הפרופ' שהפסיד בקרב נגד רמת חובב לא מתכוון לעצור
אחרי שבית המשפט דחה את אחת התביעות הסביבתיות הגדולות ביותר שנדונו בישראל, נגד אזור התעשייה רמת חובב, וקבע כי עדותו של המומחה מטעם התביעה "רשלנית, שטחית ואבסורדית", מתייצב פרופ' ישראל הוד להגן על עמדתו. "אני מאמין באמת שלי", הוא אומר בראיון בלעדי. "לתושבים שם אין לאן לברוח, הם שם והם חולים"
"אני לא רוצה לקלקל את היחסים שלי עם המוסד שעבדתי בו עשרות שנים. הבראתי מהמחלה, היום אני כבר לא עובד ליד מיקרוסקופ. אבל התושבים ברמת חובב נמצאים באזור כל הזמן, אין להם לאן לברוח, הם שם והם חולים".
פרופ' הוד, רופא וחוקר בפקולטה לחקלאות ברחובות, הוא אחד המומחים הידועים ביותר בתביעות בנושא איכות הסביבה. הוא כתב את חוות הדעת בתביעה שהגישו צוללני הקישון שחלו בסרטן בעקבות הצלילות בנחל המזוהם והוא ניסח את חוות הדעת שעליה התבססה אחת התביעות הסביבתיות הגדולות ביותר שהוגשו אי פעם בישראל:
התביעה נגד רמת חובב, בסכום מצטבר של כרבע מיליארד שקלים. בתביעה, שהוגשה לפני כחמש שנים על ידי עורך הדין משה קפלנסקי, טענו 67 תושבי אזור הדרום, ובהם הספורטאי שאול לדני, שחלו במחלות שונות, החל בסרטן וכלה במחלות נשימה, בשל היותם חשופים לחומרים רעילים שנפלטו מרמת חובב.
לפני כשבועיים דחתה את התביעה שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע שרה דברת. השופטת קיבלה את הטענה של רמת חובב וקבעה בפסק הדין שאי אפשר להוכיח קשר סיבתי בין המחלות של תושבי האזור ובין החומרים הנפלטים מאזור התעשייה ברמת חובב.
היא אף מתחה ביקורת חריפה על חוות הדעת של פרופ' הוד וכינתה אותה בין השאר "בעייתית ביותר, רשלנית ושטחית, קיצונית ואבסורדית" וקבעה שכל אחד מהתובעים ישלם כ-150 אלף שקלים הוצאות משפט.
פסק הדין חולל סערה בקרב פעילי איכות הסביבה. "פסק הדין מפליא אותי", אומר מור גלבוע מארגון מגמה ירוקה. "איך אפשר לקבוע שזיהום אוויר לא משפיע על הבריאות? קשה לי להבין איך השופטת לקחה על עצמה אחריות כזאת".
גם פרופ' אלון טל, מומחה לאיכות הסביבה מאוניברסיטת בן גוריון ומייסד עמותת אדם, טבע ודין, שהתמודד בבחירות לכנסת במקום ה-13 במפלגת התנועה במשבצת הירוקה, תמה על החלטת השופטת.
"זה פסק דין מצער. השופטת המחישה שציבור שנפגע וחש כועס צריך ללמוד לקח ולהבין שהוא לא ימצא סעד בבית המשפט. יש טעם לפגם בהתייחסות שלה לנפגעים. היא החמירה איתם. הנפגעים נאבקו בצורה אמיצה והיא הייתה יכולה להפגין קצת יותר חמלה". אבל חוות הדעת של פרופ' הוד הקשתה עליה לעשות את זה.
"אין הרבה מומחים בתחום של איכות הסביבה ויש לא מעט מומחים שבכלל לא מעזים להתעמת עם התעשיות המזהמות. פרופסור נכבד אמר לי פעם שהגדרה של אסון טבע היא תופעה כל כך מובהקת שאפילו אפידמיולוג יכול לזהות אותה. גם המצב הבריאותי של התושבים שחיים ליד רמת חובב הוא קשה עד כדי כך שכל אחד יכול לראות את זה.
"נהגתי להביא לשם סטודנטים שלי, בדואים שגרים באזור, ולכל משפחה היה סיפור קורע לב על מחלות. אבל קשה מאוד להתגבר על סוללת עורכי הדין שניצבת מול התובעים".
פסק הדין קובע שהתובעים לא הצליחו להוכיח את הקשר הסיבתי בין המחלות לפליטת חומרים מזהמים מהמפעלים ברמת חובב.
"יש מעט מאוד מזהמים שיוצרים גידול ספציפי, ולכן סיכויי ההצלחה של תביעה כזו לא היו גדולים. כדי להוכיח מובהקות סטטיסטית צריך מדגם גדול יותר ולא מספיקים 67 תובעים. אבל מי שחושב שאיש לא נפגע מהזיהום של רמת חובב עושה שקר בנפשו.
"בכל מקרה, זאת תוצאה עצובה. הכוונות של התובעים היו טובות ונכונות. הם לא הלכו לבית המשפט כדי להתעשר. הם סבלו וביקשו פיצוי, והשופטת למעשה אמרה להם: סבלתם, ועכשיו גם תשלמו כסף. אפשר היה להקל עליהם, אבל היא החליטה דווקא להקשות".
אתה חושב שפסק הדין פוגע במאבק על איכות הסביבה?
"הוא מפחית את המוטיבציה לתבוע על נזקים שנגרמים כתוצאה ממפגעים סביבתיים, ומוכיח שוב שבעיות זיהום חייבות לקבל פתרון רגולטיבי".
במשרדו הקטן בפקולטה לחקלאות ברחובות, שבוע ימים אחרי שהתביעה נדחתה, לפרופ' הוד יש מסר פסימי לכל מי שנאבק במפעלים מזהמים. "אם אתה בא במגע עם חומרים מסוכנים, ואתה יודע שהם חומרים מסוכנים, ואתה חושב שהמחלה שלך נגרמה מהחומרים האלה, ואין לך 150 אלף שקלים מיותרים - אל תלך לבית המשפט", הוא מבהיר בראיון בלעדי לסופשבוע. אולי כדאי ללכת לבית המשפט, אבל להצטייד בהוכחות חזקות יותר מאלה שאתה סיפקת.
"יש הבדל עצום בין הוכחה מדעית להוכחה משפטית. הייתי בטוח שאם המדע אומר את שלו סיימנו את העניין, אבל מתברר שבית המשפט רוצה 51 אחוזי ודאות לקשר שבין החומרים הרעילים שנפלטים ממפעלים מזהמים ובין המחלות. אני לא מדבר על אחוזי ודאות. אני מאמין, גם אחרי פסק הדין, שאם אתה מריח חומרים רעילים הם נמצאים שם. אנשים חלו במחלות בזמן שהם גרו ליד מפעלים מזהמים. אני דוגל באסכולה שאומרת שאפילו מולקולה מזהמת אחת עלולה לגרום למחלה.
אין לי ספק שהחומרים המזהמים נמצאים בכל מקום ויכולים לחדור לכל מקום. יש סבירות שהחומרים הרעילים גרמו למחלה. בחלק מהמקרים הסבירות היא גבוהה, בחלק מהמקרים הסבירות היא נמוכה יותר או חלקית. אבל כמדען, אני לא יכול לשלול את הסבירות בכלל".
אתה אולי לא, אבל השופטת גם שללה וגם מתחה עליך ביקורת חריפה מאוד.
"רוב הדברים שהיא כתבה בפסק הדין עלו גם בדיונים בבית המשפט, כך שתיארתי לעצמי שזה מה שהיא תכתוב בפסק הדין. בסך הכל העדות שלי בבית המשפט הייתה חוויה. נשאלתי שאלות נוקבות והשבתי תשובות, והייתה לי הרגשה שהיה דו-שיח אמיתי עם השופטת.
"לא קטעו אותי, דברי החוצפה שלי התקבלו בהבנה. ועדיין אני חושב שגם אם לא נמצא בבית המשפט קשר סיבתי, אין זה אומר שאין קשר כזה. אני לא קובע את הסטנדרטים של בית המשפט, ואני עדיין בטוח ששהייה באזור שיש בו חומרים רעילים במשך תקופה ארוכה עלולה להזיק לבריאות. אם לא הייתי רובין הוד לא הייתי מגיע לשום דבר בחיים. אני רגיל להילחם למען נושאים שאני מאמין בהם".
שלוש שנים עבד פרופ' הוד על חוות הדעת הארוכה, שהתפרסה על פני 512 עמודים. הוא מצא קשר בין מחלות כמו סרטן הלימפומה ובין הרעלן בנזן, שנפלט מהמפעלים ברמת חובב, ואת סרטן השד הוא קשר לרעלן כלורופורם, שנמצא גם כן במפעלים. מחלות דרכי הנשימה, כתב בחוות הדעת הארוכה, נגרמות בין השאר מפליטה של גופרית דו-חמצנית, ומחלות העיניים נגרמות מפחמימנים.
השופטת דברת קיבלה את טענות מאה המומחים מטעם המפעלים, ששללו קשרים כאלה וטענו שהחומרים שנפלטים ברמת חובב אף נמוכים מהתקן. "הוכח כי לכל החומרים סף חשיפה בטוח למחלות שאינן סרטן וכי רמות הריכוז ברמת חובב נמוכות מסף החשיפה. טענות פרופ' הוד כי יכולה להתקיים תחלואה בכל ריכוז אינן מעוגנות מדעית", כתבה השופטת בפסק הדין.
במשך שעות ארוכות הוד נחקר בחקירה נגדית, שהניבה יותר מ-2,000 עמודי פרוטוקול. "עשיתי את זה בלי תמורה כספית מפני שאני מאמין באמת שלי", מסביר הוד. "לדעתי בית המשפט צריך ללכת לקראת המדע, ולא המדע לקראת בית המשפט". השופטת קבעה שיש גורמי סיכון אפשריים נוספים למחלות של התובעים, מלבד החומרים הרעילים שנפלטים ברמת חובב.
"מעולם לא אמרתי שהפליטות ברמת חובב הן הגורם הבלעדי למחלות של תושבי האזור, אבל סברתי, ואני עדיין סבור, שאי אפשר לשלול גם את החומרים האלה. קשר סיבתי סביבתי הוא מורכב מאוד".
לפי פסק הדין, חלק מהמאמרים שהסתמכת עליהם נסתרים במאמרים אחרים.
"בכל נושא יש מאמרים בעד ונגד, אבל חוות הדעת שלי התבססה על החלטות בינלאומיות שכבר קבעו מהם החומרים הרעילים ".
הוד, בן 75, נשוי ואב לארבעה, מתגורר ברחובות. הוא גדל בתל אביב. אמו הייתה המזכירה של משה שרת. "היא הייתה מנקה במרכז מפא"י", הוא מספר. "כשהייתי ילד באתי לעזור לה. יום אחד משה שרת שאל מי אני, ואמרו לו שאני הבן של המנקה. למחרת הוא הפך אותה למזכירה שלו. לבר המצווה שלי הוא הביא לי את כל כתבי חיים נחמן ביאליק", הוא מספר בחיוך.
בתיכון למד בבית הספר החקלאי "עיינות", ובצבא שירת בגבעתי. כשהשתחרר החל ללמוד חקלאות ורפואה, ושימש חוקר אנטומיה בפקולטה לחקלאות, מרצה לאנטומיה באוניברסיטת בן גוריון ורופא בוועדות של המוסד לביטוח לאומי.
בפסק הדין הנוקב מתחה השופטת ביקורת על הוד בטענה שאינו מומחה באף אחד מהתחומים שחוות הדעת שלו עוסקת בהם. נראה כי הוד אינו מתרגש מהדברים הקשים. "לחוות הדעת שלי אני לא צריך השכלה רחבה יותר מאשר זו של רופא כללי", הוא אומר.
"אי אפשר להגיד שאני לא יודע מה הן מחלות ריאה. רופא כללי יודע הכל. אני מומחה אקדמי באונקולוגיה, לא מומחה קליני". הביקורת של בית המשפט עליך הייתה קשה מאוד. "התיימרותו של פרופ' הוד להבין כמעט בכל תחום רפואי ולייחס לעצמו מומחיות בתחומים שאינו מומחה בהם היא שגרמה להגשת תביעה זו, שטוב היה אלמלא הייתה מוגשת", נכתב בפסק הדין.
"לא התיימרתי להיות מומחה". אבל אפילו לא בדקת את התובעים. "באתי לבית המשפט כמדען, לא כרופא. דרך אגב, חלק מהתובעים כבר נפטרו, ככה שהיה קשה לבדוק אותם". השופטת טענה שהוספת לשנות הניסיון שלך כרופא גם את השנים שבהן היית סטודנט. זה חמור.
"כשלמדתי בשנה החמישית רפואה עבדתי בבית החולים קפלן, עם היתר לבצע פעולות רפואיות בהשגחת רופא. כמה שנים אחר כך מה שעשיתי הוגדר כ'עוזר לרופא'. זאת ארכאולוגיה של קורות חיי. אני לא האדם שהייתי כשלמדתי רפואה. עד היום לא העירו לי על זה".
היו מקרים שבהם חזרת מחוות הדעת המקורית שלך?
"היו כמה מקרים שהבנתי שטעיתי וחזרתי מחוות הדעת".
האם חוות הדעת שלך במקרה של רמת חובב עלולה להשליך גם על הפרשה של צוללני הקישון?
"אני לא חושש מזה. אלה שני מקרים שונים. זאת מערכת שונה לגמרי. הצוללנים נפגעו ממים שחדרו בוודאות לגוף דרך העור. אלה שני עולמות שונים. מבחינה מדעית אין השלכה של זה על זה".
ומה לגבי היחס לאיכות הסביבה? אתה חושש שחוות הדעת שלך פגעה במאבק רב שנים של ארגוני איכות הסביבה?
"לא, אני עדיין חושב שלסביבה רעילה יש השפעה על בריאות האדם. בשביל זה לא צריך אותי, גם נהג המונית שהסיע אותי לבית המשפט יודע את זה. הבעיה היא בפער בין המדע ובין בית המשפט".
רמת חובב הוקמה ב-1975 כאזור התעשייה הכימית של המדינה. המפעלים הראשונים שעברו לאזור היו תרכובות ברום ומכתשים. היום יש במועצה התעשייתית רמת חובב 21 מפעלים ושלושה מתקני מחזור, שמשתרעים על שטח של 8,000 דונם.
בתחילת שנות האלפיים עלתה המודעות למפגעים סביבתיים, ודו"חות רבים חשפו אירועי זיהום אוויר ומים חריפים באזור. למשל, דו"ח של מחלקת המחקר של הכנסת שהתפרסם ב-2001 מצא כי במשך שלושה ימים היו 35 חריגות מתקן זיהום האוויר ברמת חובב. דו"ח אחר, שיצא בספטמבר 2002, התריע שוב על חריגות מתקני זיהום מי תהום וזיהום אוויר.
ב-2005 מצאו רופאים בבית החולים סורוקה בבאר שבע ובבית החולים ברזילי באשקלון, בשיתוף חוקרים ממשרד הבריאות ומאוניברסיטת בן גוריון, שתושבי באר שבע נמצאים בסיכון גבוה של 34 אחוזים יותר מאזורים אחרים בארץ לסרטן הלימפה. באר שבע נמצאת ברדיוס של 14 קילומטרים מרמת חובב, והחוקרים העלו את הסברה שהזיהום הכימי מרמת חובב מגיע למי התהום של העיר ומשתחרר לאוויר.
שנה לפני כן, ב-2004, נחשף הדו"ח של פרופ' בתיה סרוב מהמחלקה לאפידמיולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. הדו"ח מצא בין השאר עלייה בהפניות לחדר המיון באוכלוסייה הבדואית עקב קשיי נשימה ובאשפוזים עקב מחלות בדרכי הנשימה ומומים מולדים. בקרב נשים בעומר, קבעה סרוב, שיעור התחלואה מסרטן גבוה מהצפוי. הוד אומר שהוא נשען בחוות הדעת שלו על הדו"ח של פרופ' סרוב, אולם בפסק הדין חורצת השופטת כי הוד הודה שלא קרא את הדו"ח במלואו ולא היה בקיא בפרטיו.
פיני בדש, ראש מועצת עומר, הוא מהמתנגדים הקולניים ביותר לדו"ח סרוב. "מה שחשוב הוא מקום העבודה, ולא מקום המגורים. אורח החיים המודרני גורם לתחלואה, ולא רמת חובב. בטח שלא אצלנו. משבי הרוח מרמת חובב לא מגיעים אלינו.
"הנשים שנמצאו חולות בסרטן בעומר הן נשים מבוגרות שהגיעו לשכונה חדשה בעומר בגיל מבוגר, ולא הושפעו מהסביבה. אני לא רואה קשר בין רמת חובב לתחלואה. באו אליי כמה אנשים וסיפרו לי שהם מתכוונים להגיש תביעה. אמרתי להם שאין להם שום יכולת בעולם לקשור את המחלות שלהם לרמת חובב, והעובדה היא שגם השופטת חשבה כמוני".
פרופ' סרוב מבהירה כי היא ערכה שמונה מחקרים לבדיקת מצב בריאותם של המתגוררים בסמוך לרמת חובב. "מצאנו עודף תחלואה בעיקר אצל ילדים, נשים בהיריון וזקנים, אבל גם אנחנו לא הוכחנו קשר סיבתי בין רמת חובב לתחלואה. אני גם לא מאמינה שאפשר למצוא קשר סיבתי. זה מסובך מאוד".
אם באזורים הסמוכים לרמת חובב יש עודף תחלואה, למה קשה להוכיח שהתחלואה נגרמת מהזיהום?
"קשה להוכיח שאדם מסוים, שנשם ביום מסוים רעלן מסוים שיוצר ברמת חובב, חלה. היו אנשים אחרים שגרו באותה סביבה ולא חלו, מה שמעיד שיש משתנים נוספים לתחלואה. אמרתי את זה גם לנציגי האוכלוסיות. הם חשבו שעשיתי יד אחת עם רמת חובב. אין לי סיבה לעשות את זה, פשוט קשה למצוא קשר סיבתי".
ד"ר מיכה ברחנא, שהיה רשם הסרטן במשרד הבריאות והשתתף בכמה מחקרים שעסקו ברמת חובב, מסכים עם סרוב. "קשה להוכיח קשר סיבתי. בכל המחלות יש 'תקופת חביון' ארוכה. למשל, אדם עובד בכור אטומי ונחשף לחומרים רעילים. הוא עלול למות רק אחרי עשרים שנה, שזו תקופת החביון, אבל במשך הזמן הוא נחשף גם לחומרים אחרים. אולי הוא מעשן, או שהוא לוקה בהשמנת יתר.
קשה לומר מה גרם באופן ישיר למותו - החומרים הרעילים בכור האטומי או הסיגריות וההשמנה. בעיה אחרת היא שבסרטן יש ספציפיות. שימוש בטבק גורם לסרטן במערכת הנשימה. במקרה הזה התובעים תבעו על מגוון של מחלות, מה שמחליש את הטענה, מפני שהרעלנים ברמת חובב היו אמורים לגרום רק למספר מוגבל של מחלות. הנקודה העיקרית היא שקשה להוכיח את הקשר בין חשיפה לתחלואה".
במשך הרבה שנים אמרו את אותו הדבר על סיגריות, עד שהתגלה הקשר. זה עלול לקרות גם ברמת חובב?
"ברמת חובב הסיפור מורכב מאוד. במשך שנים ארוכות לא היו ניטור ופיקוח על החומרים המסוכנים. לא היו מדידות של חומרים כימיים, רק מדידות סטנדרטיות בתחנה אחת בלבד. נראה שההגנות משתפרות עם השנים, אבל מי שחלה עכשיו נחשף בעבר לחומרים רעילים. יש שם הרבה פוליטיקה, שהתעוררה כשהחליטו להעביר לאזור את עיר הבה"דים. עד אז לאיש לא היה אכפת. היום יש פיקוח ונעשו באזור התעשייה שינויים מרחיקי לכת, אבל זה יהיה רלוונטי לדור הבא".
