ידיים שמאליות
הילד מתקשה לקשור שרוכים או לבעוט בכדור? אולי הוא סובל מ-DCD
"בשביל רוב האנשים מוטוריקה היא עניין אוטומטי", אומרת ד"ר שולה פרוש, יושבת ראש הלימודים המתקדמים של בית-הספר לריפוי בעיסוק של בית-החולים "הדסה" והאוניברסיטה העברית בירושלים. "כך למשל, כשנוהגים ברכב צריך לתאם בין דוושות הרכב לבין הידיים האוחזות בהגה, ובמקביל להתייחס למרחב. אצל רוב המבוגרים הפעולה מבוצעת אוטומטית. עם זאת, אצל הסובלים מ-DCD עלול להיווצר קושי בתכנון התנועות ובתיאום ביניהן".
מקור ההפרעה בקואורדינציה אינו פגיעה בשריר כלשהו או בעצב מוכר. "כמו לקות למידה והפרעות קשב וריכוז, גם הפרעה בקואורדינציה מקורה במערכת העצבים המרכזית, אך המנגנון הגורם לה עדיין לא נמצא", מסבירה ד"ר נעמי וינטראוב, סגנית מנהלת בית-הספר לריפוי בעיסוק. ד"ר פרוש מוסיפה כי "אנו מאמינים שיש להפרעה גם גורמים גנטיים משום שבמקרים רבים אנו פוגשים אבא, סבא או דוד שגם סובלים ממנה, אבל טרם נמצא הגן שגורם לפגיעה בקואורדינציה".
כמו כל לקות למידה, גם הפרעת DCD אינה עוברת עם הגיל. האבחון נעשה לרוב כשהילד נכנס למסגרות חינוכיות. "בגן, כשהילדים קופצים בחבל, מציירים, גוזרים ומתרוצצים, הגננת לרוב מבחינה בבעיה אצל ילד עם קשיים מוטוריים, ומפנה אותו לאבחון", אומרת וינטראוב. האבחון המקובל בילדים מכונה A.B.C Movement ובאמצעותו נבדקות מיומנויות של מוטוריקה גסה שדורשות שיווי משקל ושמפעילות את כל הגוף כמו משחק בכדור, ומיומנויות של מוטוריקה עדינה כמו שימוש באצבעות להזזת חפצים.
על-פי הערכות בעולם, כשישה עד תשעה אחוזים מהילדים בני 11-5 סובלים מ-DCD. לדברי ד"ר וינטראוב, מחקר ראשוני שבוצע בארץ בקרב 80 ילדים מכיתות ב' ו-ג' במרכז הארץ, הצליח לאתר 6 עד 15 אחוזים מהילדים שסובלים מההפרעה.
כמחצית מהילדים שלוקים ב-DCD סובלים גם מבעיות במהירות הכתיבה ובעיצוב האותיות - דבר שמשפיע על הישגיהם בלימודים. "כשהכתב לא קריא ונראה רע, הדבר משפיע על היכולת להגיע להישגים טובים", מסבירה ד"ר פרוש. "ילדים אלה מתקשים להעתיק בזמן מהלוח, לסכם את מה שנאמר בכיתה ולעמוד בזמן המוקצב לכתיבת מבחן. ילדים הסובלים מ-DCD גם יתקשו ללמוד להקליד במחשב. לכן הידע שלהם לרוב לא בא לידי ביטוי".
"הגיעה אליי סטודנטית שבעקבות הרצאה שנתתי בנושא שיתפה אותי בכך שהיא סובלת
סימני ה-DCD יכולים להופיע לא רק בילדות. "קיבלנו דיווחים על חיילים בטירונות שמתקשים לכפתר את המדים שלהם ולעמוד בזמנים. גם תהליך פירוק והרכבה של הנשק, וכמובן הירי, דורשים תיאום מוטורי", אומרת ד"ר פרוש. לדבריה, "אנשים עם DCD נתקלים בקשיים בצמתים רבים בחיים, מהינקות, הגן ובית-הספר ועד לבחינות הבגרות, השירות בצבא, האוניברסיטה, הניסיון להשיג רישיון נהיגה או להתקבל לעבודה. הם מתקשים במיוחד בתקופות של מעברים שדורשים למידה של מטלות מוטוריות חדשות".
מחקר שפורסם באפריל על-ידי חוקרים מאוניברסיטת אונטריו בקנדה, מצא כי לבנים בגיל 14-9 שסובלים מ-DCD סיכון גבוה יותר לפתח עודף משקל והשמנת יתר, מאחר שהם נמנעים מפעילות פיזית בבית-הספר ובשכונה.
מחקר אוסטרלי, שפורסם במרס 2001, מצא כי מתבגרים עם DCD תופסים את עצמם כלא יוצלחים, ומקיימים פחות קשרים חברתיים לעומת מתבגרים אחרים. נוסף על כך, הם חווים יותר התקפי חרדה. חוקרים גם מצאו באחרונה קשר בין DCD לבין התפתחות דיכאון וחרדה, אך עדיין לא ברור אם יש קשר בין האזורים במוח שמשפיעים על ההפרעות.
לדברי ד"ר פרוש, קל יותר לאבחן את ההפרעה בקרב בנים מאשר בקרב בנות. "מבנים יש ציפייה גבוהה יותר לבצע פעילויות מוטוריות, כמו משחקים של כדורגל וכדורסל, ולכן כשהם כושלים בהן - הסביבה מבחינה בזה במהירות רבה יותר".
לדבריה, "ילדים שסובלים מהפרעה בקואורדינציה סובלים מלעג ומנידוי חברתי. הם מתקשים לבעוט או לקלוע בכדור. הם הולכים לחוג קראטה, אבל מתקשים בביצוע התרגילים ולכן עוזבים מהר ומתבודדים בביתם". עם זאת, במחקר הראשוני שנעשה בארץ נמצא מספר שווה של בנים ובנות שסובלים מההפרעה. "כשמבצעים אבחון יזום בציבור הרחב, עולה כי ככל הנראה יש מספר שווה של בנים ובנות בקבוצת הסובלים", אומרת ד"ר פרוש.
ל-DCD אין טיפול תרופתי. הטיפול הוא באמצעות ריפוי בעיסוק, אבל צריך לדעת שאין ריפוי מלא מהפרעת קואורדינציה התפתחותית. "המטופלים לומדים אסטרטגיות שיאפשרו להם להתמודד בעתיד עם פעולות חדשות, כשייתקלו בהן", מסבירה ד"ר פרוש.
על פי התפיסה המקובלת כיום אצל מרפאים בעיסוק, יש לעבוד על המנגנונים שעומדים בבסיס הבעיה של הילד, כמו קואורדינציה בין חלקי גופו, שיווי משקל או תכנון תנועה. "אנחנו עובדים עם הילד על פעילויות שהוא והוריו רואים כמשמעותיות. חשוב לבדוק מה הילד צריך", אומרת ד"ר פרוש. "אנחנו עובדים איתו על פעילות יומיום כמו הלבשה, רחצה, אכילה, על מיומנויות כתיבה, וכן על פעילויות משחק ופנאי כגון רכיבה על אופניים או משחק בכדור".
ד"ר וינטראוב מוסיפה כי "מרפאים בעיסוק מלמדים את הילד לבעוט בכדור או לכוון את הכדור לסל, תוך ניתוח הבעיה שמפריעה לו לבצע את הפעולה מלכתחילה".
ד"ר אנג'י מנדיץ', חוקרת קנדית, פיתחה שיטה לטיפול ב-DCD בשם "OP-CO". באחרונה ביקרה ד"ר מנדיץ' בארץ, והעבירה סדנה למרפאים בעיסוק בבית-החולים השיקומי "אלין" בירושלים. "אנו משלבים טיפול מחשבתי והתנהגותי, ולוקחים את הילדים ללמוד את המשימות שהם מבקשים מאיתנו, בשיתוף ההורים", מספרת ד"ר מנדיץ'.
לדבריה, "ההורים בוחרים לרוב במשימת הכתיבה, ואילו הילדים בוחרים יותר ברכיבה על אופניים. לפעמים אנחנו לוקחים אותם למכון כושר, וקופצים איתם על טרמפולינה כדי ללמד אותם לדאוג לשיווי המשקל. לפעמים אנחנו נועלים איתם נעליים או חותכים איתם ניירות. ילד שסובל מההפרעה זקוק להדרכה בפעולות פשוטות. כשהוא בועט בכדור, למשל, הוא לרוב יסתכל על מישהו בסביבה, ולכן לא יכוון למטרה. אנחנו נותנים לילדים עצות פרקטיות לעתיד, למשל למקד מבט במטרה".
נא להמתין לטעינת התגובות
