גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


המבקר עדיין ממתין ללחם

עם שרימפס קייק שנראית כמו קובה משומשת, קרפצ'יו לוקוס עם שום שרוף ותוספות שלא הגיעו מעולם, נראה שחילופי השפים והשירות המבולבל במסעדת ברקרולה לא ממש עושים לה טוב. שגיא כהן, יש לומר, ניסה לשמור על אופטימיות

שגיא כהן | 21/3/2008 8:26 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הגיע הזמן שמסעדות יתחילו להפנים שתפריט הוא לא הצהרת כוונות ערטילאית, אלא הצעת מכר קונקרטית. אוכל הוא עניין של תאווה, של השתוקקות. כשאתה נתקל בתפריט במנה כמו רביולי זנב שור, תפוחי עץ ואגוזי לוז, מיצי הקיבה מתחילים לעבוד.

אבל רגע, מיצים, רק רגע. המלצרית בברקרולה הכפר סבאית, שזה עתה זכתה לשף חדש בדמותו של ערן זינו, רשמה את ההזמנה, ובדיוק בזמן שהמיצים סיימו את המשחק המקדים, חזרה והודיעה שאין רביולי זנב שור.

בדיוק כמו שאין פילה בקר עם יוזו, ואין עוד משהו. וזו התנהלות שלומיאלית. כי יכול לקרות שמנות ייעדרו מהתפריט (בשלב מסוים בעל המסעדה ניגש לספר שהשף חולה ולכן חסרות מנות). מה שלא יכול לקרות, מה שבשום פנים אסור שיקרה, זה שלקוח לא יידע על המנות החסרות בזמן שהוא מרכיב בדמיונו את ארוחת הערב שלו.

כשחסרות בתפריט מנות, צריך לומר את זה - בכוונה גדולה - למלצריות, ולדאוג שהן יבהירו את הדברים ללקוחות ברגע מסירת התפריט. אחרת, אתה מבטיח לעצמך לקוחות מאוכזבים.
ברקרולה. צילום: יחסי ציבור
ברקרולה. צילום: יחסי ציבור יחסי ציבור
בלועזית זה יותר גורמה

ואם זה לא הספיק, בא עוד אחד מאותם רגעים שמבהירים שכשזה נוגע למלצריות שלנו, השמים הם הגבול. מלצרית (אחרת, לא הראשונה, שהיתה נקודת אור) הביאה לשולחננו לחם: היא הניחה את סלסילת הלחם בקצה השולחן הקרוב אליה, כשפנכת החמאה בתוכה, והמשיכה בדרכה.

מעולם עוד לא יצא לי לאכול במסעדה שמרהיבה לראות בעצמה מסעדת צמרת, שבה המלצרית לא טרחה לבצע את מחוות תשומת הלב האלמנטרית של הוצאת פנכת החמאה מסלסלת הלחם והנחתה על השולחן.

יש נסיבות שהופכות זלזול כזה למוצדק: אם הגעת עם חברתך החדשה למסעדה שבה המלצרית היא החברה הקודמת שלך, והחדשה יפה יותר, צעירה יותר, רזה יותר, ועל אצבעה טבעת אירוסין אחרי שלקודמת התפייטת שאתה לא בנוי לקשר, לדעתי - אם כל התנאים מתקיימים - הרי שמוצדק לא להוציא את פנכת החמאה מסלסילת הלחם. בכל הנסיבות האחרות - ובכללן שלנו, שזו היתה פגישתנו הראשונה עם המלצרית - זה פשוט חוסר איכפתיות קוסמי.

והקומדיה

נמשכה. רבע שעה אחרי שהתחלנו לאכול את הלחם הגיעה דמות שלישית לשולחן, והציגה עצמה כמנהלת המשמרת (כלומר, כמי שאחראית לכל הפלאים עד כאן). "הבאתי לכם שמן זית ובלסמיקו", היא אמרה.

בחייאת רבאק. ומה בדיוק אני אמור לעשות עם זה עכשיו? אם הרוטינה שלכם היא להגיש שמן זית ובלסמיקו ליד הלחם, במחילה, איפה היית? ואם זו ג'סטה מיוחדת בשבילי, אז באמת תודה שגרמת לי להרגיש שעד עכשיו כשאכלתי את הלחם עם החמאה אכלתי תקרובת סוג ב'.

הלאה. הזמנו שרימפס קייק (קציצת שרימפס, אבל בלועזית, כידוע, זה יותר גורמה) עם טבסקו פלפלים. הגיע משהו קטן, דל גוף, שהונח על עלים, כך שהיצירה נראתה קצת כמו קובה משומשת שנחה על ערימת דשא מכוסח. מנה סתמית.

כשסיימנו אותה, שוב הופיעה מנהלת המשמרת ובידיה, הפלא ופלא, השרימפס קייק שלנו. כבר קיבלנו, הודענו בהכנעה. "אז אולי אתם רוצים עוד אחת?", יופי , השוק פתוח. ומה עכשיו, תעשי לי מחיר על שתיים?
צילום: רובי קסטרו
צילום: רובי קסטרו רובי קסטרו

לוקוס אחד רחוק מדי

נגמר? איפה. אחרי השרימפס קייק ולפני המנות הראשונות הגיע, להפתעתנו, לשולחן משהו שנקרא קרפצ'יו לוקוס, פיסטוק, שום פריך ונענע. "לא הזמנו את זה", אמרנו למלצרית. היא חזרה למטבח, ואז שוב מנהלת המשמרת, "זה מאיתנו".

אז תגידי את זה בטובך למלצרית כשהיא מביאה את זה בפעם הראשונה. היא אמורה לדעת מה קורה, לא? מנגד, יכול להיות שהמלצרית ההיא היתה היחידה שהיתה בעדנו, כי המנה הזו היתה גרועה בתכלית. שמן חם ושום קצת שרוף על פרוסות לוקוס נא. נסו אתם לדמיין את זה.

וחכו, אנחנו רק באמצע. מנהלת המשמרת שוב הופיעה. "אני אביא לכם קצת לחם", היא הבטיחה, "זו מנה שצריכה לחם". עד זמן כתיבת שורות אלה, כמו שכותבים בחלקים הרציניים של העיתון הזה, טרם נחת הלחם על שולחננו.

אני יודע שאתם חושבים שזה אבוד, אבל אני אופטימי, אני בטוח שהלחם יגיע בדואר. היא הרי אמרה, נכון? כן, והאוכל. על השרימפס קייק דיברנו, את הלוקוס זכרנו, וכבר סיפרנו שהשף היה חולה, לכן, ברחמנות. אז ככה: מנה אחת, ריזוטו פורצ'יני וארטישוק, היתה מצוינת. מנהלת המשמרת מיהרה לנסות לקלקל אותה עם פרמג'אנו, אבל עמדנו בפרץ ונהנינו ממנת ריזוטו מעולה, עדינה ועשירה בטעמים ובמרקמים.

והיתה גם תוספת אחת, מאורז שחור, שנלוותה ללוקוס בשתי צורות והיתה אף היא טובה להלל. על הלוקוס עצמו כל מה שיש לי להגיד זה שספק אם אי פעם קיבלתי כל כך מעט לוקוס תמורת כל כך הרבה כסף. 125 שקל קנו לי "פרפר" קטן, צמיג ולא נעים לאכילה, של לוקוס שכבר נתקלתי בטריים ממנו, וקבבון אחד מיותם.

עוד מנה ראשונה - טורטליני שחת וערמונים - יכלה להיות הצלחה גדולה, אם במקום רוטב חמאה היו משדכים לה דבש ומגישים אותה כמנה אחרונה. בקיצור, חבל על ברקרולה, זו היתה מסעדה מצוינת ששרדה בכבוד כמה חילופי שפים, אבל עושה רושם שהחילופים האחרונים, עד כמה שארוחה הזויה אחת יכולה להעיד, היו בגדר לוקוס אחד רחוק מדי.

ברקרולה, עתיר ידע 13 כפר סבא. טל': 7669606 - 09

אפשר חשבון?

שרימפס קייק עם טבסקו פלפלים: 24 שקל

קרפצ'יו לוקוס, פיסטוק, שום פריך ונענע: על חשבון הבית

ריזוטו פורצ'יני וארטישוק: 46 שקל

טורטליני שחת וערמונים: 42 שקל

לוקוס בשתי דרכים: 125 שקל

מוס טונקה, מוס שוקולד לבן ומוס שוקולד חם: 45 שקל

מאפה שקדים ופנקוטה: 38 שקל

סן פלגרינו גדול: 20 שקל

טיפ: 50 שקל

סה"כ: 390 שקל

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

שגיא כהן

מבקר המסעדות מביא בכל שבוע את רשמיו הטריים מביקורו האחרון בבתי האוכל הפזורים בארץ

לכל הכתבות של שגיא כהן
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים