אחרי 50 שנה: בוגרי מחזור ל"ד בעממי א' נערכים לפגישת מחזור
יהושע סוסן, מנהל מכבי חיפה המיתולוגי החליט לערוך פגישה של מחזור ל"ד מבית הספר עממי א' שבהדר. יהיו שם כמה בוגרים מפורסמים כמו: גדי ציגלמן, הלא הוא גדי יגיל וחגי גולנסקי, מגן העבר של מכבי חיפה. זמן חיפה ילווה את האיחוד, עד למפגש המרגש
וזאת מבלי להזכיר את כל אותם הנכשלים בכיתה, שהפכו לעתירי ממון לעומת אלו שגרפו מאיות ומנהלים חיים בינוניים. טעם הניצחון הזה גורם לרבים לפנטז על פגישת מחזור. המפגש המחודש מעלה זיכרונות שמאיימים להישכח, וכאלו שייזכרו לעד. פתאום, לערב אחד, הוואי בית הספר חוזר ועולה, והמילה חבר'ה קמה לתחייה. וההתרגשות? היא, כמו ביום הראשון ללימודים, בכיתה א'.
אלא שכנס המחזור אינו אירוע שקורה מעצמו, והוא אינו מובן מאליו. צריך שפרץ נוסטלגיה יתקוף את אחד מבוגרי המחזור, ויגרום לו ליטול יוזמה, ולארגן את השורות מחדש. זה מה שקרה לסוסן סוסן, חיפאי ותיק, שהחליט לעלות על עקבותיהם של חבריו למחזור בית הספר "עממי א'" ולהפגיש ביניהם בספטמבר הקרוב, 52 שנים אחרי שסיימו ללמוד יחדיו.
גם גדי ציגלמן, הלא הוא גדי יגיל יגיע לפגישה הנרגשת, וגם הדודה של הבמאי אבי נשר, שעל פי רבים מזיכרונותיה נכתבו סצינות בסרט "פעם הייתי". זמן חיפה ילווה את פגישת המחזור המרגשת, ומביא את סיפור בוגרי מחזור ל"ד, שנת 1958 של "עממי א'",, סיפור איתורם המרגש וההכנות לכנס המחזור ההיסטורי מבחינתם.
מכיתה א' ועד כיתה ח' למד סוסן סוסן בבית הספר "עממי א'", בין השנים 1950-1958. סוסן שהיה מנפגעי המעבר של חברת דלק לידי אברהם תשובה, מצא את עצמו פנסיונר בעל כורחו בגיל 58.
אבל לא הוא זה שישב בבית מדוכא, בחיבוק ידיים. הבחור צועד כל בוקר צעדה ארוכה בים, ומוצא לעצמו עיסוקים שונים. עד שיום אחד הוא התקנא באחיו: "לפני חמש שנים אחי, שלמד שתי כיתות מתחתיי ב'עממי א'', ערך פגישת מחזור לחבריו ביסודי. הוא חבר בקיבוץ רמת יוחנן, והוא ערך את הכנס בחדר האוכל של הקיבוץ. זה היה אירוע ממש מדהים, ולכן החלטתי שגם אני רוצה להרים כזה דבר".
סוסן, בוגר מחזור ל"ד של בית הספר, למד יחד עם עוד 85 תלמידים בשכבה, שלמדו בשתי כיתות. סוסן חיפש אחר תמונת המחזור שלו, לשווא. חברה לספסל הלימודים הצליחה
איתורם של כל בוגרי המחזור כעבור 50 שנה. כשהוא חמוש בשמות הבוגרים על התמונה, תמונותיהם כילדים, ואפילו זיכרון שלו ששניים מהם כלל לא התייצבו לתמונת המחזור, יצא סוסן למשימת חייו, שהוא מכתיר כ: "דבר הכי מרגש שעשיתי עד היום". ונכון להיום, סוסן כבר העלה ברשתו את רוב הבוגרים, גם את השניים שלא מופיעים בתמונה, ואף גילה לצערו כי 11 מהם הלכו לעולמם. אבל לפגישה, בחלק מהמקרים, ביקשו להופיע ילדיהם של הנפטרים. עתה, סוסן רוצה להגיע לאלו שעדיין לא אותרו, כל זאת במרוץ נגד הזמן עד לשלישי לספטמבר, אז תערך פגישת המחזור.
עבור סוסן, כמו עבור כל אחד מאיתנו, פגישת מחזור מביאה לפרץ נוסטלגיה וזיכרונות. "עממי א' היה היכן שנמצא כיום בניין ההנדסה של העירייה ברחוב ביאליק", מתחיל לשחזר סוסן את אותם ימי ילדות מופלאים. "היינו משחקים כדורגל כל הזמן", הוא אומר בחיוך של ניצחון.
ואיך לא, החיבור של סוסן לספורט המשיך גם אחרי שסיים את הלימודים. אוהדיה הוותיקים של מכבי חיפה זוכרים אותו הן כמנהל קבוצת הכדורגל, והן כמנהל קבוצת הכדורסל של המועדון. כינויו בקרב אנשי הכדורסל היה "כושי", ובבית הספר זכה לכינוי "שיקה".
בוגר מחזור ל"ד נוסף, שזכור לאוהדי הכדורגל, הוא חגי גולנסקי, מגנה הקשוח של מכבי חיפה בתחילת שנות השישים. גולנסקי זכה בבית הספר לכינוי "אלביס", בשל הדמיון הרב של פניו לאלו של "המלך". כיום הוא מתגורר בניו-יורק, וסוסן מתכוון לבדוק אם הוא במקרה צפוי לבקר בארץ בזמן כנס המחזור, כדי שהבוגרים יוכלו לבחון אם האלביס שבו עוד חי ונושם, ומתי בפעם האחרונה הקפיץ כדור ובעט בכלל לשער.
מעבר לתפקידי הניהול במכבי חיפה, סוסן חי את הכדורסל גם תוך כדי תנועה. הוא היה שופט בליגה לאומית, והקשר שלו לעולם הכדורסל סייע לו לאחרונה באיתורה של עוד בוגרת מחזור ל"ד והזמנתה לפגישה, כפי שהוא מספר: "זה קרה בחתונת בתו של החבר הכי טוב שלי, חתונה שנערכה בנס-ציונה.
לידי בשולחן ישב רני כהנא, מאמן הכדורסל הוותיק. באותו הבוקר סיפרו לי שאחת מבוגרות המחזור שאני מחפש, דורית, עובדת בדוברות של חברת חשמל בתל אביב, אבל לא היה לי את מספר הטלפון שלה. ורני כהנא, מעבר לעיסוק בכדורסל מילא משך שנים תפקיד בכיר בחברת החשמל", מסביר סוסן וממשיך: "אמרתי לרני, אני חייב להשיג את הטלפון של דורית. באותו הרגע, בזמן החתונה, הוא הרים טלפון למכר מחברת החשמל, והשיג לי את המספר של דורית. התקשרתי אליה, הצגתי את עצמי, והיא הייתה בהלם".
כל מי שסוסן התקשר אליו כדי להזמין לכנס המחזור הגיב בצורה דומה של הלם. "הם היו בשוק מעצם הרעיון", הוא מתאר משועשע. במקרה של דורית, שיחק לסוסן המזל, אולם ישנם בוגרים שהוא עדיין מחפש, ביניהם: תמי גוטקין, אביבה ממן, מלכה דבאח, אסתר סולומון, מרים רוזנברג, יפה דללי, מלכה מזרחי, אסתר רש, תקווה נחמן, שולה בן-דוד, יוסי וענונו, שושנה ארצי וצביה זקן. על צביה הוא מספר: "שנים היא צעדה מולי בחוף הים, ועכשיו אני לא רואה אותה יותר".
סוסן, כמו רבים מאיתנו מתגעגע לימי התום. לאותם ימים שהבילוי העיקרי היה פעולת תנועות הנוער: "היינו הולכים לצופים ואחרי הפעולות בצופים יורדים לפלאפל סיליס, שהיה שייך למשפחתה של שולה, אחת התלמידות בבית הספר. בכל שישי היה ערב כיתה בבתים הפרטיים של התלמידים, ובהם היינו רוקדים ומשחקים אמת או חובה ומשחקי חברה אחרים".
וזה מעלה אצל סוסן סיפור מפתיע על בתו של מנהל בית-הספר דאז: "לפני שלושה חודשים קיבלתי טלפון ממישהי בשם שרה לוי, ששאלה אם אני זוכר אותה. אמרתי לה שאני זוכר אותה מצוין, כי היא הייתה בחבר'ה של אחי. מסתבר שהיא שמעה על כנס המחזור שאנחנו מארגנים, והיא עד היום בקשר עם בתו של מנהל בית-הספר, שאינו בין החיים. אותה בחורה, שרה, שאלה אותי אם זה בסדר שבתו של המנהל תשתתף בכנס, כדי לשמוע סיפורים על אביה המנוח. כמובן שלי אין בעיה והזמנתי אותה להגיע לכנס".
סוסן הוא בחור אופטימי מטבעו, ולמרות שעברו 52 שנה, הוא מאמין שכמה מורים שהגיעו לשיבה מאוד טובה, עדיין נמצאים בין החיים והוא מנסה גם לאתר אותם. "אם מורים מזהים את עצמם בתמונת המחזור, שיתקשרו אלינו".
כמו לכל תלמיד, גם לסוסן הייתה מורה שנשארה לו עמוק בלב, ואותה הוא מחפש יותר מכולם, את המורה לדרמה שהוא לא ישכח, אסתר ניב: "היא העלתה את מסיבת הסיום שלנו באולם בית המורה, ברחוב ארלוזרוב, שהיה מפוצץ בהורים ומורים. אנחנו עבדנו חודש ימים על המופע הזה. אני מודה, אהבתי אותה מאוד".
ולא, אל תזלזלו במחזור ל"ד, זה היה המחזור שהצמיח מתוכו את אחד משחקני הקומדיה המוצלחים במדינה, גדי ציגלמן, הלא הוא גדי יגיל. וכן, יגיל אישר מהר מאוד את השתתפותו בכנס המחזור. סוסן לא מסתיר את הערצתו לבן כיתתו: " הוא הופיע בצעירותו לצדם של אורי זוהר ואלכסנדר יהלומי, עוד לפני שמישהו בארץ הכיר את המושג סטנדאפיסטים", אומר סוסן בגאווה. "הם קראו לעצמם מונולוגיסטים".
לפי הזכרונות של סוסן, יגיל כבר מגיל צעיר בעממי א' הראה את הכישרון שלו: "הוא היה מרביץ חיקוי של בן-גוריון, שכל חיפה ידעה עליו, וכשהיה מופיע מול הכיתה או בית הספר, כולם היו נופלים מצחוק".
גדי יגיל כבר חווה כנס מחזור מצומצם בהרבה מהכנס שסוסן מתכנן, ומאולתר להפליא, באחת מהופעותיו בלוס אנג'לס. "שניים מהחבר'ה שלמדו איתנו חיים כיום בסן פרנסיסקו", משחזר סוסן את המפגש שחווה יגיל בנכר. "הם ידעו שגדי מופיע בלוס אנג'לס, ושכרו מטוס קל, כדי להגיע להופעה. כשהוא ראה אותם באולם, שניים שהוא לא ראה מאז ימיי בית הספר היסודי, הוא נדהם בצורה בלתי רגילה".
מגיבורי המחזור החיים, יש כאלו שכבר לא נמצאים בין החיים. ויש ביניהם אלו שנפלו במלחמות ישראל, אחד מהם הוא משה מזרחי, בן מחזור ל"ד של בית ספר "עממי א'", אחד מבין 11 הבוגרים שאינם עוד בין החיים, הוא נהרג באסון המשחתת אח"י אילת, שהותקפה על-ידי ספינות טילים מצריות וטבעה ב- 1967. עוד בוגר מחזור שהלך לעולמו הוא אלי שטמר, ממייסדי ריקודי העם באזור הצפון, אחיו של המלחין והיוצר אפי נצר. לפני שנתיים הוא הלך לעולמו לאחר מאבק במחלה קשה.
לסיפור פטירתו של שמעון חוינה ברושי , התוודע סוסן במקרה. הוא השיג את מספר הטלפון בביתו, על מנת להזמינו לכנס המחזור. אלמנתו של ברושי ענתה לטלפון, ואמרה לסוסן, שהוא איחר בשנה, מאחר ובעלה נפטר. הקשר בין סוסן לאלמנת חברו לכיתה לא הסתיים באותה שיחת טלפון, כפי שסוסן מספר: "לפני כחודש היא התקשרה אליי וביקשה ממני להשתתף באזכרה של יום השנה לפטירת שמעון. הגעתי לאזכרה והסתבר לי, שהוא סיים את השירות הצבאי בתור סא"ל, ולאזכרה הגיעו קודקודים רמי דרג, ביניהם האלוף במיל' אורי שגיא".
גם טרגדיה פקדה את אחד מבוגרי מחזור ל"ד, אריה עמרני, כאשר לפני למעלה מעשר שנים שלושה מילדיו (שני בנים ובת) עלו על מטוס קל בארצות הברית, שם משפחת עמרני חיה. המטוס התרסק על נוסעיו, ושלושה מילדיו של עמרני נהרגו כמו שאר הנוסעים.
סוסן השתמש בכל האמצעים כדי לברר ולגלות היכן נמצאים היום בוגרי המחזור שלו. "זה בעיה למצוא אותם", הוא מסביר. "כי בניגוד למחזורים צעירים מאיתנו, אנחנו לא משתמשים בפייסבוק, רובנו לא נכנס לאינטרנט ויודע להירשם לכל מיני האתרים האלו שמפגישים אנשים מהעבר. אני בקושי פותח מחשב", הוא אומר בטון בכלל לא מתנצל. "כולנו בני 65, וזה לא קל לחפש כל מיני אנשים".
אבל סוסן לא מרים דגל לבן בקלות. למשל כשהגיע לחתונה בטבריה נזכר כי אחת מבנות כיתתו הייתה טבריינית במקור. "לא התעצלתי, ופשוט שאלתי אם מישהו במקרה מכיר את המשפחה שלה, פתאום קם מישהו ומצביע לי על גברת. הוא אומר לי:
'אתה לא מבין איזה מזל יש לך, זאתי היא האחות של מי שאתה מחפש'. לא האמנתי שאמצא אותה, ופתאום זה בא משמיים. אבל לצערי היא הייתה מבין הבוגרים הבודדים שלא הסכימו להגיע לכנס". מסביר סוסן, "כנראה יש כאלו שמרחק השנים לא עושה איתם טוב, והם לא מעוניינים לראות לאן אחרים הגיעו, ולדבר על עצמם. אני לא מזדהה איתם, אבל אני מקבל".
כל תלמידי מחזור ל"ד של "עממי א'" גרו בשכונת הדר, סמוך לבית הספר, פרט למירי ציפין (היום סגל). "היא גרה במעלה הדר, ליד בית-חולים רוטשילד", נזכר סוסן. דווקא מירי, הילדה שגרה הכי רחוק מבית הספר, זוכרת הכי טוב איך היו נראים חיי הילדים בחיפה של שנות החמישים:
"אז היינו הרבה יותר צנועים. לא באנו מבתים של הורים שמגלגלים כספים. בילינו רוב הזמן מחוץ לבית, שיחקנו מחניים, תופסת ומחבואים. טיפסנו על ההר וקטפנו פרחים. את חגיגות בר ובת המצווה חגגנו בבתים ולא באולמות. אני זוכרת את בר-המצווה של אחי, שחגגנו בבית שלנו. הוציאו לאורחים דג מלוח וגפילטע פיש, ולא תאמינו, כולם נהנו. זה הספיק לנו".
ומירי ממשיכה לשלוח חיצים לדור הצעיר: "לא קנו לי בגדים חדשים בכל פעם שהתחשק לי, את הנעליים של האח הבוגר קדחו בקצה, כדי שיהיה מקום לאצבעות הרגליים שגדלו. כן, לא קנו נעליים חדשות אם צמחנו. אני חושבת שזו הייתה ילדות יפה מאוד, גם כשאני רואה את השפע בו גדלים הילדים היום, אני בטוחה שלנו הייתה ילדות הרבה יותר טובה".
מירי סגל נזכרת בפעילויות שערכו ילדי בית הספר בגן הזיכרון, אותו גן זיכרון שמופיע בסרטו של אבי נשר האחרון, "פעם הייתי" על שנות החמישים בעיר חיפה. ולא במקרה תיאורה של מירי נושק לזה המופיע בסרט, מירי סגל היא דודתו של הבמאי נשר. ממש כמו בסרט, מתארת מירי את טקס ההליכה היומית מבית הספר בחזרה הביתה:
"זה היה סוג של פולחן, שכלל תחנות קבועות. קודם כל היינו יושבים על הברזלים מחוץ לבית הספר ומפטפטים, אחר-כך היינו עוברים לברזלים של קפה 'שניר' בפינת ביאליק הרצל. משם היו מלווים אותי לאוטובוס, כי אני הייתי היחידה שהגיעה לבית הספר באוטובוס". למירי היה טקס קבוע גם בבקרים בהם היא פספסה את האוטובוס לבית הספר:
"אם פספסתי את האוטובוס, הייתי רצה ברגל ומדלגת במדרגות, כדי להתחרות באוטובוס ולהגיע לפניו לבית הספר. לפעמים הייתי משיגה אותו בתחרות", היא מספרת בחיוך מנצח, וקשה שלא להבחין בילדה, שפתאום מופיעה בקולה.
מה את זוכרת מ"עממי א'"?
"הוא נחשב לאחד מבתי הספר היסודיים הטובים בחיפה. כל בוקר היה מסדר, שבו הוקראו טקסטים שתלמידים הכינו. לעתים היו מקריאים שירים, שתלמידים כתבו, לעתים פרקי תנ"ך. אם זה היה יום ההולדת של חיים נחמן ביאליק, אז היו מקריאים משהו של ביאליק. מסדר הבוקר עבר בתורנות מכיתה לכיתה. בכיתה א' היינו שכבה של 200 תלמידים, 45 ילדים בכל כיתה, ילידי הארץ, עולים מתימן, מרוקו, ארצות אירופה, ממש קיבוץ גלויות.
"העומס הרב על הכיתות נבע מהעלייה הגדולה אחרי מלחמת העולם השנייה. אחרי שנה פיזרו תלמידים לבתי ספר נוספים, ומחמש כיתות א' נשארו בבית הספר שתי כיתות ב'". סוסן משלים את התמונה: "בתום כיתה ו' פיצלו אותנו לשתי כיתות. החליטו שכיתה אחת תהיה טרום מקצועית, ואחת תישאר עיונית".
מי החליט על כך?
"משרד החינוך או עיריית חיפה, אינני יודע".
מה היו הקריטריונים לקביעה באיזו כיתה ילמד כל תלמיד?
"לא יודע, לא שאלו אותנו בכלל. לצערי הייתי בטרום מקצועית ועד היום אין לי מושג איך להחזיק פטיש או להחליף מנורה", הוא צוחק.
מירי מרחיבה לגבי הפיצול: "את הכיתה הטרום מקצועית ייעדו לבתי-ספר מקצועיים, בסמת ובית הספר המקצועי בת-גלים. בהם לימדו מכונאות רכב, אלקטרוניקה, נגרות, ואליהם הלכו התלמידים שהיו פחות טובים במקצועות העיוניים".
במה היה שונה בית הספר אז מבית הספר שאנו מכירים כיום?
מירי: "אז להיות מורה היה מקצוע מאוד מכובד, למרות שגם אז המשכורות לא היו גבוהות. המחנכת לימדה כמעט את כל המקצועות". סוסן מוסיף: "המחנכת חינכה את אותה הכיתה שש שנים". מירי מצביעה על הבדל מעניין נוסף בין בית הספר של אז לזה של היום: "הייתה מסעדה בבית הספר, ורק תלמידים להורים שעבדו כל היום זכו לאכול בה ארוחה מסובסדת, אבל כל התלמידים היו שותפים להכנת האוכל. מכל כיתה הוציאו כל יום שניים או שלושה תלמידים כדי לבשל. במקביל היו לנו שיעורי תזונה, שהדגישו את החשיבות של ארוחות בריאות ולא משמינות".
סוסן נזכר באנקדוטה: "כל שנה חילקו את פרס הלוי לידע בעל-פה בתנ"ך. למורה קראו דפט, והוא היה נותן לתלמידים מקסימום את הציון 'טוב'. תלמידים שחשבו שמגיע להם 'טוב מאוד' באו אליו בטענות, והוא היה אומר להם, שתלמידים זכאים לציון 'טוב', המורים לציון 'טוב מאוד', ומצוין זה רק אלוהים", מספר סוסן, ונראה משועשע מפיסת הנוסטלגיה הזו.
סוסן, מירי, ושאר החברים ממחזור ל"ד של "עממי א'" ודאי ישתעשעו בפיסות נוסטלגיה נוספות בכנס המחזור שבפתח, ואנחנו נערוך מעקב שבועי אחר הצלחותיו של סוסן באיתור הבוגרים, שהוא עדיין מחפש כדי להזמין לכנס.
בוגרי מחזור ל"ד מ"עממי א'" המזהים את עצמם ומעוניינים להגיע לפגישת המחזור, מוזמנים ליצור קשר עם יהושע סוסן. נייד: 0528591499
בוגרי בתי ספר שונים בחיפה, המעוניינים לקיים פגישות מחזור, מוזמנים ליצור קשר עם מערכת זמן חיפה. מייל: adil@maariv.co.il או לטלפון: 04-8626629
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם