עכברי הכפר: סיוט ושמו כפר הסטודנטים באונ' העברית
הדיירים בכפר הסטודנטים באוניברסיטה העברית לא ידעו אם לצחוק או לבכות, כששמעו על תוכנית נתניהו לבניית כפרים נוספים. את הסיוט שלהם במעונות הם לעולם לא ישכחו
אך נדמה שעל ציבור אחד הם כן הצליחו לבסס הסכמה. הסטודנטים. פתרון ישן הועלה מהאוב, והשניים הכריזו על בניית כפרי סטודנטים שיספקו מגורים לכ-20 אלף דורשים. על פי התוכנית, יזמים יקבלו קרקע בחינם, ויבנו כפרי סטודנטים בסמוך לאוניברסיטאות.
השיטה הזו לא חדשה, ובירושלים כבר מכירים אותה היטב. בעיקר את הכישלון המהדהד שלה. לפני כחמש שנים יצא לדרך כפר הסטודנטים באוניברסיטה העברית, במתכונת דומה לזו שמציע נתניהו.
חברת "אפריקה ישראל" של לב לבייב שהייתה שותפה לבנייה, מפעילה ומתחזקת את הכפר, שסטודנטים מגדירים את החיים בו כלא פחות מ"זוועה".
הם מדווחים על מחירי דיור יקרים, בנייה מחומרים ירודים, יחס גרוע וצפיפות נוראית בדירות הקטנטנות. מהמיזם שנחשב פורץ דרך בתחום הדיור לסטודנטים, נמלטו מאות אם לא אלפי צעירים, שהבינו עד מהרה כי הם לא מצאו בית, אלא בית סוהר.
א' היא סטודנטית שגרה בכפר. "אני מרגישה שאני חיה בתוכנית 'האח הגדול', ולא במעונות סטודנטים", היא אומרת, "עם מערכת כריזה בחדרים וביקורות פתע. אנחנו חיים במקום שרוצה להרוויח עלינו, ולא לעזור לנו. חברה שלי שכחה את המפתח של החדר, ועל מפתח חלופי גבו 50 שקל.
"שירותי המכבסה יקרים פה יותר, הסופרמרקט יקר מאוד, חשבון החשמל יקר מפני שאין פה דוד שמש. התריסים בדירה התקלקלו חמש פעמים השנה, המקרר קורס באופן קבוע, המקלחת נסתמת בלי סוף. החוויה פה קשה כל כך שאני כבר לא מוכנה לגור במעונות".
מ' גר במשך שנה בכפר הסטודנטים. "חברת 'אפריקה ישר אל' זכתה באותו זמן שבו הקימה את הכפר במכרז להקמת בית הסוהר הפרטי, ואנחנו אמרנו שאין צורך שהוא ייבנה, יש כבר כלא כזה שהיא בנתה לסטודנטים. רוב הסטודנטים עוזבים את הכפר אחרי שנה מלבד כמה מאזוכיסטים".
ב-2003 חתמה האוניברסיטה העברית על חוזה לבניית 1,620 חדרי מגורים, בין הגבעה הצרפתית לאוניברסיטה, עם חברת "מחצית היובל" - שותפות בין חברת הבנייה מנרב של אברהם קוזניצקי ובין "אפריקה ישראל". הבנייה התנהלה בשיטת בי או-טי, שבה היזם בונה ומפעיל את האתר, ומחזיר את המבנה לאוניברסיטה אחרי 25 שנה.
"לכפר יש חשיבות רבה לאוניברסיטה", אמר בזמנו נשיא האוניברסיטה פרופ' מנחם מגידור. יצחק הרצוג, כשהיה שר השיכון והבינוי, ביקר באתר הבנייה ואמר, "זה פרויקט חשוב שנותן מענה הולם למצוקת הדיור ההולכת וגוברת של הסטודנטים".
בכפר נבנו שבעה מגדלים בני שבע ועשר קומות. ברוב הדירות מתגוררים חמישה סטודנטים שחולקים מטבח, שירותים וסלון קטן. "קטן כל כך", אומרת א', " שיותר מארבעה סטודנטים לא יכולים לבלות בסלון, ולמטבח לא נכנסים יותר משני אנשים".
במאי 2006 החל שיווק הכפר, שנה לפני המתוכנן.
"לא הכרנו את העיר ואת האפשרויות, עם קצת עזרה מההורים החלטנו לגור במקום הכי טוב שהאוניברסיטה יכולה להציע. רוב הדירות הן לחמישה סטודנטים. חברות הבנייה רצו כנראה לדחוס כמה שיותר. אף פעם אין לך פרטיות, הכל צפוף ורועש רוב הזמן. בדירה שכורה אתה משלם פחות או יותר אותו מחיר, וגר עם פחות שותפים".
שכר הדירה בכפר הסטודנטים מסתכם בכ-1,400 שקל בחודש, 800 יותר מהמחיר במעונות. זה לא כולל ארנונה, מים וחשמל. חמישה דיירים ישלמו לדירה יותר מ-6,000 שקל בחודש. בשנה שעברה יצאה אגודת הסטודנטים בירושלים במאבק על מחירי הדיור הגבוהים. "תאוות הבצע של הנהלת האוניברסיטה ושל חברת אפריקה ישראל אינה יודעת שובע", נכתב במכתב של אגודת הסטודנטים.
בשנתיים הראשונות הצליחה אמנם האוניברסיטה למלא את הכפר, אבל די מהר התרחקו הסטודנטים מהמעונות החדשים. באוניברסיטה הבינו שהם עלולים להיקלע למצוקה כספית. בשיטת הבי-או-טי שבה נבנו המעונות, שיטה שבה נתניהו ממליץ לבנות כפרי סטודנטים נוספים, היזם הוא שמשקיע בבנייה ובתפעול.
בפועל היזמים קיבלו תנאים נוחים במיוחד. מתוך עלות בנייה של 210 מיליון שקל, העניקה האוניברסיטה ליזמים 80 מיליון שקל. האוניברסיטה אף התחייבה לתפוסה של 92 אחוז. אם התפוסה נמוכה יותר האוניברסיטה היא שנושאת בהוצאות עד לתפוסה שהתחייבה עליה.
לקראת תחילת שנת הלימודים האחרונה מצא עיתון הסטודנטים "פי האתון" שחלה ירידה במספר הנרשמים לכפר, ורק כשני שלישים מהדירות מאוכלסות. לשם השוואה, במעונות אידלסון הסמוכים אי אפשר היה למצוא חדר פנוי.
כדי לפתות סטודנטים להירשם לכפר, הגרילה האוניברסיטה 20 מחשבים ניידים בין הסטודנטים תושבי הכפר, שיצליחו לשכנע את חבריהם להצטרף אליהם, ואף הציעה למתחייבים לגור בכפר במשך שנה, חודש מגורים חינם. מעטים השתכנעו. סטודנט שהעדיף לגור באידלסון בשל מחירם הנוח, כשני שלישים ממחיר חדר בכפר, כולל כל החשבונות הנלווים, אומר שעצוב לעבור בלילות ליד הכפר, שנראה נטוש.
באוניברסיטה אומרים שהם הגיעו לתפוסה של 92 אחוז, אם כי רבים מהסטודנטים אינם מהאוניברסיטה. ע', סטודנט שגר בכפר כבר ארבע שנים, מעיד כי "נוח לי לגור במקום שבו עובדי תחזוקה מתקנים כל תקלה, ולא בעל בית קמצן. הרבה פחות נוח לי עם ביקורת הפתע.
"לחברה שמתפעלת את המעונות יש מפתחות לכל החדרים, והם נכנסים לחדר כשהסטודנטים לא נמצאים ועורכים ביקורת ניקיון. מי שלא עומד בסטנדרטים נקנס בכ-200 שקל . גם הצפיפות מטרידה. כל היום יש ריבים ומחלוקות, חמישה אנשים בדירה זו צורת חיים לא פשוטה".
מהאוניברסיטה נמסר בתגובה כי "מהשנה הבאה האוניברסיטה תנהל בעצמה את הכפר. שכר הדירה מתואם לסטנדרטים הגבוהים של תנאי הדיור. בשנה הבאה יחולקו 400 מלגות שיבחרו לגור בכפר הסטודנטים".
מחברת "אפריקה ישראל" נמסר כי "מחירי השכירות נקבעים על ידי האוניברסיטה העברית, בהתאם לחוזה בינם ובין מחצית היובל. המחיר נקבע בהליך תחרותי שנוהל על ידי האוניברסיטה העברית.
"המעונות מתוחזקים על ידי חברת ניהול מהמובילות בארץ, בהתאם לסטנדרטים הגבוהים שנקבעו על ידי האוניברסיטה. . . אין בדיקות פתע - נערכים סיורי אחזקה בחדרים בתיאום מראש כדי לשמור על סטנדרט תחזוקה גבוה כנדרש. מפרט הציוד בחדרים הוא כפי שנקבע במכרז על ידי האוניברסיטה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם