדיקות רפואיות לא נעימות ויקרות."
מי שניזוקה במיוחד מהפרעות האכילה המתמשכות היא מערכת היחסים בין הילדים להורים. "לפעמים הנזק הוא בלתי הפיך, כי במקום על חום ואמון, היחסים מתבססים על מאבק כוחות. במחקר שנעשה על ילדים שסובלים מריפלוקס, הם תוארו על-ידי האמהות שלהם כקשים, בעייתיים, ילדים שפחות נעים להיות איתם. זו תווית שמלווה את הילד הלאה וקשה מאוד להיפטר ממנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
