רוחות מלחמה: המכינה הקדם צבאית בקריית היובל בסכנת פינוי
המכינה הקדם צבאית בקריית היובל בסכנת פינוי. בעל הנכס העלה את דמי השכירות, והמקום הושכר לגני ילדים חרדיים. המינהל הקהילתי מתייצב לימין המכינה ומכריז על פתיחת מאבק
המבנה שמחזור א' של המכינה שכן בו בשנה שעברה החליף לאחרונה בעלים, ובעליו החדשים החליט להשכירו לגנים חרדיים. כעת צריכה המכינה להתפנות עד סוף החודש, אך העומדים בראשה נחושים בדעתם להישאר במקום.
"כ-25 חבר'ה לפני צבא מכל הארץ נרשמו לתכנית. המכינה מתחילה בספטמבר ונמשכת עשרה חודשים, ומטרתה היא לפתח מנהיגות ומעורבות חברתית", מספרת יעל דומב, מנהלת המכינה. דומב מעידה כי יש ביקוש רב להשתתפות במכינה, ומסבירה כי "מכיוון שכמות התקנים קטנה מכמות המעוניינים, יש צורך לערוך מבחני מיון לבאים אלינו".
עד שיגיעו המכינאים החדשים, פועלת במקום תכנית קיץ מיוחדת. לדברי דומב, "במסגרת התכנית כעשרה חבר'ה אחרי צבא משתתפים בפרויקט בין~קהילתי, ומטרתו לאפשר לבוגרים העתידיים שלנו לחזור גם בעתיד".
המכינה פתחה את שעריה לפני כשנה, והיא ייחודית הן בנוף הירושלמי והן באופן פעילותה. "חוץ ממכינה אחת בצפון הארץ, בכל שאר המכינות צריכים המכינאים לשלם דמי מימון, אבל אצלנו הם משלמים רק מאה שקלים בחודש", מתגאה המנהלת.
"במהלך המכינה הם עובדים בכל מיני עבודות קבוצתיות בשכר כדי לכסות את ההוצאות, לצד האלמנט החינוכי שבדבר". נוסף לכסף שאוספים משתתפי המכינה נהנה הפרויקט מתרומות מכמה גורמים, בהם התאחדות התעשיינים בירושלים, הסוכנות היהודית ופדרציות מחו"ל.
מלבדם, כפי שמגדירה זאת דומב, "יש לנו שני הורים. ההורה הראשון שלנו הוא המינהל הקהילתי, שנותן את הגג לשייכות לשכונה ועוזר בכל הפן הארגוני. המדריכים למשל הם עובדי המינהל. ההורה האחר הוא עמותת 'רוח חדשה', בוגרי קהילות הצעירים שלה הם שהקימו את המכינה".
במבנה שהמכינה פועלת בו פעלה לפני כן עמותת "אור שלום", המסייעת לנוער בסיכון. "פעם היתה פה פנימייה. אחרי זה המקום הפך למועדון נוער, שימוש שלא מיצה את פוטנציאל המבנה. ראינו שהמקום מתאים לצרכים שלנו ולכן מצאנו לעמותה מקום חלופי בבית הספר ארגנטינה, וגם שיפצנו אותו עבורם חינם", מספרת דומב.
השנה החליטה העמותה למכור את המקום לגורם פרטי, והבעלים החדש העלה את מחיר השכירות לסכום שהמכינה לא יכולה לעמוד בו. "הוא מבקש עכשיו יותר מ~20 אלף שקל לחודש, זה לא פרופורציונלי", קובלת המנהלת. כשגילה שהמכינה לא יכולה לשלם לו חתם הבעלים חוזה עם גנים חרדיים, והם ייכנסו למקום כבר בשנת הלימודים הקרובה.
לטענת דומב, חשוב שהמכינה תישאר במיקומה הנוכחי מכמה סיבות: "חשוב לנו להיות בתוך השכונה, זה הקונספט של הקהילה", היא שוטחת את משנתה. "הקהילה בוחרת לגור בשכונה מסוימת והבחירה אינה מקרית. בדרך כלל מדובר במקום שהרמה הסוציו~אקונומית בו נמוכה, ואנחנו רוצים לתרום לשכונה ולהיות אזרחים פעילים בה. הרעיון הוא לגור ולחיות במציאות של האנשים שאתה תורם להם".
דומב מדגישה כי בניגוד למכינות אחרות, אשר ממוקמות לרוב באזורים המנותקים מהשכונות
"אם הם לא היו גרים בקהילה עצמה, הם לא היו יודעים למפות את הצרכים שלה כפי שצריך". היא מוסיפה כי "כרגע אין שום מקום חלופי שייתן לנו את אותו חיבור לשכונה ויתאים לצרכים שלנו. יש במקום הזה את כל האמצעים שאנחנו צריכים - משרד, חדר מחשבים, מקום למגורים ומגרש".
לדברי דומב, ראשי המכינה אינם לבד. "ראש העירייה והמינהל הקהילתי תומכים בכך שנישאר במבנה, כנראה משום שהם רוצים שנשפיע על מגמת ההתחרדות בשכונה. הם רוצים אותנו, צעירים חילונים, במקום עוד גנים חרדיים".
דומב מצהירה כי "יש לנו עוד חודש גם לסיום החוזה וגם לתחילת הפעילות, ואם נצטרך לאייש בינתיים את המקום באחת מהקהילות שלנו כדי שהם לא יתפסו אותו, זה מה שנעשה. נעשה כל מה שצריך, אבל אנחנו מקווים שהסאגה הזו תסתיים עוד לפני כן". בעירייה מאשרים כי ראש העירייה ניר ברקת - שהיה מיוזמי המכינה הירושלמית ותומכיה - ממשיך לתמוך בהישארותה בשכונת קריית היובל.
לצערה של דומב, לפי מנהל המינהל הקהילתי מיכאל בן אבי הסאגה צפויה להימשך עוד זמן רב: "אנחנו לא מתכוונים לפנות את הנכס. ניאבק בכך משפטית בכל כלי שיש לנו, אף שאני מודע לכך שזו הפרת חוזה", הוא אומר. "יש אופציה לשנה נוספת בחוזה עם 'אור שלום', וננסה להשאירו בידי המכינה בכל כלי שעומד ברשותנו. לא נוותר על הנכס האסטרטגי הזה, ובוודאי לא ניתן לפתוח גנים חרדיים בדלת האחורית. צפוי מאבק משפטי ארוך".
בן אבי מספר כי עוד לפני כן ניסה למנוע את הפינוי בכל דרך אפשרית. "נפגשתי עם הבעלים כמה פעמים והבהרתי את הרגישות, את הסייגים שלנו. אם הוא רוצה את עזרתנו הוא יקבל אותה, בתנאי שהנכס לא יושכר לשום גורם חרדי. בצע הכסף, זה מה שהניע אותו; שילמו לו מחיר כפול. אני לא יודע איך גורם ציבורי יכול לשלם כזה סכום מופקע ללא בקרה, זה נראה משהו הזוי", אומר בן אבי.
בעל הנכס החדש מסביר את החלטתו, ואומר "זה פשוט מאוד - קניתי נכס, נתתי למכינה הזדמנות להמשיך לשכור והם לא רצו. על פי החוק הם צריכים להתפנות. הם חבר'ה נחמדים מאוד ואני מעריך את מה שהם עושים, אבל החוזה הסתיים והם צריכים לעזוב על פי חוק".
הבעלים מספר כי "עד היום המכינה שכרה את המקום מ'אור שלום' ושילמה לה בשתי דרכים – היא העבירה לה 12 אלף שקל וחצי לחודש, והעמידה לרשותה שטחים לפעילות. מכיוון שאני לא עמותה ואין לי צורך בשטחים שנתנו ל'אור שלום', עשיתי בדיקה מה המחיר הריאלי להשכרת המקום. ביקשתי מהם עשרה אחוזים פחות כי אני תומך במטרתם. הם אמרו לי שהם לא יכולים לעמוד בזה כי אין להם את הכסף, ומצאתי שוכרים אחרים. חתמתי על חוזה, ואז הם החליטו לעשות רעש".
בעל המבנה אינו דואג מהאיומים שנשמעים מצד המינהל והמכינה: "אם הם לא יתפנו יש משטרה ויש עירייה. זכותי לדרוש דמי שכירות ריאליים למקום שרכשתי במיטב כספי", הוא מצהיר. "הם מחנכים לסובלנות ולכיבוד החוק, אך אם ביום המבחן הם לא יתפנו, הם יוכיחו כי את כל מה שהם מחנכים אליו הם לא מיישמים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם