סלבריטאי חיפה והקריות נזכרים בימי ביה"ס העליזים
גדי יגיל הציע חברות לכמה ילדות במקביל; חן יאני הלכה מכות עם הבנים; שרון פרי כועסת על המורה לגיאוגרפיה; עינת ויצמן הבריזה; אייל שכטר הועף בגלל החולצה; נטלי דדון מתגעגעת לפוגים ואבי מלר לטרנזיסטור. סלבריטאים מהצפון משחזרים את ימי בית הספר
היום הראשון שלך בבית הספר.
"הוא היה מאוד מוזר בשבילי, מכיוון שבדיוק עברתי מקרית מוצקין לביאליק. לא הכרתי אף אחד, והייתי צריכה להתחיל הכל מהתחלה ולהתרגל לאנשים
לאיזה כיתה היית חוזרת, ולמה?
"למען האמת, נראה לי שלשום כיתה. הייתה בי איזה התרגשות כשעליתי לכיתה י' בגלל המעבר לתיכון, אבל אני לא ממש מתגעגעת לבית ספר כלשהו. לפעמים בית הספר די שיעמם אותי, אבל בסך הכל הייתי בסדר כתלמידה".
את בקשר עם חברים מהיסודי או מהתיכון?
"בהחלט. בשבוע שעבר הייתי בקריות, ונפגשתי עם שתי חברות שלא ראיתי שנים. בגדול אני לא ממש בקשר הרבה אנשים מאותה התקופה, אבל אלה הן חברות ילדות שלי מהיסודי. תכננו להיפגש כבר המון זמן, ואתמול לשמחתי זה יצא לפועל והיה כיף".
העיפו אותך פעם מבית הספר?
"לא קרה, למרות שהיו ימים שהברזתי מהתיכון. אז הייתי הרבה יותר מרדנית מיתר תקופות הלימודים שלי, כולל פעם אחת שנסעתי לתל אביב".
איזה משחקים זכור לך ששיחקת בהפסקות?
"מההפסקות אני זוכרת שהייתי רבה מכות עם הבנים, בגלל שהייתי קצת 'טום בוי'".
מה היית עושה בסיום הלימודים?
"לפעמים בבית ולפעמים אצל חברות, לא משהו קבוע. אם זה היה בבית - אז כמובן שהייתי רואה טלוויזיה, ואם הייתי מבלה אצל החברות זה היה אצל חברות שגרו ברחוב שלי. למעשה החברה הכי טובה שלי גרה לידי, ככה שהייתי די הרבה אצלה".
איזה סדרה הכי אהבת לראות בטלוויזיה?
"בשלב מוקדם 'הבית של פיסטוק', 'הדרדסים', 'מרקו', 'פינוקיו'. בשלב יותר מאוחר אני זוכרת, שאהבתי רק את 'שולחן לחמישה'".
האם קרה שמישהו שהצעת לו חברות בבית ספר דחה אותך? מה יש לך להגיד לו היום?
"כן. היו כמה שרציתי, אבל לא הייתי מלכת הכיתה ביסודי. אם היה אצלנו דבר כזה. מקובלת לא הייתי. אין לי משהו מיוחד להגיד להם היום. היינו ילדים והיו את הבנים שרציתי, אבל כשלא הלך לי איתם - הייתי מתגרה בהם, ורבה איתם מכות".
מה רצית להיות כשתהיי גדולה?
"להיות שחקנית".
היום הראשון שלך בבית הספר.
"היות ואני בן הזקונים, כאשר לפני יש שני אחים ושתי אחיות - מוטקה, יוסי, חנה ורותי. השמחה הייתה מרובה בבית ביום בו נכנסתי לכיתה א' בבית הספר, בו כולם למדו קודם לכן. מדובר בבית הספר 'עממי א'', בו למדו בזמנו מכיתה א' עד ח', והיום הוא מגרש חנייה הצמוד לעירייה ברחוב ביאליק בחיפה. אמא שלי לקחה אותי ביד, ויחד איתנו הלך כל הבית לבית הספר, כולל כלבת הזאב לינדה - שחיכתה לי עד שהסתיימו הלימודים".
לאיזה כיתה היית חוזר, ולמה?
"לכיתה ח'. באותה התקופה זכיתי בחידון התנ"ך. הייתי תלמיד מצטיין, ובאותה השנה גם זכיתי במקום הראשון בתחרות התעמלות מכשירי קרקע".
אתה בקשר עם חברים מהיסודי או מהתיכון?
"בהחלט. רק בשבת הזאת הייתי צריך להיות אצל אחד מחברי באותם השנים, רוני טויסטר - ולא התאפשר לי להגיע הפעם. חוץ מזה לפני כמה חודשים הייתי בכנס של הכיתה שלנו מ"עממי א'", שאורגנה על ידי יהושע סוסן, שהיה מאנשי מכבי חיפה (פגישה שקרמה עור וגידים באמצעות "זמן חיפה", ח"ל).
"אני יותר קרוב לחבר'ה מהעממי כמובן, כשהחבר'ה מתיכון בסמ"ת הם אלה שמקפידים לשמור איתי על קשר, בעיקר על ידי כך שהם באים תמיד מאחורי הקלעים בסיום ההצגות כדי להגיד שלום - מה שמחמם את ליבי מאוד. או מתקשרים לברך אותי כשצריך. אגב, אחד מאלה שהיו איתי בבית הספר היה המלחין קובי אשרת, שהיה איתי במקביל גם בצופים. והיה לי חבר ילדות קרוב שאמנם למד בבית הספר 'חוגים', אבל בהמשך גם הופענו בלהקה הצבאית, אריה 'פפה' פלדמן. לצערי הוא נהרג בגיל 25, בזמן שירד להופיע בתעלה בתקופת מלחמת ההתשה, עם חיים בנאי ורמי ניר. בעת אחת ההפצצות הוא חטף רסיס בלב ונהרג".
העיפו אותך פעם מבית הספר?
"אם היו לי דולרים בבנק כמו מספר הפעמים שהרחיקו אותי מבית הספר, הייתי היום מיליונר. אמנם הייתי תלמיד טוב ללא ספק, אבל מוזיקה לא אהבתי. אז עוד שם משפחתי היה 'ציגלמן'. לימד אותנו צבי נדל, מוזיקאי גדול מאוד ויוצא מן הכלל. תמיד אחרי שהוא היה נכנס לכיתה, הוא אמר: 'שלום תלמידים, ציגלמן החוצה'. הוא היה מקדים תרופה למכה כמו שאומרים, כדי לא לסבול ממני עשרים דקות אחר כך. גם אצל המורה לאנגלית גברת קלוג, כיכבתי לא מעט".
איזה משחקים זכור לך ששיחקת בהפסקות?
"חמש אבנים, בהם הצטיינתי בגלל הכושר הגופני שלי שאפשר לקפוץ היטב, וכמובן הכי הרבה כדורגל. בדרך כלל זה היה עם כדור מצ'וקמק מסמרטוטים, או כזה שהתפנצ'ר ו'תיקנו' על ידי הכנסת בד לתוכו. לכדור של ממש לא היה לנו כסף".
מה היית עושה בסיום הלימודים?
"הלכתי לשחק עם החברים שלי מונופול, כשלפעמים נאלצנו לשמור את הכל ולהמשיך למחרת - ולכל אחד מאיתנו הייתה שקית משלו, בה הוא שמר את הכסף והמבנים. בשנים מאוחרות יותר, נפגשנו בצופים - אבל ככה עם החבר'ה, תמיד היינו נפגשים בגן הזיכרון מעל הנמל ברחוב שמריהו לוין, ומשחקים כדורגל בדשא. בגיל עוד יותר מאוחר, כבר ישבנו על הברזלים מול קולנוע 'ארמון'".
איזה סדרה הכי אהבת לראות בטלוויזיה?
"טוב, ברור שטלוויזיה לא הייתה אז בכלל. בזמנים שלי היה רדיו, בו היינו שומעים תסכיתים בתוכנית 'המסך עולה', כמו 'כלבם של בני בסקרוויל'. ואם כבר טלוויזיה, אציין רק שהתוכנית שלי הייתה מהראשונות ששודרו בה. זה היה בשנת 68', בתוכנית 'מזל כוכב' שהביאה מערכונים, פזמונים וחיקויים. הכל כמובן בשחור לבן".
האם קרה שמישהי שהצעת לה חברות בבית ספר דחתה אותך? מה יש לך להגיד לה היום?
"כן, זה קרה לי לא מעט. לכן גם הצעתי במקביל לכמה בנות בו זמנית, בתקווה שאחת תסכים. לא ממש הרגשתי דחוי, אבל בהחלט נדחיתי והיום אין לי יותר מדי מה לומר על זה. אתה יודע, חלק מתו לא עלינו, ולחלק אין לי מה להגיד. אולי, 'זה היה מצליח, אם היינו מתחתנים'.
"האמת, במפגש בו הייתי לאחרונה היו כמה בנות שהסתכלתי עליהן ואמרתי 'וואלה, אולי אם הדברים היו אחרת הייתי מתחתן איתן'. ולעומת זאת לאורה ריכטר הצעתי פעמיים חברות, אבל היא הסכימה רק בפעם השלישית. אולי הייתי צריך לשאול אותה במפגש, למה היא לא הסכימה בפעם הראשונה".
מה רצית להיות כשתהיה גדול?
"בתקופת העממי רציתי להיות האיש באוטו של מכבי האש, זה שמצלצל בפעמון. היה אז ברחוב פבזנר מכבי אש. פעם אחת הלכתי עם אחי, ונתנו לי לצלצל בפעמון. אמרתי שכשאהיה גדול אכבה שריפות ואצלצל בפעמון, מכיוון שאז עדיין לא היו סירנות. יותר מאוחר רציתי להיות שחקן כדורגל, אלא מה? חלוץ אפילו. הגיבורים של ילדותי היו שמילוביץ, אלמני, מנצ'ל, זכריה בן צבי, עמר וכמובן ג'וני הרדי - אותו הערצתי".
היום הראשון שלך בבית הספר.
"וואו, אני לא ממש זוכרת. זה היה מזמן. אני רק זוכרת שממש התרגשתי".
לאיזה כיתה היית חוזרת, ולמה?
"לכיתה י"ב. להיות הכי גדולה בבית ספר, ולדעת שזו השנה האחרונה בה אצטרך לקום מוקדם בבוקר. פשוט שנאתי את זה".
את בקשר עם חברים מהיסודי או מהתיכון?
"לא ממש".
העיפו אותך פעם מבית הספר?
"כן, לצערי. פעמיים... הפעם שאני זוכרת הייתה בגלל מורה לגיאוגרפיה, שלא סבלה אותי ואמרה לי ביום הראשון ללימודים אחרי החופש, שהיא הייתה מאושרת שלא ראתה אותי חודשיים. כמובן שעניתי לה ולא נשארתי חייבת, מה שעלה לי בהשעיה לשלושה ימים. הייתי בים. כמה חינוכי".
איזה משחקים זכור לך ששיחקת בהפסקות?
"בטח אף אחד לא יזכור על מה אני מדברת, אבל הכי אהבתי לשחק 'חמש מקלות'. בכל אופן זה מה ששיחקנו ביסודי".
מה היית עושה בסיום הלימודים?
"בתיכון הייתי הולכת ישר לישון, ומכינה שיעורים בלילה. ביסודי היינו נשארים כל החבר'ה מהשכונה ליד בית הספר, עד הערב".
איזה סדרה הכי אהבת לראות בטלוויזיה?
"כשלמדתי ביסודי הייתה סדרה בשם 'איים אבודים', שהייתי מכורה אליה".
האם קרה שמישהו שהצעת לו חברות בבית ספר דחה אותך? מה יש לך להגיד לו היום?
"לא, אבל קרה שילד שהיה חבר שלי ביסודי עזב אותי, וזה נגמר ממש מכוער. אחרי שנים כשהוא עצר טרמפים בתחנת האוטובוס עצרתי לו, ולא החלפנו מילה כל הדרך. היה מביך".
מה רצית להיות כשתהיי גדולה?
"זמרת, תמיד, אבל לא יצא - אז הסתפקתי בלהגיש ולשדר".
היום הראשון שלך בבית הספר.
"זה היה מזמן, לא זוכר".
לאיזה כיתה היית חוזר, ולמה?
"לכיתה ה' או ו', כדי להתחיל עם בתיה או עירית. או שתיהן. מה שיש לי האומץ לעשות היום, ולא היה לי אז".
אתה בקשר עם חברים מהיסודי או מהתיכון?
"כן, שניים מהיסודי ושניים מהתיכון. קשר הדוק עם גיל מהיסודי, איתו גדלתי בשכונה, ועם נחמן מהתיכון, הנפש התאומה שלי בבית בירם. קצת חבל שהוא מתגורר בפאריס, אבל אנחנו משתדלים לגשר גם על זה".
העיפו אותך פעם מבית הספר?
"נו, באמת, זה לא ברור? העיפו אותי מהכיתה בריאלי, מכיוון שהחבאתי טרנזיסטור והאזנתי לשידור של נחמיה בן אברהם ונבחרת ישראל, במוקדמות מכסיקו 70'".
איזה משחקים זכור לך ששיחקת בהפסקות?
"נו באמת, כדורגל. האמת - ביסודי כדורגל, בתיכון היכולת הפנומנאלית שלי כבר הביאה אותי להיות רק צופה, או שופט, או פרשן".
מה היית עושה בסיום הלימודים?
"רץ לאכול פלאפל, ואז הולך לאימון כדורגל (יסודי), או לקן של התנועה ('הנוער העובד והלומד' וגם קצת 'השומר הצעיר' - העברה חופשית לעונה אחת - יסודי+תיכון)".
איזה סדרה הכי אהבת לראות בטלוויזיה?
"טלוויזיה? מה טלוויזיה? היא נחנכה כאן כשהייתי בכיתה ט'. סדרה? מה סדרה? כל דבר שהעלו על המסך הפך למדורת שבט".
האם קרה שמישהי שהצעת לו חברות בבית ספר דחתה אותך? מה יש לך להגיד לה היום?
"בוודאי, צלקת רצינית. כיתה י"א, חלי. אז נמסתי מהעלבון, והסתובבתי והלכתי לדרכי חיוור, שפוף ומתוסכל. הייתי צריך לומר לה מה שאומר לה היום: 'ההפסד כולו שלך'".
מה רצית להיות כשתהיה גדול?
"עיתונאי ספורט. מי שלא מאמין - מוזמן לנבור בארכיון של מעריב לנוער 1971, ולראות כיצד ארגנתי את משחק כדורגל הנשים הראשון בארץ (בבית בירם), על מנת לפרסם עליו כתבה בשבועון".
היום הראשון שלך בבית הספר.
"אני ממש לא זוכרת. הזיכרון היחיד שלי הוא תמונת סטילס, בה אני עומדת עם שמלת בית הספר הריאלי, ילקוט קשיח על גבי, שתי צמות ארוכות מעטרות את ראשי ואני מחייכת לאמא שלי, שבתמונה היא נראית בדיוק כפי שאני נראית היום. אני כנראה נרגשת בתמונה וגם גאה. כמובן לא ידעתי מה מצפה לי. אני ממש לא מקנאה בכל מי שנמצא בתקופת בית הספר, זו תקופה לא קלה".
לאיזה כיתה היית חוזרת, ולמה?
"לא הייתי חוזרת לאף כיתה, לא היה לי כל כך טוב בבית הספר. הייתי ביישנית בצורה קיצונית, כמעט ולא השתתפתי בכיתה כי פחדתי לטעות ותמיד הייתה לי רק חברה אחת טובה, וזהו. הייתי מאוד לא מקובלת. בתיכון מצבי קצת השתנה, אבל גם אז סבלתי מכאבי גיל ההתבגרות".
את בקשר עם חברים מהיסודי או מהתיכון?
"ברור. שניים מחברי הטובים ביותר למדו איתי בשכבה: ענת שלמדה איתי מהיסודי ועד התיכון, וגם הייתה שכנה שלי, היא עד היום חברתי ואשת סודי. וגיל - חבר קרוב שגם למד איתי בשכבה, ורק בבגרותנו נעשו חברים טובים".
העיפו אותך פעם מבית הספר?
"בוודאי. בסוף כיתה י"א רצו להעיף אותי מבית הספר, מכיוון שהיו לי שלושה שליליים בתעודה. כמעט ולא למדתי. הייתי מבריזה ומטיילת במרכז הכרמל, ובמיוחד בבית רוטשילד (היום בית הכט), שבאותם ימים היווה מוקד חברתי לכל מיני אנשים ובמיוחד אמנים. שם מצאתי את מקומי הרבה יותר מאשר עם ילדי השמנת של הריאלי, הרחק מהמשמעת והחינוך הכמעט צבאי שניתן שם. בכל מקרה אמא שלי עשתה מאמצים, והסכימו שאעבור לכיתה י"ב. רק מה - כל החופש הייתי צריכה לשפר ציונים".
איזה משחקים זכור לך ששיחקת בהפסקות?
"כשהייתי ממש קטנה, ביסודי, היינו משחקות ענת, חברתי הטובה, וגם פזית ב'חלוצות', כמובן בהשראת המסרים שדפקו לנו במוח. היינו בעיקר חופרות באדמה, לא זוכרת למה, אבל אני זוכרת אותנו חופרות. פיזית כמובן, אז עוד לא היו חפירות בראש. היו לנו גם משחקי תפקידים אחרים, כאילו אנחנו קיבוצניקיות, או כאילו אנחנו נאבדנו ביער וכל מיני שטויות כאלה. בתיכון, אם הייתי בבית הספר - הייתי מעשנת בקיוסק".
מה היית עושה בסיום הלימודים?
"לומדת דרמה כמובן. השתתפתי בחוגים בבית רוטשילד".
איזה סדרה הכי אהבת לראות בטלוויזיה?
"'הבית של פיסטוק'".
האם קרה שמישהו שהצעת לו חברות בבית ספר דחה אותך? מה יש לך להגיד לו היום?
"מעולם לא הצעתי חברות לאף אחד. כן הייתי מאוהבת, אפילו מאוד, אבל הביישנות לא אפשרה לי מעולם לעשות צעד - כך שלמעשה מעולם לא חוויתי דחייה מהסוג הזה".
מה רצית להיות כשתהיי גדולה?
"שחקנית".
היום הראשון שלך בבית הספר.
"אני לא זוכרת כל כך את היום הראשון עצמו, רק שדוד שלי חזר מפאריס עם תיק ורוד של מיני מאוס, שליווה אותי לאורך כל תקופת היסודי. התיק הזה היה איתי עד שג'סטין ביבר עלה לכותרות, ונאלצתי להחליפו. אה, בעצם זה לא היה בתקופתי...".
לאיזה כיתה היית חוזרת, ולמה?
"אולי לכל התיכון. בכלל הכישורים החברתיים הטובים, וגם כי למדתי אז במגמת עיוני, ספרותי ותיאטרון בבית ספר רודמן, וכל שנה קיבלתי תעודת הצטיינות. מנגד, אילן שוורץ היה היחיד שהיה מוכן לצאת איתי - אז בעצם אולי לא".
האם את בקשר עם חברים מהיסודי או מהתיכון?
"בשש שנים של בית הספר היסודי, החלפתי כמה בתי ספר בחיפה ובקריות: בכיתה א' למדתי ב'גבריאלי', בכיתות ב'-ג' ב'ימית', בכיתה ד' ב'אמירים', בכיתה ה' ב'אלמוגים' ובכיתה ו' שוב ב'אמירים'. הייתי במצב בו הכרתי את כולם, אבל לא ממש הייתי חלק ממשהו. לא היו לי את חברות הנפש האלה מכיתה א'. עצה להורים שקוראים את זה - אל תעשו את זה לילדים שלכם, זה יגרום לחיים שלהם להיות חסרי יציבות. אם לא תהיה לכם ברירה, אל תשכחו במקביל להשאיר בצד חיסכון שמן עבור הפסיכולוג, שילווה אותם לכל ימי חייהם.
"ובכל זאת נשארה לי רק חברה אחת ומיוחדת - רעות בן עוז, חברה מהיסודי, והיחידה שהייתה מספיק אמיתית כדי להגיד לי בשלב מסוים, שהסיבה שיתר הבנות לא מזמינות אותי לבילוי היא כי הן מרגישות מאוימות ממני, בכל מה שקשור לבנים. אז די מחקתי את כולן פרט אליה".
העיפו אותך פעם מבית הספר?
"נראה לך? הייתי חננה של החיים".
איזה משחקים זכור לך ששיחקת בהפסקות?
"הייתי מכורה ל'פוגים', ולשחק בגומי היה מנהג קבוע. גם שבע אבנים - אבל כל זה רק אם באמת הסכימו לשתף אותי. אחרי הצהרים הייתי משחקת עם חברים בשכונה כדור-מדרכות".
מה היית עושה בסיום הלימודים?
"הולכת הביתה, חסר לי שהייתי מאחרת. הייתי חייבת להגיע לפני אחיותיי הקטנות, כדי להכין להן ארוחת צהרים. הרגשתי כמו אמא קטנה. ואם הכל תיקתק כמו שצריך, גם זכיתי לבקר בערב בבית חברה".
איזה סדרה הכי אהבת לראות בטלוויזיה?
"כילדה אהבתי בעיקר את 'פומיקי', 'נילס הולגרסון', 'מוש השור' ו'רכבת ההפתעות'. בתיכון זה כבר היה 'שולחן לחמישה', 'חברים', 'משפחת סימפסון', 'סיינפלד' וכמובן כל הטלנובלות החל מ'טופז' ועד 'אנטונלה'. רק בגלל זה, אני יודעת עד היום לדבר ספרדית בצורה חלקה".
האם קרה שמישהו שהצעת לו חברות בבית ספר דחה אותך? מה יש לך להגיד לו היום?
"אל תזכיר לי. ביקשתי מימית בושרי, שהייתה הילדה הכי מקובלת של השכבה, להכיר לי את עידן ישועה. זה לא נגמר - כי זה אפילו לא התחיל. אחרי שהצעתי לו, הוא הסתובב וצחק. הוא חשב שלא ראיתי. זה היה מביך. מה הייתי אומרת לו היום? 'נה לך!'".
מה רצית להיות כשתהיי גדולה?
"בטח שלא דוגמנית, תמיד רציתי להיות טייסת. בצבא זה לא עבד, אבל זה עוד יקרה. לא לדאוג אני אודיע כשאעלה לאוויר".
היום הראשון שלך בבית הספר.
"אני לא ממש זוכר את הפרטים המדויקים, אבל אמא שלי תמיד מספרת שקמתי מאוד מוקדם,וכבר בלילה שלפני כל הדברים היו מוכנים ליום הראשון. הייתי מאוד נרגש באופן כללי, ונדנדתי לה מתי כבר הולכים. אני זוכר שאבא שלי אחז בידי, ומתישהו עזבתי אותה כדי להיראות כילד גדול. כיוון שגרנו קרוב לבית הספר, אספנו בדרך גם את הבן של השכן. אגב, אני גם זוכר שהיה כתוב על הלוח 'שלום כיתה א', והייתי גאה בכך שכבר ידעתי לקרוא".
לאיזה כיתה היית חוזר, ולמה?
"אין לי איזה זיכרון רע, אבל גם לא מגניב,מהלימודים עצמם. מה שכן, אני לא זוכר טיול שנתי אחד שנהניתי בו. למשל היה ממש מבאס עבורי לצאת לטיול בהרי ירושלים, כשבחוץ היה חום אינסופי".
האם אתה בקשר עם חברים מהיסודי או מהתיכון?
"לעיתים נדירות קורה שיוצא לי להתראות עם חברי ילדות, אבל למעשה אף אחד מהם לא ממש למד איתי. כמובן שעם אמיר בן דוד אני כמובן בקשר, אבל הוא לא למד איתי".
האם קרה שהרחיקו אותך מבית הספר, ולמה?
"בסך הכל נחשבתי לתלמיד בסדר גמור. הייתי טוב במתמטיקה, למרות שזה לא ממש עניין אותי. זרקו אותי פעם אחת מבית הספר בלי קשר ללימודים. פיינשטיין, מנהל אורט ביאליק בזמנו, שלח אותי בחזרה הביתה, מכיוון שבאתי לבית הספר עם חולצה שלא הייתה ממש תלבושת אחידה. חוץ מזה פעם העיפו אותי באמצע מופע של הרבי קרליבך בתיאטרון, בגלל שישבתי באחת השורות ושרקתי לחברים שלי שיבואו לשבת לידי. אין מה לומר, הייתי פורע חוק של ממש. בטח שלעומת היום, כשתלמיד מגיע עם סכין לבית הספר ואומרים לו: 'נו, נו, נו'".
איזה משחקים זכור לך ששיחקת בהפסקות?
"ביסודי היה משחק כזה בו זרקנו כדור על קיר, והיית צריך להעביר אותו בין הרגליים כשהוא חוזר, או להפגין טכניקה גבוהה. כמובן ששיחקנו משחקי ילדות כמו גוגואים, גולות, ארבע מקלות וחמישה אבנים - וגם החלפנו קלפים ועטיפות של מסטיקים אחד עם השני. בשלב מאוחר יותר הכל פינה את מקומו, לכדורסל וכדורגל".
מה היית עושה בסיום הלימודים?
"אחרי שחזרתי ואכלתי צהרים, באיזה שלב הייתי נאלץ לעשות שיעורים. באותה תקופה לא ממש הייתה טלוויזיה מעניינת, ואת שעות הפנאי ביליתי עם החברים מחוץ לבית".
איזה סדרה הכי אהבת לראות בטלוויזיה?
"היו שתי סדרות באנגלית שאהבתי: אחת מהן הייתה סדרה מדהימה בשם 'סקוטרמן', שהייתה אינטליגנטית ברמות שקשה להאמין שהיו, ויחד עם זאת זו גם הייתה טלוויזיה תמימה. אין ספק שהסדרה הזאת שיפרה את האנגלית שלי. מעבר לזה, אהבתי גם את 'גבי ודבי', 'דלת הקסמים', 'רגע עם דודלי', 'מנהרת הזמן', 'קו אונידין' ו'איים אבודים'".
האם קרה שמישהי שהצעת לה חברות בבית ספר דחתה אותך? מה יש לך להגיד לה היום?
"האמת שלא הצעתי חברות אף פעם, אלא מישהי הציעה לי - והסכמתי. זה קרה בכיתה ז', וממש לא היה נהוג באותם ימים שבת מציעה חברות לבן. ובכל זאת, קרה לי פעם שהצעתי חברות למישהי והיא דחתה אותי - אבל זה קרה בשלב מאוחר יותר בחיי, הרבה אחרי בית הספר".
מה רצית להיות כשתהיה גדול?
"היו שלושה דברים שעניינו אותי: ספורט, שלא התמדתי בו;מחשבים, בעקבות הכניסה של ה'אפל' הראשון לחיינו שהביאה שפע של משחקים ועולם חדש, שגרם לי לרצות להיות קרוב לתחום ולהתעסק בקרביים שלו. זה התממש חלקית, בכך שהלכתי ללמוד מחשבים בטכניון והוצאתי תואר הנדסאי, אבל בסופו של דבר עבדתי בזה יום אחד וגיליתי שזה לא מתאים לי; והמוזיקה, שהתחילה בגיל 6 עם פסנתר והופסקה בשלב מסוים, עד שבגיל 14 גיליתי את הגיטרה, ומאז היה לי ברור שהמוזיקה היא חלק ממני".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם