ירושלים בעידן ברקת: ממשיכים לרוץ לשום מקום
עמרי מניב מבקש לנפץ את בלון התדמית של ברקת ואת בועת האופטימיות של העיר. טור פסימי ביותר על מצבה של העיר
ניר ברקת צילום: פלאש 90
אחד מתפקידינו כעיתונאים הוא למוטט תדמיות המרוחקות מהמציאות, לנפץ את עבודתם המשוכללת של אנשי יחסי הציבור ויועצי הסתרים, לבטא את מה שנאמר בין השורות ולא לתת לדקות תהילה ספורות על המרקע לספק לנו את התמונה המתוזמנת והמדודה היטב, זו הרחוקה מהמציאות היום~יומית המורכבת.
בפרספקטיבה זו, ייתכן שניפוץ תדמיתו של ראש העירייה ניר ברקת היא המשימה המורכבת מכול. תקשורת בין אישית רעועה, הסתמכות על מדדים יותר מעל אנשים, התנשאות סמויה - כל אלה באות לידי ביטוי אצל ברקת.
פעמים רבות כל כך הבטתי בעיניהם ההמומות של אלה שפקדו את ישיבות המועצה בפעם הראשונה, מתוודעים לדמות שונה ממה שהכירו דרך הפילטרים התקשורתיים ולמספר הדו~ספרתי של המאבטחים, המשווים למעמד אווירה בולשביקית.
ברקת והצוות שבנה סביבו טובים במיוחד במיתוג, לעתים באופן שמעוות את סדר העדיפויות המקורי שלו. ברקת מעדיף להשקיע את המיליונים בפרויקטים גרנדיוזיים, אלה שיקבלו הד תקשורתי ויסוקרו בצורה אוהדת.
תומכיו יאמרו כי מיתוג העיר משפיע על הלך הרוח בה, מעודד הגעת תיירים ומצמצם את ההגירה השלילית. מנגד, התושבים המעוניינים במגרש ספורט שכונתי או בחברת דיור ציבורי שתיתן להם קורת גג, ייאלצו להמתין.
אלא שבמהלך חצי הקדנציה הראשונה שלו, ברקת עבר לעתים את גבול הטעם הטוב בין היותו יחצן חסר מעצורים ובין היותו ראש עירייה. כך למשל בהתנהלותו סביב תחרות המרתון בעיר, יומיים אחרי הפיגוע בבנייני האומה.
החלטתו לקיים את המרתון כרגיל הייתה ראויה ואף מחויבת המציאות, אולם כל מי שנכח בזירת הפיגוע שמע את ברקת החל מרגע הגעתו חוזר שוב ושוב על הסיסמה "אנחנו ממשיכים לרוץ" - לא לרוץ לטפל בפצועים ולא לרוץ מחשש למטען נוסף. ממשיכים לרוץ כי יש מרתון, ואסור לאבד אף משתתף.
ההשקעה הכספית של העירייה בתחרות, כמו גם היוקרה האישית
של ברקת מול ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שיבשו את שיקול הדעת. מערך הדוברות של ברקת הבהיר שהוא בסך הכול רוצה לומר שחוזרים לשגרה, אך אני בספק אם משפחות הפצועים או התושבים המודאגים התעניינו באותו רגע ברצים הקנייתים.
לא הייתי כותב את השורות האלה לולא מה שאירע בשעה 20:00 באותו היום: בזירת הפיגוע עדיין הסתובבו אנשי המשטרה, כתבי העיתון עברו בין האגפים השונים בבתי החולים ושוחחו עם החובשים ועם הפצועים. באותה עת הרים ברקת כוסית במסגרת אירוע הגאלה החגיגי לקראת המרתון. מבחינתי ביום ההוא נחצו כל הגבולות.
הסנדק
אני מוכן לחתום על כך שברקת לא לקח לכיס שקל שלא הגיע לו בתפקידיו הציבוריים. אמנם הוא אינו זקוק לתרומות מהקופה הציבורית, אולם נדמה כי עובדה זו בעצמה מהווה הישג בתוך המערכת המסאבת של הרשויות המקומיות.
ניר ברקת צילום: פלאש 90
לעומת זאת, התנהלותה של העירייה במכרזים רבים לתפקידי מפתח בה לא הייתה תקינה. זמן ירושלים הביא מספר משמעותי של דוגמאות לכך לאורך חצי הקדנציה הנוכחית:
במקרים רבים זכו במכרזים אלה שהובילו את ברקת לזכייה בבחירות, גם אם לא היו עדיפים על פני המתמודדים האחרים מבחינת כישוריהם מקצועיים. בזמן ירושלים ניסינו לנבא מי יזכו במכרזי העירייה, במקרים רבים עוד לפני שהמועמדים ניגשו למכרז. צדקנו תמיד.
ברקת והצעירים הסובבים אותו יצרו תרבות ניהול חדשה. מצד אחד זו תרבות שאינה מתבכיינת, יוזמת ומבקשת ליצור עיר טובה יותר, ועל כך מגיע לחבר'ה האלה את כל הכבוד. מצד שני הם יצרו מציאות מדומה, שנדמה שמנסה להשיג סיקור נאה בטלוויזיה ולא לשרת את הצרכים המהותיים של התושבים.
הדבר מתבטא למשל בפער בין ההתלהבות חסרת הגבולות ממסיבה ברחוב עזה לחשיבותה הדלה במציאות החיים המקומית. מגוחך מכול הוא הדוכן הקטן ברחוב בן מימון, שיחסי הציבור שנעשים לו שאולי יום יבוא ויהפוך לדוכן קפה, מזכירים יותר סאטירה ממציאות.
טענה נוספת, מגוחכת כשלעצמה, הפופולארית בשנתיים האחרונות בקרב צעירי ברקת, היא שלחרדים אין כוח ממשי במערכת המוניציפלית הנוכחית.
ניר ברקת צילום ארכיון: פלאש 90
לטענתם עיקר כוחם של החרדים הוא בתקשורת, ולמעשה הם מצייתים להוראותיו של ברקת. ההוכחות לא ישכנעו אותם. הבעיה העיקרית היא ההליכה העיוורת שלהם אחרי ראש עירייה שמקדם את האינטרסים של החרדים יותר מאת אלה של החילונים; ביקורת פנימית כלפי התנהלות זו כמעט שאינה קיימת.
בשבוע שעבר הגיע הדוגמה הטובה מכולן, בצורת החזרת מרצ לקואליציה. אחד ממקורביו של ברקת סיפר לי לאחרונה כי הסיבה המרכזית שבגללה ברקת רודף אחרי מרצ ללא הרף היא הצורך הפוליטי להיות המגשר. ברקת מעדיף שמרצ תתקוטט עם החרדים והוא יהיה על תקן המפשר; הוא לא מעוניין להילחם את מלחמתם של החילונים נגד הכפייה החרדית.
ההחלטה הרשמית של ברקת להעניק את סגנות ראשות העירייה לרחל עזריה וההתקפלות המדהימה שלו לאחר הבהרותיהם של אלי ישי ושל סיעת יהדות התורה כי יתנגדו למינוי הן שיא השפל מבחינת מאזן הכוחות העירוני, ומבטאות חולשה אמיתית של ראש עירייה שאינו מסוגל לקדם את המהלכים שלו. גם מרצ הרוויחה: ברקת היה מוכן להתרפס גם בפניה כדי להביא את ההחלטה כבר ביום חמישי לאישור המועצה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם