איך אומרים צימר ביפנית?
אסף שפריר, שליחנו ביפן, ניצל את סוף השבוע הגשום של עונת המונסונים כדי לבקר בריוקאן שביפנית הוא הכינוי לפונדק יפני מסורתי, ובעברית משמעותו תהיה הצימר המושלם. ביקור משרה שלווה למרגלות הר געש
גם אחרי שנים של שהייה ביפן אני לא מצליח לקבל את שוויון הנפש ואפילו את המיאוס של המקומיים כלפי גשמי הברכה. מושגים כמו הקו האדום התחתון ומתקני התפלה ושם כמו חוני המעגל, זרים לארץ השמש העולה הנהנית מאלפי מילימטרים של ממטרים מקומיים בשנה.
בניגוד לגשם שמכה ללא הפסקה בזמן סופת טייפון, גשמי המונסון יורדים באופן מונוטוני ועדין לאורך כשבועיים או שלושה ומזמינים את כל עולם החי של יפן להשתתף בחגיגה. היערות מסביב לערים נצבעים בצבעי ירוק ממש זרחני ושדות האורז מתמלאים בסימפוניה של צפרדעים המנצלות את העונה הרטובה למצוא בן זוג מבית טוב.
העכבישים הגדולים מתחילים לטוות את הרשתות בינות לשיחים בגינה ומספר אסטרונומי של חרקים יוצאים בכל לילה למסיבות פראיות על הדשא. זו אולי לא תקופה אידיאלית לטיולי אופנוע או טיפוס הרים אבל הגשם הוא הזדמנות טובה ליהנות מאונסן איכותי ומאוכל מקומי. שילוב של השניים אפשר למצוא בריוקאן שהוא הכינוי לפונדק יפני מסורתי.
הריוקאן מציע לתייר חוויה מקומית והתנסות מקרוב בחיי התרבות היפנית הכפרית. הריוקאן מדורגים על פי רמות שונות של פאר ומחיר אבל מדובר תמיד בחדרים בעיצוב יפני מסורתי, אוכל על טהרת המעדנים היפניים ובדרך כלל גם בבריכת אונסן מרגיעה. היעד שבחרנו לסוף השבוע הגשום הוא ריוקאן בן יותר מ-100 שנים הנמצא בדרום האי למרגלות שרשרת הרי הגעש של קירישימה. דרך צרה ומתעקלת מובילה אותנו בתוך הכפר ולאורך הנהר השוצף לעבר המלון בעל עשרת החדרים הנחבא בחורש של עצי ארז וקני במבוק.
שבילים צרים מעוטרים בצמחים עדינים מובילים לחדרים המקסימים. המקום מעוצב בסגנון הוואבי סאבי שמציג אסתטיקה יפנית זנית-בודהיסטית העושה שימוש בחומרים טבעיים. המקום יפהפה ומשרה תחושת רוגע מכל פינה וסלע. פסקול רחש המים העולה מהנהר הזורם בסמוך מוסיף גם הוא
החדרים יפים בפשטותם, מזרני הטטמי מעניקים אווירה רכה לחדר המעוצב ובמרפסת הקטנה הצופה על הנהר והיער, ניצבת אמבטיה חצובה מסלע טבעי ובה זורמים מי המעיין החם. נירוונה. שימת הלב לפרטים הקטנים היא אמנות שהיפנים הביאו לידי שלמות ומתבטאת בכל חלק מחיי היום יום, מסידור הפרחים על השידה ועד החלון שמציג בזווית מדויקת את הרכס הגבוה עם מסגרת של ענפי העצים הסמוכים - כל אלה יוצרים אווירה מיוחדת שהמילה הכתובה יכולה להעביר רק את צילה החיוור.
לאחר טבילה בבריכה המשותפת הנמצאת במבנה נפרד אנחנו לובשים את היוקאטה, מין בגד המזכיר קימונו יפני אך עשוי כותנה קלה, קל ללבישה ומתאים לעונה החמה. הזמן מאבד משמעות ושלווה ונינוחות משתלטים על הגוף כאשר אנחנו לוגמים תה ירוק וצונן על דרגש בגן היפני הצנוע.
את שעות אחר הצהריים אנחנו מעבירים בסיור באזור. המקדש הגדול של קירישימה הוא מבנה גדול ומרשים בעל חשיבות רבה בדת השינטו הנפוצה ביפן. על פי המיתולוגיה היפנית יפן נבראה על ידי האלים שהטילו את כידונם לים וכאשר משכו אותו בחזרה, התרוממה הקרקעית ובצבצה מעל פני המים. רכס קירישימה, כך מספרת האגדה, היה המקום בו ננעץ חוד הכידון אשר יצר את ארץ הסמוראים.
מידי פעם אנחנו עוברים בגאיות מהם עולים ענני קיטור גדולים, תזכורת לפעילות הגעשית הרוחשת במעבה האדמה והסיבה למספר העצום של מעיינות חמים המנקדים את האזור. לאחר הטיול אנחנו חוזרים לטבילה של ערבית, הפעם באונסן הפרטי בחדר, וממתינים לארוחת הערב המוגשת לאורחים בחדרים.
האסטטיקה היפנית לא מדלגת על המטבח והיפנים מאמינים שצריך לאכול גם עם העיניים ולא רק עם הפה. על מגשי עץ מוגשת ארוחת הערב אשר היתה יכולה להיות מוצגת בכל מוזיאון כיצירת אומנות אמיתית. נתחי הסאשימי מעוצבים בצד מרק מיסו המעוטר בפיסות טופו טריות, חתיכות קטנות של בשר בקר משובח צלויות למחצה, ירקות מקומיים טריים ועוד צלחות וצלוחיות רבות של מנות הגורמות כמעט וגורמות לי להזיל ריר על מזרן הטאטמי.
יושבים על כריות בצד שולחן נמוך ונהנים מחגיגת הטעמים והצבעים. היפנית שותה סאקה ואני מסתפק בבירה מקומית. את הלילה היורד אנחנו מקבלים טבולים עד צוואר בבריכת האבן הקטנה מביטים בגחליליות המנצלות את ההפסקה בגשם ורוקדות בין שיחי הגינה. השקט במקום רק מגביר את צלילי הטבע המקיף אותנו ולא נותר אלא רק ליהנות מהרגע ולשמוח בו ולהודות על ההזדמנות לחוות יופי שכזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
