צריכים אורתופד דחוף בת"א? עדיף שתנסו באירלנד
החופשה באירלנד התחילה עם סדק ביד, והסתיימה עם נחיתה כואבת בביורוקרטיה של מערכת הבריאות הישראלית. מסקנה? תשתדלו להיות בריאים
סיפור קטן עם סוף טוב, אבל עם לקח מטריד. זה קרה כבר ביום הראשון של החופשה המשפחתית. הילד עשה מה שהוא תמיד עושה: קפץ על המתקן הכי גבוה בפארק ונתלה על טבעת כמו קופיף מיומן. משם המשיך באוויר אל הטבעת הבאה, ואז אל השלישית. רק שאת השלישית הוא פספס. הדבר הבא שראינו היה ילד שמעווה את פניו בכאב, מחזיק את יד שמאל ומחניק צעקה.
הוא נחת ממרומים הישר על האמה, וחטף בומבה הגונה. העמדנו פנים שאנחנו מבינים משהו בעולם העצמות והמפרקים, הורינו לו לכופף את האצבעות (הצליח) ולסובב את היד (לא הצליח), והתקפלנו כדי לחפש טיפול רפואי קצת יותר מקצועי.
הרגעים הראשונים שבהם אתה תקוע בחו"ל עם בעיה בריאותית כרוכים בהתקף פאניקה קל. לאן הולכים? איך מוצאים רופא? ועוד אורתופד? מערכת בריאות, כל מערכת בריאות, היא מפלצת ביורוקרטית, ומפלצת לא מוכרת היא מפחידה במיוחד. כשבאמצע תקוע הילד שלך, עם פרצוף סובל ויד שאלוהים יודע מה נגלה בצילום הרנטגן שלה, החשש מהלא ידוע רק מחמיר.
אני זוכר איך לפני כמה שנים הזריק רופא בולגרי לתוך גבה המיוסר של אמי חומר מאלחש, שבדיעבד נודע לנו שיצא משימוש בעולם הנאור מעט אחרי ימי הביניים.
למזלנו, הפעם היינו באירלנד. לא שמצב הכלכלה האירית מזהיר במיוחד - ועל הקשר בין מצב הכלכלה למצב מערכת הבריאות אין צורך להרחיב - אבל בחלוף החרדה הראשונית גילינו שלהיות תייר זה לוקסוס. אחרי שאנשי הקבלה במלון וידאו שאנחנו מצוידים בביטוח נסיעות, הם הבהירו שלא נצטרך להיטלטל במסדרונות
מה יש להגיד, רפואה פרטית זה עסק מפנק. הכול זרם בנעימים, מרגע שנכנסנו למרפאה ופקידת הקבלה החמודה ראתה את הילד ופלטה "או דיר" דאגני, דרך השירות המהיר, נטול התורים, שכלל צילום, דיאגנוזה (סדק, תודה ששאלתם) וגיבוס חלקי של היד, ועד הסוכרייה על מקל שהוענקה למטופל בחגיגיות.
בדרך החוצה הרהרתי שאולי זה בעצם לא כל כך נורא להיפצע דווקא רחוק מהבית, רושם שרק התחזק כשנהג המונית שהחזיר אותנו למלון ציין שהוא לא יכול להרשות לעצמו להשתמש בשירותיו הטובים של בית החולים הזה. "אתה צריך להיות עשיר או תייר כדי לקבל רפואה כזו", הוא אמר, וגרם לי להרגיש לרגע כמו טייקון.
הפרשייה הייתה יכולה להיחתם עם התחושה הטובה הזו, אלמלא היה לה פרק המשך בישראל. הרופא האירי הסימפטי הסביר שמדובר בסד זמני, ושעלינו לסור לאורתופד מקומי לצורך בדיקה והמשך טיפול מיד עם נחיתתנו בארץ. טוב, חשבנו, בבית הכול כבר יהיה יותר פשוט. ננחת, נתארגן, ניקח את הילד לרופא, ואפילו לא יהיה לו מבטא אירי בלתי מפוענח בעליל.
רק דבר אחד שכחנו: שבארץ אנחנו חוזרים להיות לקוחות של הרפואה הציבורית. כבר לא תיירים, ממש לא טייקונים. לא, חלילה, שמדובר ברפואה חינם: אנחנו מעבירים כל חודש, כל שנה, כל החיים, מסים שמנמנים ביותר לקופת החולים, כולל זהב ופלטינה וכל הג'אז הזה. רק שכל זה, מתברר, לא מספיק כדי שברגע האמת נוכל לממש את מה שנראה לי בתמימותי כאחת הזכויות הרפואיות הבסיסיות ביותר: בדיקה אצל אורתופד.
אני לא מתכוון לייגע אתכם בכל פרטי הסאגה - שכללה יום שלם של טלפונים, תחנונים וטרטורים - שאשתי נאלצה לעבור בניסיונה לארגן לילד תור. האחות המייעצת מהקופה הבהירה שזה מקרה שצריך לפתור בתוך "הקהילה" (איזו מילה אופטימית), אבל לא היה אפילו אורתופד אחד שנותן שירותים בקהילה שניאות לזמן אותנו בטווח הנראה לעין.
הילד מסתובב עם סד זמני, הרופא האירי אמר במפורש שהוא צריך לראות אורתופד בהקדם, אבל למערכת הבריאות בישראל יש זמן. להתראות באוקטובר, ותגידו תודה שפינינו לכם רבע שעה. יש עוד אלף כמוכם.
בתחילה לא האמנו, הרי מספרים שבבועה התל-אביבית פועל הקרם דה לה קרם של שירותי הרפואה המקומיים, אבל אחרי עוד שיחת טלפון עם מזכירה אדישה ועוד ניסיון כושל במוקד זימון תורים, התחלנו להפנים. כדי שהילד יקבל טיפול בסיסי אנחנו צריכים לחזור לאירלנד (רעיון קוסם כשלעצמו) או להתחפש לעשירים ולמצוא אורתופד שיקבל אותנו באופן פרטי.
כבר התחלתי לבדוק אפשרויות למסלול עוקף ויקר, כשלפתע נזכרנו שבישראל מוטב לנהוג כמו ישראלי: לדפוק על השולחן ולקבוע עובדות. אז אשתי לקחה את הילד לאורתופד הקרוב ביותר, תחבה את הראש בדלת והודיעה שהיא כאן בשביל להישאר. בטלפון זה מן הסתם היה נגמר בעוד מריחה, אבל ברוח התקופה - את מי שמקים מאהל בחדר ההמתנה לא ממהרים לפנות.
לסיכום החוויה, נותר לנו רק להודות על מזלנו הטוב: מזל שזה נגמר בסדק, מזל שלבני יש אמא נחושה, מזל שאנחנו לא קשישים, רוסים, אתיופים או סתם חסרי אונים מהסוג שמערכת הבריאות המתקדמת שלנו מסוגלת לטרטר חיים שלמים. הילד, טפו-טפו, יהיה בסדר. אשר לרפואה הציבורית בישראל, בואו נסכם את זה כך: תשתדלו להיות בריאים.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם