הויכוח שהוביל את יושבי טעמון להר המנוחות
לחיים הצועני היה משחק. הוא שאל מתי נפטרה דמות מפורסמת וכולם היו צריכים לנחש. כשאף אחד לא ידע סוראמללו נפטר, כל החבורה נסעה להר המנוחות כדי לברר את התאריך המדויק
ללילות הקיץ של ירושלים אין תחליף/ וזה היה לילה של התרוממות רוח/
>>> סיפורו של מוישה הקומוניסט
>>> כשהפולניות באו לטעמון
לחיים הצועני היה משחק/ הוא שאל מתי הלכה, כלומר נפטרה, דמות מפורסמת, וכולם היו צריכים לנחש/ ישבנו כמו תמיד ביחד/ עם כל חבורת הפיראטים/
מתי הלך לוי אשכול?/ 1970-1969, זרק חיים אמזלג, ברחתי אז לאילת/ ממה ברחת? שאלתי/ מהבית, הוא קרץ/ מתי הלכה גולדה?/ הופמן שחרר קללות בשקט/ הופמן, אמר ניסים הכורדי, שנא אותה/ הוא היה רוויזיוניסט אמיתי/
מתי הלכה מרילין מונרו? הקשה הצועני/ 1962, עניתי/ יפה מאוד, התרשם הצועני/ יענק'לה, תביא עוד בירה בבקשה/
מתי הלך סוראמללו? סיננתי/ ידעתי שאני לוחץ על נקודה רגישה/
סוראמללו היה אייקון ירושלמי בשנות השישים והשבעים/ אין מצב שמישהו שם לא הכיר אותו אישית/ בחדר השתררה דממה/ ומיד לאחר מכן מפלס הדציבלים התחיל לעלות/
1977, זרק פרנס/ אין מצב, ביטל הצועני. לבר מצווה שלי הוא בא חנוט?/
1982, זרק סידס/ לא הייתה הסכמה/ והשאגות מילאו את חלל הקפה/
לא הייתה ברירה/ היינו חייבים לעלות לקבר ולבדוק/
תוך חמש דקות מילאנו שלוש מכוניות/ את הסובארו פשע שהייתה להורים שלי/ את האוטו של האינפנטיל/ ואת המכונית של הצועני/ ולקחנו איתנו בקבוק אקסטרה פיין/
אתם חולי נפש, נאנח יענק'לה שור/ שהקפה שלו התרוקן פתאום/
פרקנו את כל הנבחרת בהר המנוחות/ פרנס, שעבד שם יום-יום, דילג מעל הקברים כמו שחקן כדורגל במשחק בית/ אחרי דקה צעק ארכימדס השיכור/ מצאתי!/
הפיראטים התאספו מסביב לקבר/ אף אחד לא צדק/ השנה הייתה 1979/
מזגנו את האקסטרה פיין והרמנו אחת לזכרו/ מישהו גאון שלף מצלמה/ התמונות נמצאות עדיין אצל שי, הבן של יענק'לה המנוח/ אם מישהו חושש שאני מפנטז/
מוקדש לאחים קרמזוב של הפאב, רון ואהוד
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם