הממונה על החינוך הערבי בי-ם: "אנו לא מספקים מענה הולם"
לארה מובאריכי מונתה לפני כמה ימים לממונה על החינוך הערבי בירושלים. בריאיון לזמן ירושלים היא מודה: "אנחנו לא מספקים את המענה ההולם".
לארה מובאריכי צילום: זמן ירושלים
מובאריכי מתגוררת בבית צפאפא, וניהלה בעבר סניף של בית ספר לחינוך מיוחד. היא הצטרפה למנח"י ב~2003 ושימשה סגניתה של סוהיליה אבו גוש, הממונה על החינוך הערבי בעיר.
בחודש ספטמבר האחרון הודיעה אבו גוש על פרישתה מהתפקיד. מובאריכי מונתה למחליפתה הזמנית, כך שלמעשה היא כיהנה בתפקיד לאורך שנת לימודים שלמה, אך רק השבוע אושר פה אחד מינויה הרשמי לתפקיד המאתגר.
"המצוקה במזרח העיר ידועה לכולם. אנחנו מתקדמים בטיפול בבעיה, ולאחרונה אף שיפרנו באופן משמעותי את מצב הטכנולוגיה והמחשוב בבתי הספר", מספרת השבוע מובאריכי לזמן ירושלים.
"לצערי, מה שהצליח להזיז את תהליך בניית מבני הלימוד היה בעיקר הבג"ץ שהוגש בנושא".
לדבריה, "במקביל להתקדמות שלנו יש גם גידול מספרי בתלמידים, כך שקשה להדביק את הפער, אבל אני מקווה שעוד ארבע שנים נגיע למצב אידיאלי".
לטענתה, "המצוקה האמיתית היא בבתי הספר היסודיים, שלא מצליחים לקלוט את כל התלמידים. בתיכון יש בעיית נשירה באשמתנו, כי אנחנו לא מספקים את המענה ההולם לחלשים. כיום אנו שוקדים על הקמת בסיס נתונים שיעזור לנו לעמוד על גודל התופעה, ולבנות תכניות בהתאם".
"למזער את הבלגן"
בסיס הנתונים המתגבש ייקח בחשבון גם את התלמידים הלומדים בבתי הספר הפרטיים ובבתי הספר מהזרם המוכר שאינו רשמי. בעניין זה נרשמה לאחרונה סערה רבתי בעקבות החלטת מנח"י לצנזר תכנים בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית, כפי שנהוג לעשות בבתי הספר המוכרים. ההחלטה, גררה התנגדות חריפה של בתי הספר, והסערה טרם שככה.
"אנחנו מאמינים שהפיקוח הוא לטובת התלמידים וטיב החינוך שהם מקבלים, אבל המנהלים וההורים חושבים שאנחנו נגדם. הם מפחדים שאנחנו רוצים להשתלט על בתי הספר. זה פחד לא מוצדק, כי זו לא כוונתנו. בפועל בהרבה מאוד ספרים בכלל לא נעשים שינויים, ובאלה שמשתנים מדובר בשינויים
לא משמעותיים", טוענת מובאריכי.
לדעתה, "אפשר היה למזער את הבלגן אם הייתה עבודת הכנה טובה יותר ותיאום בין משרד החינוך, שקיבל את ההחלטה, ובין הרשות הפלסטינית והגורמים בשטח. עם כל הכבוד, זו לא העבודה שלי אלא של הדרגים הגבוהים יותר. זה פוליטי מאוד ואני אשת חינוך".
לדבריה, מקרים כאלה גורמים לה להרגיש לעתים לכודה בין שני העולמות. "אני מרגישה באמצע, וזה קשה מאוד", היא אומרת. "אני רוצה שאנשים בשטח ירגישו שאני שם למענם, אבל לפעמים אני תקועה כי אני חייבת להתחשב במדיניות העירייה. במסגרת התפקיד אני מנסה, בדרך שלי, לפשר ולאזן בין השניים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם