חברים למשק: הצצה לחיי משפחת אורן משעלבים
כשחמדה הייתה בשנת שירות בשעלבים, חברה ביקשה ממנה להכיר לה את איסי, בן הקיבוץ. היא יצרה איתו קשר, ראתה שהוא נחמד והחליטה לשמור אותו לעצמה. מאז הם יחד בקיבוץ, עם שבעה ילדים ולברדורית אחת
תורת היחסים: חמדה היא רכזת החינוך בקיבוץ ושדכנית בהתנדבות בזמנה הפנוי. ("הצלחתי כבר לשדך חמישה זוגות, ואני שותפה לניסיון לשדך בין בני/ות הקיבוץ, תלמידי ישיבת שעלבים, ובני/ות היישוב הקהילתי הסמוך, נוף איילון").
צו קריאה: איסי הוא חובב קריאה מושבע, החל מספרי ילדים וכלה בספרי עיון וספרי קודש.
פרנסה: חמדה היא מורה בכיתות א'-ב' בבית הספר שלהבת-בנים בשעלבים, וכן רכזת כיתות א'-ג' בבית הספר ("צמחתי בבית הספר, כשהוא היה בית ספר קיבוצי לבנים ולבנות, וקשה לי עם העובדה שהבנות עברו לבניין אחר. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, ומאוד קשורה למנהל ולצוות"). איסי הוא רכז המשק ורכז גידולי השדה של הקיבוץ ("מבחינה כלכלית המצב שלנו בהחלט סביר, אחרי שעשינו הסדר חובות שני").
השורשים שלה: הוריה של חמדה, יעל (64) ומרדכי (72) שמואליאן, נולדו באספהאן שבפרס, שם הכירו ונישאו. מרדכי היה חשב בחברות מסחריות, והמשפחה הייתה אמידה ומבוססת. ב-1971 עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בירושלים. יעל הייתה עקרת בית ומטפלת בילדים, ומרדכי הפך לקבלן בניין. כיום הם עובדים בחנות נעליים הנמצאת בבעלותם. לחמדה יש ארבע אחיות ואח: חבצלת (חבי) (45) בגבעת משואה, תקווה (תיקי) (43) במודיעין, אלי (42) בפסגת זאב, גילה (37) בגבעת זאב, חגית (32) במודיעין.
השורשים שלו: הוריו של איסי, מרים ז"ל ומשה (78) אורן, הגיעו לארץ מצרפת ב-1956 כזוג נשוי והצטרפו לקיבוץ שעלבים ממניעים אידיאולוגיים ("הם הגיעו בזמן מבצע סיני, אבי גויס מיד לבצר את הקיבוץ שהיה בגבול ירדן, ואמי פונתה עם הנשים לקיבוץ חפץ חיים"). מרים עבדה כמורה למתמטיקה וכמנהלת בית הספר המקומי ("היא הייתה שולחת לאבי מכתב מהמנהלת כשאחי הגדול הפריע בשיעורים"), אחר כך עבדה במטבח, בניהול
לאיסי יש חמש אחיות וארבעה אחים: שפרה (55) בכוכב השחר, ברוריה (53) בקדומים, חנניה ז"ל שגר בברור חיל, נעמי (51) בנוף אילון, אליקים (49) בקדומים, תמר ודבורה (תאומות, 45), בחשמונאים ובשלפים, מנחם (41) ברמת בית שמש, אפרים (38) בשעלבים.
בצל עצי הזית: שכונת הזיתים. בתי רביעיות שנבנו בתחילת שנות ה-60 בתוך החורש הטבעי, בהתאם לתוואי השטח. חלק מהבתים שופצו והורחבו.
בית אורן: הבית נבנה באמצע שנות ה-60 ושימש כגן חובה וכיתה א' (איסי: "אני הייתי פה בגן"), עד שננטש בתחילת שנות ה-90 שבהן התמעט מספר הילדים ובתי הילדים רוכזו באזור אחר. לאחר מכן שימש הבית במשך עשור כסניף מקומי של תנועת הנוער עזרא, ועם השנים הלך ונהרס בגלל חוסר תחזוקה. משפחת אורן קיבלה את הבית (140 מ"ר) לרשותה במצב של שלד, והפכה אותו לבית מגורים עם סלון ומטבח, חמישה חדרי שינה ומרפסת מרווחת (חמדה: "רוב הקיץ אנחנו במרפסת").
לזכר הגוש: במרומי אחד הקירות בסלון קיים ריבוע שאינו מטויח ואינו צבוע, ולידו תלויה תמונה מעיתון מתקופת ההתנתקות מרצועת עזה ("יש הלכה פשוטה שמשאירים ריבוע בגודל אמה על אמה (חצי מטר מרובע) לזכר חורבן בית המקדש. אנחנו הוספנו לזה גם את חורבן גוש קטיף"). ליד התמונה מההתנתקות תלויה תמונה של הבן מעיתון במחנה, בתקופת מבצע עופרת יצוקה. מעל השולחן תלויה שרשרת דגלי ישראל ("אנחנו תולים דגלים מיום העצמאות עד שבועות").
במדפים בסלון, העשויים מלוחות מגבס, ניצבים הרבה ספרי קודש וכמה ספרי קריאה, ולצדם קבוע חלון גדול המאיר את הבית ומשקיף אל הנוף. אחד הקירות צבוע בצהוב, ועליו תלויה תמונה של בית בכפר שזכתה לתוספת מצוירת על ידי הבת הוד. ציורי נוף נוספים צוירו על ידי הבת ירדן.
אור בבית: כשחמדה הגיעה ב-1983 לשנת שירות בשעלבים, היא התיידדה עם חבר קיבוץ רווק שזכה לכינוי גנדי. עם השנים הכיר גנדי חברה, לימים אשתו, והכין לה מנורה מברזל המדמה עץ בעל שני ענפים. חמדה ביקשה שיכין לה מנורה דומה, והוא הבטיח לה שיעשה זאת רק אם תינשא ותישאר בקיבוץ ("הוא לא האמין שאני אשאר, וחשב שיהיה פטור מהכנת המנורה"). ביום נישואיה לאיסי העניק גנדי לזוג הטרי מנורה דומה בעלת שלושה ענפים.
שמרה לעצמה: היא הגיעה לקיבוץ לשנת שירות בהוראה, ונשארה שנה נוספת לסייע למורה שבנה חלה בסרטן. היא באה מחברה מעורבת, והתיידדה עם בני ובנות הקיבוץ. האסימון נפל לה כשחברה שלה ביקשה ממנה להכיר לה את איסי. היא יצרה איתו קשר, ראתה שהוא נחמד, והחליטה לשמור אותו לעצמה.
חופה וקידושין: ב-18 במרס, 1987, בשעלבים ("ביום גשום, סימן של ברכה").
שדרת האורנים: מתן-אברהם שירת בגולני, עובד כמאבטח במומבאיי, מתכוון ללמוד הנדסת אלקטרוניקה וחשמל באוניברסיטת אריאל. איתן-יצחק השתחרר לאחרונה מהנדסה קרבית, נמצא בפסק זמן של עבודה ושל טיולים. רעות-טאוס משרתת בשירות לאומי בגרעין בני עקיבא בבת ים, ומתכוונת להישאר שנה נוספת.
הוד סיימה י"ב באולפנה בגדרה, ותצא לשירות לאומי עם ילדים פגועים בנס ציונה. ירדן עולה לכיתה י' באולפנה בשעלבים. הראל-דן עולה לכיתה ו' ("אוהב לשחק כדורגל, פינג פונג ולראות סרטים"( ואליה עולה לכיתה ד' ("אוהב לשחק כדורגל במחשב"), שניהם לומדים בבית הספר שלהבת בשעלבים.
בילויים: טיולים, באולינג, סרטים.
מאכלים: אוכל פרסי שחמדה מבשלת, עוגות שאיסי אופה.
מצב כלכלי: סביר מינוס.
קניות: בסופרמרקט בשעלבים, בשופרסל במודיעין.
הפרטות ושכר דיפרנציאלי: קיבוץ שעלבים הוא קיבוץ מופרט במודל רשת הביטחון זה שבע שנים. חמדה: "תמכתי מאוד בהפרטה, אף על פי שהיו לי עלויות גבוהות על חינוך. אני בעד לצמצם את רשת הביטחון". איסי: "הובלתי את תהליך השינוי. זה היה הכרח המציאות. אין לי ספק שרמת החיים של כולם עלתה, ושצריך לשמור על רשת הביטחון ולדאוג לפנסיונרים".
עושה להם את היום: אצל חמדה – כשכל הילדים נמצאים בשבת בבית, אצל איסי – לבלות עם הילדים.
טוב להם בקיבוץ (ציון מ-1-10): חמדה - 7, איסי - 9, אליה – 10, הראל-דן – 8.
קיבוץ שעלבים נוסד ב-1951, נמצא ליד כביש 424 סמוך למודיעין, מונה כ-70 חברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם