"איש חסד": בגובה העיניים עם אהרון אברמן

הוא נולד ברומניה, גדל בחיפה ובנערותו עבר לירושלים. כשהיה בן 12 התייתם מאביו, שנפטר ממחלת הסרטן, ולפני 20 שנה הקים את "לב מלכה", ארגון המסייע לילדים חולי סרטן ולמשפחותיהם. 1,253 מילים עם אהרון אברמן (55), נשוי + 9, המקווה שהשמחה שהילדים מביאים לו תעזור לו להתגבר על רצח בנו אליהו

עוז רוזנברג | 20/6/2011 6:53

אליהו אברמן המנוח
"היה לו אותו ראש כמוני, איש חסד. כל היום הוא רצה לעזור לאחרים. כשישבנו שבעה הגיעו אליי כל מיני סיפורים שלא ידעתי על קיומם, כל מיני מסיבות שעשה למשפחות וילדים חולי סרטן. מובן שכשאני נזכר בו זה מאוד~מאוד קשה לי".

אהרון אברמן איור: מיכה כהן

יתמות
"כשהייתי בגיל 12 אבי חלה בסרטן, וזמן קצר אחר כך אמי נהפכה לאלמנה. לקחתי את זה ללב. כשאני שומע על ילד שיש לו את המחלה אני מתרגש מחדש בכל פעם, זה מזכיר לי את כל הדברים שקרו לי בהתחלה. אבי שכב בבית חולים רמב"ם, וכשאני מגיע לשם אני מקבל צמרמורת. החלטתי אז שבשלב כלשהו בחיי אקים ארגון העוסק במחלת הסרטן".

שכול
"כיום כשאני שומע על ילד שחולה במחלה סופנית זה עושה לי צמרמורת בכל הגוף. יש לי בעיה קשה, מאז שהבן שלי לא נמצא איתי אני לא יכול ללכת לנחם הורים שקרה להם דבר דומה. אני לא יכול לשאת את הצער של הורים ששכלו ילד. בשבוע שעבר היה אצלי אבא שסיפר שיש לו ילד חולה סרטן, ולפני כמה שנים הוא איבד שני בנים בתאונת דרכים. הוא אמר לי, 'תראה אותי, אתה לא צריך להישבר', אבל בינתיים אני לא מצליח לנחם הורים שאיבדו ילדים. זה עדיין טרי לי מדיי".

"לב מלכה"
"כשהתייתמתי מאבא היה זוג שסייע לי מאוד, ושמרתי איתם על קשר במשך שנים. לאישה קראו מלכה והיא מתה מהתקף לב, אז על שמה קראתי לארגון שהקמתי 'לב מלכה'. זה ארגון שכולו חסד. מנסים לעזור לילדים חולי סרטן, לא משנה מין או גזע. כל דבר עוזר לילדים הללו. אם זה בנסיעות ללא תשלום, אם במחנות נופש לא תשלום, אם בתרומות דם שאנחנו עושים בהיקפים גדולים, אם בהטסות, להכניס ולהוציא את החולה, או חלוקת עיתונים וממתקים לבתי חולים בערבי שבת".

בנק הדם
"כל כמה חודשים אנחנו מקיימים מבצעי התרמת דם, ובכל אחד מהם מצליחים לגייס כ~800 מנות שעוברות מיד למד"א. כשמד"א מגיעה עם ניידת התרמה הם מגייסים כ~40 מנות, ואנחנו מביאים מאות ביום אחד. זה מדהים".

ירושלים
"עיר שנמצאת אצל כל אחד בתוך הלב, אין דבר גדול מזה. פעם זה היה מקום קטן, והיום זה משהו עוצמתי. אבל אם היא הייתה מתפתחת יותר, היא הייתה יכולה להיות היום הרבה יותר חזקה. לצעירים אין מקום לגור - אפשר היה לפתח אותה הרבה יותר".

ניר ברקת צילום: פלאש 90

ניר ברקת
"הוא שומר על המקום, אבל לא יוצר פיתוח מיוחד שאנחנו יכולים להצביע עליו, כמו טדי קולק בשעתו או אורי לופוליאנסקי. כל אחד מהם הפיח פה משהו חדש. אצל ברקת אנחנו בינתיים לא רואים משהו ספציפי שאחרים פיתחו. אנחנו ידידים די טובים, אבל הוא יכול היה לעשות עם מקום כזה גדול דברים טובים יותר".

חסד
"'עולם חסד ייבנה'. אם אדם יודע שהוא מגיע לתקופה קצרה פה והוא יידע לתת, לאהוב את האחר ולתת לו - זה ייתן לו הרבה כוח. החיוך של הילד נותן לי הכול. אין דבר יותר מחזק. כשהילד יוצא עם חיוך, זה שווה את הכול, וההורים רואים שזה ככה. אחרי זה הילד כבר לא צריך שום דבר".

מחלת הסרטן
"מחריד שילדים צריכים לעבור דבר כזה. בתקופה האחרונה, ברוך השם, יש הרבה התקדמות בסיוע שלנו, ו'לב מלכה' ממשיך בזה. התפקיד שלנו הוא להעלות את מצב הרוח של הילדים, וזה יכול לעזור לטיפול. אם ילד שומע שבעוד שבוע, שבועיים או חודש יש לו מחנה, ולשם כך הוא צריך לקחת את מנת הדם - זה נותן לו תמריץ להמשיך הלאה. יש הרבה ילדים שאומרים, 'אני כבר לא מסוגל'. אנחנו פה כדי לתת לילדים תקווה".

מעורבות חברתית
"כל עם ישראל צריך לתת יד זה לזה. אין ספק שקירוב הלבבות היה הרבה יותר גדול אם המעורבות הייתה גדולה יותר. זה גם נותן לך הרבה כוח. אין מספיק מעורבות חברתית בישראל היום, אבל יש הרבה אנשים טובים שמוכנים לתרום מכל הלב. הם אומרים, 'אני מוכן לתת לך הכול, רק תגיע עם הילדים של העמותה'. אם הייתה יותר מעורבות בישראל היינו יכולים לעשות הרבה יותר, וזה היה נותן לילדים הרבה יותר כוחות".

המגזר החרדי
"יש גידול. לא רק אצל החרדים, גם אצל ערבים. היום בירושלים אין לציבור החרדי יותר לאן להתרחב. אם היו בונים בירושלים יותר, היה טוב יותר לכולם. אבל בינתיים אין לאן, אז חלק גדול עוזבים את ירושלים. בטח הצעירים. העיר נעשית זקנה יותר".

מערכת הבריאות
"בתקופה שלי שום תרופה לא עלתה כסף. היום יש המון תרופות יוקרתיות ,שלו המחיר שלהן היה נמוך יותר הרבה יותר אנשים יכלו להינצל. יש לאן לגדול ולהתפתח, אבל לצד זאת מדינת ישראל מתקדמת טוב מאוד בנושא הזה. 90 אחוז מהחולים כבר לא צריך להטיס לשום מקום, לא כמו פעם".

שביתת הרופאים
"רופא צריך לדעת שהוא לא עושה את העבודה שלו בשביל כסף. במקומם לא הייתי מתנהג ככה, בטוח שלא. אני חושב שאסור להם לשבות. בן אדם שצריך טיפול, למנוע זאת ממנו זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות לו. זו לא דרכנו. השביתה אינה מוצדקת. עם זאת, יש כמובן רופאים שמוסרים את נפשם וקופצים לכל הזדמנות".

שכונות חרדיות
"יש מקומות יפים יותר ויש פחות. יכול להיות שכדאי להשקיע שם פחות בממד הפיזי ויותר ברוחני, למשל לסייע לנוער שוליים בשכונות הללו. אפשר להוציא מהם הרבה יותר אנרגיה ואיכויות שכדאי לחפש".

חיפה
"זיכרונות הילדות שלי נוגעים לחיפה. כשאני שומע 'ים' זה חיפה, הריח של הים סוחב אותי. אני נזכר בילדות שלי - הרכבת התחתית, הרכבל, האוניות מסביב. בכל פעם שאני בצפון אני לוקח את הילדים שלי (הילדים של 'לב מלכה'

- ע"ר) למקומות האלה. שם, בחיפה, התחלתי לפרוח. אני נזכר בהורים שלי עומדים מחוץ לבית ורואים את האוניות נכנסות ויוצאות מהמזח. זה היה מחזה מדהים. אני אוהב מאוד את המקום הזה, מרגש אותי להגיע לשם בכל פעם".

רומניה
"כשהגעתי לארץ יכולתי עוד לדבר עם ההורים שלי ברומנית, אבל אחרי תקופה קצרה אבי ואחי נפטרו, ולא דיברנו יותר רומנית. כשחזרתי לרומניה, לפני כמה שנים, התאפשר לי שוב לדבר את השפה וזה ריגש אותי מאוד. זו ארץ יפה מאוד.

"כשאני מגיע לשם אני ממש מרגיש שהגעתי למקום שלי, המקום שנולדתי בו. עוד לא לקחתי את הילדים שלי לרומניה. אבל כבר הרבה זמן אני חושב לעשות את זה. הבעיה היא שעבורם אני צריך לחפש אטרקציות גדולות,ו ברומניה לא בטוח שיש הרבה, מלבד אלה שנוגעות לי באופן אישי".

חברי מועצה חרדים
"הם רדומים. פעם הם היו יוזמים הרבה יותר, היום הם לא מרימים פרויקטים רציניים, לא מזיזים את ירושלים באופן מיוחד. הם חייבים להראות שהם עושים משהו, אז במאבקים של הציבור שלהם הם נלחמים, כי בסופו של דבר הציבור בחר בהם. אני מכיר את כל חברי המועצה החרדים, ידיד טוב שלהם. אני זורק לכל אחד מהם מילה פה מילה שם ורומז להם מספיק - לא ממש ביקורת ישירה, אבל ברמז".

משה קצב צילום: אי-פי-אי

בנימין נתניהו
"הוא נהג לצאת איתנו למחנות נופש של הילדים לפני שהיה ראש ממשלה. גם אולמרט יצא איתנו, וכם חברי כנסת אחרים. ביבי היה אטרקציה גדולה מאוד, משום שהוא מקבל את הילדים ומשוחח איתם. אני הייתי בקשר אישי איתו. הוא תפקד כמו מורה לילדים, דיבר אישית עם כל ילד וילד".

משה קצב
"הוא קיבל קבוצות גדולות של ילדי 'לב מלכה' כשהיה נשיא המדינה, בחנוכה ומועדים כאלה. היינו כמה פעמים אצלו. הוא היה אדיב מאוד, הילדים הצטלמו איתו ונהנו מאוד. הקשר בינינו סבב רק סביב הילדים, לא היה קשר אישי איתו מעבר לזה".

אהרון אברמן
"איש חסד. זה מסכם את הכול. היום הרבה יותר קשה לי מאשר פעם, מבחינה נפשית. עברתי תקופה קשה מאוד, אבל זה לא הפחית את הרצון שלי לעשות חסד. אני מקווה שבקרוב זה ישתחרר ממני, כמו שהיה עד שהאסון של הבן שלי קרה. אני מקווה שהשמחה עם הילדים תעזור לי לסגור את הפצע מהר. כוח הרצון להמשיך הלאה ולחזור לפעילות החסד בהתלהבות של פעם עדיין קיימת".