ויה דולורוזה: תחנות בחייה של הרכבת הקלה
אולי היא תביא את הבשורה התחבורתית לירושלים, אבל את הסיוט שהיא גרמה לו בשנים האחרונות אף תושב לא ישכח. אף שאין לה עדיפות ברמזורים ועדיין יש בעיות במערכות הבקרה, החשמל והכרטוס, הרכבת הקלה צפויה לצאת היום (ו') לדרך - אם המועד לא נדחה שוב ברגע האחרון
בתחילת השבוע עדיין לא היה ברור אם התושבים יזכו להשתמש היום ברכבת. בתקשורת פורסמו ידיעות שונות בנושא בעקבות הודעה שהוציאה ועדת הכלכלה, שגרסה כי הוועדה צפויה לאשר את בקשת משרד התחבורה ולהאריך את תקופת הניסוי של הרכבת הקלה עד 14 בספטמבר.
הסיבה לעיכוב הצפוי היא בעיה במערכת הכרטוס ודוח בטיחות שערך צוות בודקים בין-לאומי. לבסוף התברר כי תקופת הניסוי אכן תימשך בשל הליקויים שהתגלו, אך במהלך התקופה התושבים ישמשו שפני מעבדה ויוכלו לנסוע ברכבת, לטוב ולרע.
עת פעמוני הרכבת מצלצלים לאורך התוואי, זה הזמן להיזכר בדרך הארוכה ובתלאות שעברו על הפרויקט ועל תושבי העיר ב~16 השנה האחרונות, מאז התחיל צוות אב לתחבורה לתכנן את הפרויקט בשנת 1995. הסקירה המלאה לפניכם:
2002: חברת "סיטיפס" נבחרה להקים את פרויקט הרכבת הקלה.
נובמבר 2002: החשב הכללי באוצר ו"סיטיפס" חתמו על חוזה זיכיון. הזמן שנקבע לסיום הפרויקט היה סוף 2006.
2003: במשאל שנערך בקרב תושבי העיר נבחר מודל הרכבת הקלה.
אוקטובר 2005: החלו העבודות לבניית גשר המיתרים בכניסה לעיר.
דצמבר 2005: "סיטיפס" הגישה לעירייה את תכניות הבנייה של הרכבת, והעלות הצפויה נאמדה בשני מיליארד שקלים. כמו כן החברה הגישה לעירייה בקשות לקבלת היתרי בנייה להנחת המסילה
"סיטיפס" ביקשה אז לבנות 7.8 ק "מ מתוך 13.9 ק"מ, אורכו של הקו הראשון, וכן את הדיפו - מתחם התחזוקה והבקרה של הרכבת.
מרס 2006: התחילו העבודות להקמת הדיפו.
נובמבר 2006: טקס הנחת המסילה של הרכבת הקלה נערך סמוך להר הרצל. בטקס השתפו ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר התחבורה שאול מופז, שר האוצר אברהם הירשזון וראש העירייה אורי לופוליאנסקי. לאחר הטקס הוסרו הפסים.
דצמבר 2006: התחילה הנחת המסילות בחלק הדרומי של שדרות הרצל.
מרס 2007: לופליאנסקי ביקר במפעלי "אלסטום" בצרפת, וחנך את שני הקרונות הראשונים של הרכבת הקלה.
ספטמבר 2007: הקרונות הראשונים הגיעו לעיר והעלו אבק שלוש שנים, עד לתחילת נסיעות המבחן.
מאי 2008: ועדת הכלכלה אישרה להעביר 150 מיליון שקלים לרכבת הקלה בעקבות העיכובים, ועלות הפרויקט זינקה ל~3.3 מיליארד שקלים. מבקר המדינה פרסם דוח שקבע כי מאות מיליוני שקלים נזרקו לפח בפרויקט.
יוני 2008: עיכובים נוספים ברכבת - ממצאים עתיקים התגלו במהלך חפירות הכנה להנחת הפסים בכביש 1, ורשות העתיקות ביקשה לערוך חפירות משלה בתוואי. הוועדה לביקורת המדינה סיירה בתוואי הרכבת הקלה.
בסיום הסיור התחייבו סגן החשב הכללי ומשרד התחבורה להגיש למבקר המדינה מסמך הפקת לקחים על המשך ההתקדמות בבניית תוואי הרכבת, והעריכו כי תאריך היעד לסיום הפרויקט הוא סוף 2010. נערך טקס חנוכת גשר המיתרים. על הטקס העיבה פרשת הילדות הרקדניות, שנאלצו להופיע כששק לגופן וכובעים לראשיהן בלחץ החרדים.
אוגוסט 2008: החלו העבודות להנחת מסילות הרכבת ולהקמת מדרחוב ברחוב יפו. הרחוב נהפך לכביש חד~סטרי בן נתיב אחד, ונוצרו בו פקקי אוטובוסים אין-סופיים.
נובמבר 2008: ניר ברקת נבחר לראשות העירייה, והכריז כי ישקול לבטל את הפרויקט ולהרוס את גשר המיתרים.
נובמבר 2008: העירייה סיכמה עם "סיטיפס" על זירוז העבודות לסיום הקו הראשון. עוד הוחלט כי החברה תשלים את העבודות סמוך לכיכר ציון עד יום העצמאות.
לאורך שנת 2008 סוחרי מרכז העיר הפגינו כמה וכמה פעמים במחאה על בניית הרכבת הקלה ועל סגירת רחוב יפו.
פברואר 2009: התגלעה מחלוקת בין זכיינית הרכבת "סיטיפס" ובין משרד האוצר: באוצר טענו כי המסילות הונחו בזווית לא תקינה ויש לפרק את המסילות. "סיטיפס" מצדה הזמינה מומחה גרמני, והוא אישר את תקינות המסילות.
יוני 2009: המדינה הגישה תביעה נגד חברת "סיטיפס", ודרשה לחייב אותה לסיים את העבודות עד 8 באוגוסט 2010.
אוקטובר 2009: ועדת הכלכלה אישרה את הצעת החוק של משרד התחבורה ואת התקנות שיאפשרו את להפעיל את הקו האדום של הרכבת הקלה כבר בנובמבר 2010, כפיילוט ללא נוסעים.
דצמבר 2009: התגלו מחדלי אבטחה קשים בפרויקט. לפי דוח שכתב עמי לקס, ראש יחידת המהנדסים בצוות אב לתחבורה, האבטחה של מתקן הדיפו בצומת הגבעה הצרפתית - המשמש מרכז הבקרה העתידי של הרכבת הקלה, שבו מאוחסנים ומטופלים קרונות הרכבת הקלה - סובל מכשלי אבטחה חמורים, והם מסכנים את ביטחון העובדים והציוד במקום.
ינואר 2010: צעיר נהרג מפגיעת אוטובוס לאחר שטיפס על מעקה וחצה את פסי הרכבת הקלה בשכונת שועפאת. עובדי "סיטיפס" נחקרו בנושא.
פברואר 2010: חוות הדעת של הבוררים הטילה על המדינה את האחריות לרוב העיכובים בעבודות הרכבת. עוד נקבע כי הרכבת לא תחל לפעול לפני מרס. במקביל נערכה נסיעת מבחן ראשונה לרכבת הקלה, והיא יצאה מצומת הגבעה הצרפתית ועשתה את דרכה לתחנת גבעת התחמושת.
יוני 2010: אברהם (בייגה) שוחט מונה לראש דירקטוריון "סיטיפס".
אוגוסט 2010: "סיטיפס" ערכה נסיעת מבחן בהשתתפות ראש העירייה ניר ברקת ושר התחבורה ישראל כץ.
אוקטובר 2010: הרכבת נסעה לראשונה על גשר המיתרים. יאיר נוה, מנכ"ל "סיטיפס", מונה לסגן הרמטכ"ל והודיע על התפטרותו.
דצמבר 2010: הבוררים דוחים את תאריך ההפעלה ל~8 באוגוסט 2011, ארבעה חודשים אחרי המועד הקודם שנקבע.
ינואר 2011: נסיעות המבחן ברחוב יפו מתחילות, ותנועת האוטובוסים ברחוב מוסטת לרחוב אגריפס. במקביל הופסקה תנועת כלי הרכב הפרטיים ברחוב אגריפס לנסיעה בכל יום בין 9:00 בבוקר ל~18:00 בערב. דוח של שירותי הכבאות וההצלה התריע מפני סכנות בטיחותיות חמורות בתוואי הרכבת, בהן בעיות גישה לרכבי כיבוי ומד"א, אי יכולת לנתק את זרם החשמל ומחסור בציוד מתאים.
פברואר 2011 :שתי תאונות בין כלי רכב לרכבת התרחשו ביום אחד.
מאי 2011: נהגי הרכבת הקלה הודיעו על סכסוך עבודה, בטענה כי החברה פגעה בתנאי העבודה שלהם לאחר שהחליטו להתארגן בהסתדרות.
אפריל 2011: הפעלת הרכבת הקלה נדחתה שוב, משום שהתאריך המיועד להפעלה נפל על ערב תשעה באב. עוד החלה הנפקת כרטיסי רב~קו, המאפשרים נסיעות גם באוטובוסים וגם ברכבת.
יולי 2011 - הבוררים חייבו את "סיטיפס" להפעיל את הרכבת באופן מסחרי ב~19 באוגוסט, אף שטרם הוצבו בעיר רמזורים חכמים.
"הרכבת הזו הרסה לנו את החיים. זו שערורייה שלא הייתה כדוגמתה בכל העולם. 57 שנה החנות שלי פה, ושנים כאלה קשות לא היו אף פעם. החנייה מצומצמת ויקרה, אין אוטובוסים ואין מוניות. אבל נקווה שכשהרכבת תביא אנשים, העיר תתחיל לחיות", אומרת נאוה כליפה מחנות "נעלי כליפה" במדרחוב יפו. מנגד יורם בן שמעון, עובד בחנות לציוד משרדי ברחוב, לא חושב שניתן לכפר על העוול שנגרם:
"זה מעט מדיי ומאוחר מדיי, ואת הנזק שכבר נגרם בשנים האחרונות לתושבים גם 20 שנה של הפעלת הרכבת לא יתקנו". במקביל בעלי החנויות והבסטות ברחוב אגריפס ממשיכים לסבול, משום האוטובוסים הרבים שעוברים ברחוב יוצרים זיהום ועומסי התנועה, ואלה הופכים את ההגעה לאזור לכמעט בלתי נסבלת. בתכנית אב לתחבורה מדברים על הפחתת כמות האוטובוסים, אך הדבר יקרה רק לאחר שהרכבת תופעל באופן מסחרי מלא - בעוד שלושה חודשים לפחות.
נוסף למחיר הכלכלי שגבה פרויקט הרכבת, תושבי העיר עלולים לשלם גם מחיר אנושי. אמנם ההערכות המדויקות משתנות, אך ברור לכולם כי בשנה הראשונה לנסיעתה של הרכבת צפויים להיות עשרות הרוגים ופצועים. עד כה נרשמו כמה תאונות בין הרכבת לרכבים בעיר.
הראשונה שבהן הייתה בפברואר האחרון, ובמהלכה נפצעו קל שני בני אדם לאחר שהמכונית שנסעו בה התנגשה ברכבת. שתי תאונות נוספות התרחשו כבר באותו חודש.
למרות כל הבעיות, נראה כי בבוררות החליטו שהגיע הזמן לשים סוף לדחיות, ויש לקוות שגם לתקלות ולבעיות. "כשיהיו על הרכבת נוסעים, אולי הם ("סיטיפס" - מ"ה) יזדרזו", אומר גורם המעורב בנושא. בשבועיים הראשונים ייהנו התושבים מנסיעות בחינם, אך יש שאומרים שהדבר לא נבע מטוב לב, אלא פשוט מכך שמערכת הכרטוס קרסה.
לפי גורם המעורב בנושא, בדוח שהכין צוות הבטיחות הבין~לאומי השבוע "סיטיפס" נדרשת לתקן ליקויים חמורים שנתגלו במערכות הבקרה, כך שכל הרכבות שנוסעות בתוואי ייראו על המסכים כל הזמן. "הן פשוט היו נעלמות", הוא מספר.
אותו גורם מסביר גם כי קיים חשש שפתאום יהיה פקק בגלל בעיות בבקרה, וייווצרו עומסי חשמל: "אם בטווח של 500 מ' נתקעות ארבע רכבות יחד, זה לא אפשרי לספק לכולם חשמל. זה כמו להכניס לאותו שקע חמישה מכשירים". בינתיים ניתן לחברה אישור זמני מצוות הבטיחות עד אשר כל התקלות ייפתרו, וההרצה עם הנוסעים יוצאת לדרכה. נקווה שהכול יעבור בשלום, ושדרך הייסורים של תושבי העיר אכן תגיע לקצה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם