למה אף אחד לא משחק איתו?
הפסיכולוג החינוכי חיים עמית עם 10 דברים שכדאי לדעת על קשיים חברתיים אצל ילדים
חיים עמית, פסיכולוג מומחה בפסיכולוגיה חינוכית, מטפל משפחתי מוסמך ומחבר הספר "הורים כבני אדם", עונה על עשר שאלות עקרוניות הקשורות למקובלות חברתית.
אפשר לחלק את אי המקובלות לשתי דרגות: אי מקובלות חברתית קלה - כאשר ילדים אינם רוצים לשבת ליד הילד הלא מקובל, אינם
ההבדל העיקרי בין המיומנויות החברתיות הנדרשות הוא מידת השימוש בתקשורת מילולית. בעוד שבגיל הצעיר התקשורת הבין אישית מתבססת בעיקר על תקשורת לא-מילולית (משחק, מגע וכיו"ב), הרי אצל ילדים גדולים יש צורך בתקשורת מילולית (שאלות ותשובות, הסברים, התנצלויות וכיו"ב).
עבור ילדים, חברים הם צורך בסיסי וחיוני. מקובלות בחברה היא מדד חשוב על פיו ילדים מודדים את ערכם, ולכן ילד לא מקובל מוצא עצמו בסיטואציה חברתית הגורמת לו סבל ופוגעת קשה בדימויו העצמי.
באמצעות התבוננות והקשבה ניתן להבין את המצב לאשורו: אם הילד חוזר מהגן או מבית הספר עצוב ומתלונן שילדים מציקים לו; אם הוא מסרב לצאת לגן המשחקים וטוען שאף אחד לא רוצה לשחק איתו; אם הוא מסוגר בבית, לא יוצר קשר עם חברים וחבריו אינם יוצרים קשר איתו - ייתכן שיש בעיה.
כדאי גם לצפות בהתנהגותו מחוץ לבית - האם הילד יושב לבד כל הזמן או שילדים מתיישבים לידו? האם הוא נדחה כאשר הוא ניגש לילדים ומבקש מהם משהו? האם הוא יוזם קשר עם אחרים? האם יוזמים קשר איתו?
לא פחות חשוב - לקבל מידע מהגורמים החינוכיים. גננת או מחנכת עירנית יכולה פעמים רבות להאיר את עיני ההורים וליידע אותם שילדם סובל מבעיה חברתית, גם מבלי שהילד דיווח על כך בעצמו.
בחברה הישראלית המקובלות החברתית של ילדים נתפסת על ידי ההורים כערך חשוב ומרכזי ביחס למדינות מערביות אחרות. ניתן לומר שכשם שהמשפחתיות נתפסת כערך כך כך מרכזי, למרות מגמות של יתר אינדיבידואליזם, הקיימות בארץ כמו גם בעולם המערבי בכלל. סביר מאוד שגם המצב הביטחוני הקשה ובעיות ולחצים כלכליים מגבירים את החרדה החברתית ואת הצורך המודע והלא מודע להיות ביחד.
בטווח הקצר עלולה להיגרם פגיעה בשטחי החיים השונים כמו ירידה בלימודים. בטווח הארוך עלולות להיות לכך השלכות רגשיות קשות, שכן חוויה של דחייה חברתית בילדות יכולה להשאיר משקעים ביחסים הבין אישיים בבגרות.
בהחלט, והרי הן: חריגות מסוימת במראהו החיצוני או במצבו הסוציו-אקונומי של הילד (שמן או רזה, בעל צבע עור שונה וכו'), מבנה גופני (חזק או חלש), שפה, מצב משפחתי (יתום, בן להורים גרושים) עלולים לגרום לו לבעיה. גם עוצמה שונה של צורך חברתי משחקת תפקיד מרכזי - יש ילדים שיעדיפו להיות בחברת ילדים אחרים במשך כל היום, ואילו אחרים יסתפקו בה בשעות מסוימות בלבד.
קיימים הבדלים גם בזירה המועדפת לקשר החברתי - יש ילדים שיעדיפו תמיד לשחק ולארח בביתם ואילו אחרים יעדיפו להתארח אצל אחרים.
ישנם ילדים הלוקים בחוסר מיומנות חברתית בסיסית - ילדים הרוצים קשר עם אחרים אך אינם יודעים כיצד לגשת אליהם, ומתנהגים בתוקפנות, באדישות או "מנדנדים". אחרים סובלים מאינטליגנציה רגשית נמוכה - יכולת מועטה של זיהוי רגשות הזולת וויסות רגשות, או מיכולת מילולית דלה. ילדים כאלה ינסו לתפוס את מקומם בחברה בצורה לא מילולית שעלולה להתפרש כתוקפנית.
יכולות להיות מספר סיבות: הפעלת לחץ של ההורים - כאשר הורה מנסה לשדל את הילד בכוח לשחק עם ילד אחר או לוותר על הצעצועים שלו לטובת האחר, הילד עלול לחוות את הקשר החברתי כעניין מעיק ולפתח כלפיו התנגדות.
דוגמה שלילית של ההורים - ילדים צופים במודע או שלא במודע בהוריהם ולומדים מהם כיצד להתמודד עם סוגיות חברתיות. הם רואים כיצד ההורה יוצר קשר עם חברים, עד כמה הוא מנומס או תוקפני בקשר, מה הוא עושה כאשר הוא נפגע וכיצד הוא משתתף בפעילויות חברתיות.
קושי להיפרד מהילד - הורים המתקשים להיפרד מילדם הגדל וחוששים שלא יסתדר בחברה בלעדיהם, ישדרו לו את חוסר ביטחונם ויפתחו אצלו חוסר ביטחון ביכולותיו החברתיות.
העדר הזדמנות לתרגל קשרים חברתיים בתוך המשפחה - ילדים (בעיקר בכורים) שגדלו בשנותיהם הראשונות בחברת מבוגרים בלבד, עלולים לחוות קושי בהסתגלות לחברת ילדים אחרים.
בגלל ארבע סיבות עיקריות: חוסר ידע בסיסי לגבי רכישת מיומנויות חברתיות ואילו מיומנויות דרושות בכל גיל; בגלל ההזדהות הגדולה שלהם עם ילדם הם מתקשים להכיל את סבלו ופועלים בצורה לוחצת מדי או אדישה מדי, ובכל מקרה לא יעילה; בגלל מעורבות יתר רגשית, הם רואים בכישלון הילד כישלון אישי שלהם ומגיבים בעוצמה לא הולמת; בגלל שדרך הקשיים של הילד הם חווים מחדש קשיים חברתיים מעברם, ותגובתם משקפת את קשייהם ולא את אלה של הילד.
לתמוך, לא להתעלם - לעתים, בגלל הקושי שלהם להתמודד עם המצב, הורים נוטים להדחיק את הבעיה או להפחית מחומרתה. "זה זמני", "זה יעבור", "הילדים האחרים לא בסדר", הם רק חלק מהטיעונים. הכרה של ההורה בקיומה של הבעיה פותחת לילד צוהר של תקווה לשינוי, ויכולה למנוע מצוקה קשה בעתיד עקב הדחייה.
לעודד, לא ללחוץ - פעמים רבות הורים עשויים לנסות להכריח את ילדם ללכת למסיבת כיתה או לנסות לכפות עליו לשחק עם חברים. משפטים כמו "למה לא הזמנת את דני אליך?", "מה הפלא שלא רוצים לשחק איתך?", "למה יש לך רק שני חברים?" - אינם תורמים. לעומת זאת, ראייה מאוזנת של ההורה את הקשיים מרגיעה את הילד, והקשבה למצוקתו עשויה לעודד אותו.
ליצור מצבים חברתיים נוחים לילד - הורים יכולים לסייע במיוחד בגיל הרך על ידי יצירת סביבה חברתית נוחה לילדם. למשל, לעזור לו לארגן מסיבת פיג'מות בבית, או להזמין מספר ילדים לבילוי או טיול משותף, או לרשום אותו לחוג או לקייטנה שיש בהם חברים מוכרים.
להיעזר בהורים אחרים - ניתן לשוחח עם הורים אחרים על הקשיים החברתיים של הילד ולבקשם לעודד את ילדיהם להזמין את הילד.
להיעזר בצוות הגן או בית הספר - גננת או מורה יכולות ליזום בכיתה פעילות בנושאים של סובלנות וקבלת השונה, לדאוג שיזמינו את הילד לימי הולדת, להצמיד לו חבר לפעילויות שונות, ולעזור לשנות את המוניטין הרעים שנוצרו לו בקרב חבריו, בעזרת הערות חיוביות שיש להן יסוד אמיתי.
ללמד מיומנויות חברתיות - להסביר לילד כיצד התנהגויות תוקפניות כמו גם התנהגויות "דביקות מדי" מרחיקות יותר מאשר מקרבות; להציע דרכי פעולה יעילות להסתגלות חברתית כמו שליטה עצמית, פשרה וביטוי רגשות. הורים המתקשים ללמד את ילדם מיומנויות כאלה כדאי שיפנו לעזרתו של פסיכולוג חינוכי או ליועצת בית הספר.
להיות הורים טובים יותר? למנוי במחיר מיוחד חייגו: 03-9638600, או 6333*
נא להמתין לטעינת התגובות