בלהה גבעון, תושבת עומר, עומדת בראש עמותת "נגב בר קיימא", ומשמשת משקיפה במועצה התעשייתית רמת חובב. "סבלתי מהמפעלים האלה, הילדים שלי היו חולים, ביליתי איתם ימים ולילות בחדרי מיון, היה ריח מהמפעלים האלה, רמת חובב הסריחה לנו את החיים. אני עצמי הייתי חולה בסרטן, אבל איך אפשר להוכיח שזה מהמפעלים ברמת חובב?" היא אומרת.
"גם לאמא שלי היה סרטן, והיא בכלל גרה בחדרה. כל העסק לא ברור. העובדים ברמת חובב לא מתים כמו זבובים, והם נמצאים שם כל יום. יש דברים שאולי מריחים רע אבל לא פוגעים בבריאות".
יש דברים שמריחים רע אבל כן פוגעים בבריאות.
"חיפשנו בכל גרגר חול והפכנו כל אבן כדי לראות מה קורה ברמת חובב. אין במה להיאחז שם. אנחנו צריכים ללמוד מהסיפור הזה שבתביעות כאלה צריכים להביא הוכחות מוצקות. א בל די עם רמת חובב, עכשיו אנחנו נאבקים נגד תחנת הכוח בבאר טוביה, שאמורה ל קום ליד מפעל אמוניה ולסכן אותנו אפילו יותר מרמת חובב".
למרות פסק הדין הקשה שספגה התביעה מצד השופטת, נראה כי התובעים לא מתכוונים לוותר כל כך מהר. ממשרדו של עו"ד קפלנסקי נמסר כי הם מתכוונים להגיש ערעור על פסק הדין.
לטענתם "השופטת שללה את הטענה שמימן גופרתי עלול להזיק, ורק השבוע נהרגו שני בני אדם שנחשפו למימן גופרתי בבתי הזיקוק באשדוד. האין זאת הוכחה שחומרים כאלה מזיקים?"
ח"כ דב חנין מחד"ש, אחד מחברי הכנסת הפעיל ים ביותר בתחום של איכות הסביבה, נשמע נחרץ יותר: "לא ראוי שהגנה על תושבים בנושאים שקשורים לאיכות הסביבה תיעשה דרך הקשר הסיבתי של דיני הנזיקין.
צריך לספק הגנה רחבה יותר מפני מפגעים סביבתיים מזו שמציבים המבחנים המחמירים של הקשר הסיבתי" הוא אומר. ב-2010 הגיש חנין הצעת חוק המבקשת למנוע התיישבות חדשה ברמת חובב, ולאפשר לאוכלוסייה המתגוררת באזור להתפנות ולקבל פיצוי כדי למנוע פגיעה בבריאותה ולעצור את חשיפתה לסיכונים.
הוא מדגיש כי "גם בדו"ח שמגר, שעסק בצוללנים בקישון, הייתה בעיה של קשר סיבתי. השופט מאיר שמגר, שעמד בראש הוועדה שבדקה את הנושא, כתב בדעת המיעוט בדו"ח שצריך להטיל אחריות על המערכות הציבוריות, מפני שמבחני הקשר הסיבתי קשים להוכחה. אני מסכים עם השופט שמגר".
ד"ר אורי מרמור, רופא עיניים מתל אביב שנאבק נגד הקמת עיר הבה"דים בנגב בטענה שחיילים שישרתו בה עלולים להיפגע מהזיהום ברמת חובב, לא אופטימי. "יכול להיות שבעוד עשרים שנה ימצאו את הקשר הסיבתי בין זיהום האוויר לתחלואה, אבל זה יקרה אחרי שאנשים רבים יחלו וישלמו את המחיר", הוא אומר. "הרבה דברים נעשים אצלנו בדיעבד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם