ראשי » מקומי » ירושליםגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

מהדורה מקומית: בערוץ 10 מתחלחלים מהדרישה לעבור לי-ם

החוק מחייב. ניר ברקת מפתה בהנחות וסובסידיות. אבל הנהלת ערוץ 10 לא רוצה לעבור לירושלים, והעובדים כבר מתארגנים למאבק. ירון לונדון: "בשבילנו זה סיוט. אני לא אסע לירושלים". כמו שזה נראה כרגע, מיקי ויעקב ישדרו חדשות על רקע החומוס של אבו גוש

כל יום אחר צהריים, מדי שעה עגולה, יוצאת חבורה של עובדים מבניין חברת החדשות של ערוץ 2 בנווה אילן. הם מעיפים מבט אל ההרים הירוקים מסביב ומתחלקים בין שני טרנזיטים: אחד יוצא לתל אביב ואחד לירושלים.

נראה שבחודשים הקרובים גם עובדי חברת החדשות של ערוץ 10 יידרשו להסתגל לשגרת ההסעות על כביש מספר 1. לאחר קרוב לעשר שנים של דחייה, תכנית המעבר של חברת החדשות של ערוץ 10 לירושלים (לפחות לאזור) עומדת לצאת לפועל. לפי שעה, עוד לא ברור לאן בדיוק החברה תעבור.

לאחרונה נחתמה אופציה לחוזה של עשר שנים עם בעל קרקע באבו גוש. מצד שני, הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י) נמצאת במשא ומתן אינטנסיבי עם הנהלת הערוץ. ראש העירייה ניר ברקת לא רוצה לפספס את האופציה להכניס לעיר נכס תדמיתי כזה.

המשא ומתן בין העירייה לערוץ בעיצומו, אך מלבד המיקום, רשימת השאלות הפתוחות סביב המעבר עדיין ארוכה: כמה עובדים יעברו בסוף? מה תהיה השפעה של מעבר כזה על התנהלות הערוץ? מה יעלה בגורלם של העובדים הזוטרים? וכיצד קרה שתיקון סמלי לחוק הרשות השנייה, שנעשה לפני עשרים שנה, הצליח להזיז ממקומו גוף מסחרי שמגלגל מיליונים ומשפיע על סדר היום ברמה הלאומית?

מבחינתו של עובד אחד לפחות כבר יש תשובה מוכנה ונחרצת בנושא המעבר: "לא, לא. בשבילנו זה סיוט. זה תוספת של עוד שעתיים נסיעה ביום. אני לא אסע לירושלים", אומר ירון לונדון.

האם מדובר בסופה של "לונדון וקירשנבאום"?
"בעוד שנה אנחנו מסיימים את החוזה, ואז תהיה פתוחה בפני הערוץ האפשרות להגיד שאנחנו לא עובדים. אני לא אסע לירושלים". כאן נעצר לונדון לרגע ואומר בספקנות: "אלא אם כן יפתחו את החוזה ויפצו אותנו על סכום לא מבוטל של שעתיים עבודה ביום. אבל לא, לא. מוטי גר במכמורת; הוא לא יעשה את זה בשום אופן".

לונדון נשמע מפויס יחסית, אבל רבים מהעובדים כועסים, זועמים אפילו. שיחה עם כעשרים מהם, מדרגים וממחלקות שונות, מזכירה לעתים שיחה עם אדם לפני השתלה כפויה של איבר. הוכחה לחוסר התוחלת שבצעד הם מוצאים במיקום החדש באבו גוש: "מבחינת המטרה של החוק, מה ההבדל בין אבו גוש לגבעתיים?" תוהה אחד מהם.

אלון בן דוד, הפרשן הצבאי של חדשות 10 מבטא את הלך הרוח של רבים כאשר הוא אומר כי המהלך מיותר. "זה חוק

לא חכם", הוא טוען. "אין טעם במעבר הזה. הוא פוליטי מאוד, חסר היגיון והוא לא ישנה את ההעסקה בערוץ ולא את התכנים. יש דברים שהמחוקק לא צריך להתערב בהם, למשל במיקום הגיאוגרפי".

עובד אחר אומר כי "החוק הוא שערורייה. זה חוק לא חוקי. למה נווה אילן חשוב יותר משדרות ומפתח תקווה? המדינה לא מחייבת לשדר מאף עיר אחרת במדינה, שלא לדבר על כך שזה יפגע בהמון אנשים שמתפרנסים פה, כל מי שבדרג העובדים הבינוני ומטה. האנשים הכי פגיעים ייפגעו".

בינתיים קבוצת עובדים יצאה למאבק נגד ההחלטה. אבי אלקלעי, העורך האחראי של "לונדון וקירשנבאום", וחן הדרי, מנהלת מחלקת משאבי האנוש, שלחו מייל קבוצתי שבו הם מזמינים את העובדים לתרום שני ימי חופשה ולהצטרף למאבק משפטי שיתבסס כנראה על פגיעה בחופש העיסוק.

סביר להניח שרוב המעורבים בפרשה לא מודעים לדרך העקלקלה שהחוק עבר עד שהגיע לצורתו הנוכחית. בשנת 1990 נחקק חוק הרשות השנייה, לקראת פתיחת שידורי ערוץ 2. המילה ירושלים לא הוזכרה בו. רק כעבור שנתיים נוסף לחוק תיקון קטן אך משמעותי: "מקום מושבם של הרשות ומוסדותיה ושל חברת החדשות הוא בירושלים" נכתב בסעיף 3א'.

את התיקון יזם חבר הכנסת מטעם הליכוד יהושע מצא (כיום הנשיא היוצא של ארגון "הבונדס") כהצעה פרטית, וכך הוא נימק בהסבר: "מכוח חוקי יסוד של מדינת ישראל, מקום מושבם של המוסדות הממלכתיים: הכנסת... הממשלה... הוא ירושלים... בוודאי שאין להסכים כי מוסדות ממלכתיים חדשים יתמקמו מחוץ לירושלים, ובכך ייצרו עובדות הנוגדות את רוח חוקי היסוד של המדינה. אין כל ספק שהערוץ השני... יש לחייבו להקים את מוסדותיו בירושלים".

כעבור כמה שנים התעורר סכסוך משפטי על פירוש החוק. בראשית דרכה פעלה חברת החדשות של ערוץ 2 מאולפני הבירה בכניסה לירושלים. ב-1998 עמדה חברת החדשות של הערוץ להקים את אולפני הקבע שלה; לאחר מכרז נבחרו אולפני נווה אילן, שמחוץ לעיר. בתגובה אולפני הבירה הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי, בטענה שההחלטה אינה חוקית משום שנווה אילן אינה ממש ירושלים. 

השופט עזרא קמא כתב - בפסק דין ארוך, מנומק להפליא ועמוס ציטוטים מקראיים בשבחה של העיר ובשבחי סמליותה - כי "ירושלים, שתולדותיה פרושים על פני כארבעת אלפים שנה, ידועה ומוכרת לבני אדם בכל הדורות... מאז ומתמיד. ירושלים היא עיר דוד, שעשאה בירת ממלכתו במאה העשירית לפני הספירה, ובה הקים שלמה את המקדש הראשון. זאת העיר שבה מלכו מלכי יהודה וירושלים ובה חזו נביאי החזון והזעם...".

למרות זאת, קמא התחשב גם בצרכים הארציים יותר של בעלי ערוץ 2. הוא פסק כי השראתה של ירושלים מתקיימת גם בהרים מסביב, וכי מבחינה כלכלית אין זה הוגן להגביל את חברת החדשות לתחום המוניציפלי של העיר. קמא בחר להגדיר "ירושלים" על פי תחומי המחוז של משרד הפנים. כך יכולה היום חברת החדשות של ערוץ 10 למקם את משרדיה באבו גוש ללא כל חשש מסנקציות. 

כאן כדאי לשים לב לתהליך מעניין שעבר החוק במהלך השנים. החוק הועבר ממניעים לאומיים גרידא, אך השיח סביבו היום הוא הרבה יותר "חברתי" מאשר "ציוני": רוב התומכים במעבר לירושלים משתמשים בנימוק של פלורליזם וחיזוק הפריפריה, ולא בהכרח של חיזוק בירת הלאום.

עובד בכיר בערוץ 2 טוען כי המיקום בנווה אילן "מאלץ להביא יותר עובדים מאזור שהוא פלורליסטי יותר מבחינה דתית ומבחינה יהודית-ערבית. למרות שרובנו לא גרים בירושלים, אנחנו בהחלט מרגישים שעובדים לידה".

האם זה מחלחל לחדשות? מדובר בעיקר בעובדים אדמינסטרטיביים.
"גם אם העובד הטכני או המזכירה מגיעים מירושלים זה משפיע על האווירה. ירושלים היא עיר מגה פלורליסטית".

אבל גם אותו עובד מציין כי רוב המערכת היא תל-אביבית, ושלמרות הפלורליזם לא בטוח שהעסק משתלם: "אנחנו כל היום בהסעות, זה מערך שלם של שינוע עובדים. מפיקים ומפיקות יושבים בישיבת הבוקר ואז עולים בהסעה לירושלים. תחשוב כמה זה לוקח מאנשים".

שלום קיטל, מי שהיה מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, מעריך כי בתקופתו בין 25 ל-30 אחוז מהעובדים הגיעו מירושלים והשאר הגיעו מגוש דן. קיטל, בתור מנכ"ל חברת החדשות דאז, לא היה מרוצה מהמעבר הזה. גם הוא הרגיש כאילו הוא נכפה עליו: "ההעדפה של חדשות ערוץ 2 הייתה להתחיל בתל אביב, והודיעו לנו חד משמעית שיש הנחייה שחברת החדשות תשדר מירושלים".

אולם חברת החדשות לא עוברת רק כדי לספק עבודה, אלא כדי להעצים את הסמליות של עיר הבירה מעצם העובדה שהחדשות משודרות משם. קיטל לא חושב שהשפעה כזו התרחשה בנווה אילן: "ברמת התכנית בוודאי שאין שום שינוי, אולי בניואנסים כשהחזאי יוצא החוצה ביום סערה ומשדר מהרי ירושלים ולא מגבעתיים. אבל זה לא דרמטי".

בשיחה עם אנשי ערוץ 2 אי אפשר היה שלא לשמוע את שביעות הרצון לנוכח המעבר הצפוי של המתחרים. מבחינתם עד היום זו הייתה תחרות לא הוגנת. במובנים רבים התסכול הזה מוצדק. ערוץ 2 נאלץ להתמודד עם תקציב של מיליונים להסעות, ואילו מתחריהם הצעירים התבססו בגבעתיים, בלי טרנזיטים. למרות זאת, לא נראה כי אנשי ערוץ 2 היו באמת רוצים להתחלף בכיסאות.

הסיבה לפיקוח הרופף על נושא המעבר היא אין-ספור המשברים שליוו את ערוץ 10 מיום הקמתו. הערוץ סיפק לרגולטור נושאים חשובים יותר לפקח עליהם. ביולי 2009 איימו בעלי הערוץ יוסי מימן ורון לאודר כי הם מפסיקים להזרים כספים, וכי הם עומדים לסגור אותו. לאחר דיוני חירום בוועדת הכלכלה, גובש מכרז חדש, ערוץ 10 זכה בו והמצב התייצב. הרשות השנייה ניצלה את ההזדמנות, ואחד מהתנאים לעמידה במכרז החדש הוא המעבר לירושלים עד תחילת 2012.

לעומת אנשי ערוץ 2, עו"ד ד"ר יובל קרניאל מבית הספר לתקשורת של המרכז הבינתחומי, שגם כיהן בשנות ה-90 כיועץ המשפטי של הרשות השנייה, דווקא מבין לליבם של אנשי חדשות 10: "מהתחלה הדבר הזה היה נטע זר בחוק הרשות השנייה", הוא אומר. "חוק הרשות השנייה עוסק בשידורי טלוויזיה מסחריים, והתוספת הזו הייתה על רקע פוליטי מובהק. כדי להרוויח כמה נקודות במרכז של מפלגה, אתה יוצר קושי שכולנו נושאים בו אחר כך. כולנו הרי אוהבים את ירושלים - מי רוצה לבטל חוק שמחזק את ירושלים?

"הזכיינים משקיעים במעבר במקום להשקיע בטלוויזיה טובה יותר. בגלל שלסעיף הזה אין היגיון כלכלי או מסחרי הוא גם לא קויים. מעולם לא היו שידורי חדשות בירושלים, חוץ מהערוץ הראשון, ומהר מאוד נמצאה הפשרה של נווה אילן. גם כאן היה צריך לכופף את החוק ולהגיד שירושלים זה לא באמת ירושלים. אבן שטיפש אחד זרק מאה חכמים לא יצליחו להוציא, וכך נוצרה המציאות האבסורדית שערוץ 10, שיש לו מספיק בעיות, לא קיים מעולם את החוק. חקיקה או רגולציה שהיא לא עניינית ולא מעשית תורמת בסופו של דבר לביזוי החוק".

קרניאל טוען כי הדרך לפתור את בעיית חוסר השוויון היא באמצעים חיוביים. "נדמה לי שראש העיר הנוכחי מבין את זה", הוא אומר. "הוא מעודד סטודנטים לבוא עם תמריצים. אפשר לעודד את חברת החדשות עם תמריצים. זה עניין של העיר, אבל לא של הזכיינים". 

כיום ממוקמים משרדיו של ערוץ 10 בגבעתיים, והם משתרעים על שלוש קומות במגדל המשרדים בית הוורד, לא רחוק מתל אביב. בסך הכול מעסיק הערוץ כ-600 עובדים, 400 מהם מועסקים בחברת החדשות.

בעקיפין פעילותו של הערוץ מספקת פרנסה לעוד אלפי נותני שירותים וספקים. על פי החוק, רק המהדורה המרכזית צריכה לפעול מירושלים, ולכן לא ברור עדיין איזה חלק מחברת החדשות יעבור ואיזה יישאר. בסיסו של הערוץ יישאר בכל מקרה בגבעתיים.

המשא ומתן בין הרשות לערוץ 10 ידע עליות וירידות. יש לקחת בחשבון כי ההצהרה על המעבר לאבו גוש נועדה, בין היתר, להפעיל לחץ על העירייה לגבש הצעה טובה יותר. גורם בסביבת המשא ומתן אומר כי הרשות לפיתוח ירושלים הציעה דברים, כמו סבסוד שכר דירה לעובדים שיעברו לעיר עד גובה של 1,500 שקל בחודש בשנה הראשונה ואלף שקל בשנה השנייה.

אך בונוסים כמו סבסוד שכר לעובדים ירושלמים לא מפתים את הנהלת הערוץ, וההכרזות על סגירת חוזה אפשרית בכפר השכן עוררו שוב את העירייה. לקראת סוף השבוע שעבר התקיימה פגישה בניו יורק בין ניר ברקת, רון לאודר ויוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10. ברקת הודיע שיגבש הצעה ש"אי אפשר לסרב לה". המיקום החדש שמיועד לחברת החדשות הוא בנייני האומה. ועדיין ירושלים בעמדת נחיתות, שכן גם אם ניר ברקת יצליח לתת הנחה יוצאת דופן בארנונה, אבו גוש תישאר קרובה יותר לגוש דן.

למרות ההתנגדות והכעס הרבים, בתוך הערוץ יש בכל זאת קבוצה אחת קטנה שמרוצה מהמעבר. הסיבות הן פרוזאיות. כתבים כמו צביקה יחזקאלי, רועי שרון וצ'יקו מנשה, שגרים בירושלים רבתי, יגיעו הרבה יותר מהר לאולפן. עבור הכתב לענייני חרדים אבישי בן חיים, תושב יישוב סמוך לירושלים, לא מדובר רק בעניין של נוחות. בן חיים נשמע בשבוע שעבר אומר בבית הקפה "קדוש" בעיר כי "מדובר במערכת כל כך תל-אביבית וגל"צניקית, כך שהיא צריכה לבקש לעבור לירושלים. יש חשיבות מבחינת השיח הציבורי בישראל שתעבור לעיר או לכל מקום פריפריאלי אחר. זו מערכת מנותקת מאוד מערכים של לאומיות, ישראליות ויהדות".

גם חברי תנועת התעוררות מצפים לבוא השכנים החדשים. מירב כהן, בקרוב חברת מועצת העיר מטעם התנועה, מנהלת כיום עם חבריה מלחמה תקשורתית קטנה נגד הנהלת ערוץ 10, בעיקר דרך מדורי הברנז'ה באינטרנט.

יכול להיות שיש גם משהו מביך בהתעקשות שגוף, שעובדיו לא מעוניינים בכך, יפעל בירושלים?
"בעיני לא. אם לא ניתן מקום לרגולציה, וניתן לכוחות השוק החופשי לעשות את שלהם, מגמת 'מדינת המרכז' תגדל. כולם רוצים לשבת בתל אביב: משרדי הממשלה, הגופים הפרטיים. התפקיד של המנגנון המרכזי, של מי שמתווה מדיניות, הוא שתהיה פריסה רחבה יותר של תעסוקה. יש כאן כשל שוק שרק באזור גיאוגרפי ספציפי מאוד יושבים כל מוקדי התקשורת של ישראל. גם ירושלים בקצב הזה הופכת לפריפריה".

בערוץ 10 יש כאלה שאומרים שלא באמת משנה אם זה גבעתיים או אבו גוש.
"זה משנה. אדם שגר בירושלים יכול לעבוד באבו גוש. זה הרבה יותר טוב מגבעתיים. בשביל אנשים כמוני שרוצים להתמחות אחרי הלימודים זה טוב, אבל עדיין אין מאסה קריטית. צריך ללחוץ על כל יחידות הממשלה הארציות שאמורות לשבת בירושלים ולא יושבות. אם כל הדברים האלה יקרו לא יהיה צורך בהסעות לתל אביב, כי ככל שיהיו כאן יותר מקומות עבודה צעירים יישארו כאן".

בעוד שכמה עשרות ירושלמים יוכלו בשנים הקרובות לשלוח קורות חיים למשרה התחלתית בערוץ, עבור כמה עשרות עובדים מגוש דן ייתכן שזה יהיה סוף דרכם במקום העבודה. עבור התחקירנים המתחילים בתכניות הבוקר, העורכים הזוטרים, אנשי מנהלה ואנשי הצוות הטכני, ועבור כל מי שממהר לאסוף את ילדיו מהגן, לא ישתלמו הנסיעות הממושכות וההוצאות על הדלק.

בערוץ אגב לא מבטיחים מערכת הסעות או כל פיצוי אחר עבור העובדים הזוטרים. "זה לא בא בהפתעה", מספר עובד באחד מהצוותים הטכניים. "יש כאלה שעדיין חושבים שזה לא יקרה. בסופו של דבר מדובר בעוד ארבעים דקות בערך למי שמגיע באוטו. גם עם הסעות, הבעיה היא שצריך להגיע לנקודה מסויימת שבה אוספים אותך וזה לוקח זמן רב. מבחינת ההנהלה לא מדברים על זה. העובדים לא מקבלים עדכונים שוטפים, אבל זה מאפיין את החברה הזאת. הרבה דברים מגיעים למדורי הברנז'ה ורק אחר כך לעובדים".

תחקירן באחת מתכניות האקטואליה אומר שהוא לא ממהר לתרום את ימי החופשה שלו לטובת המאבק המשפטי. "זה לא יעבוד", הוא קובע. "בעיניי זו דרכה של ההנהלה להפעיל לחץ ציבורי דרך העובדים, ולא רציתי לשחק את המשחק הזה ולתת את ימי החופשה שלי. ההנהלה שבעת רצון מהמאבק, כולל המנכ"ל; בחדרי חדרים אומרים שהוא לא מתנגד. אף אחד לא רוצה לעבור. אז מה אכפת לו שיהיה לחץ משפטי?".

עובד אחר, בתפקיד בכיר יותר, נשמע נסער יותר: "חשוב לי להבהיר שעליי זה לא ישפיע, מכיוון שאני אמשיך לעבוד רגיל ובכל מקרה יישאר אולפן גם בתל אביב. ההתנגדות של העובדים נובעת מהסיבה שרובם ככולם גרים באזור תל אביב, ושים לב לפרדוקס המצחיק: רוצים לשמור על בירת ירושלים לעלמי עלמיא ובסופו של דבר משדרים מכפר ערבי. זה רחוק מלהיות מזהיר. יש בזה משהו עצוב מאוד ופתטי מאוד. זה מזכיר לי את האובססיה הישראלית בקשר לירושלים.

"אם היינו בטוחים בבירתה של ירושלים לנצח נצחים לא היינו זקוקים לכל האישורים האלה, קצת כמו שישראל רוצה שיכירו בה כמדינה יהודית. אם רוצים לחזק את הפריפריה, למה שלא נעבור לשדרות? זה חוסר ביטחון ירושלמי פרובינציאלי, ואין לו מקום. אנחנו מן הסתם ערוץ מסחרי שמתאים לו יותר לשבת בלב התקשורת. למה הבימה יושבת בתל אביב? בתור ניר ברקת הייתי שואל את עצמי שאלות קשות, כמו איך זה שלא רוצים לבוא אליי? בערוץ 2 מקללים את נווה אילן, אתה יודע איך הם קוראים לו? נבייל'ה".

בינתיים בעוד כולם מתווכחים, רק ירון לונדון מציע פשרה יצירתית: "המושג ירושלים תמיד היה גמיש מאוד. אני שומע שבשנים האחרונות רוצים להרחיב אותה הלאה עד מעלה אדומים ועד בית לחם. אז שירחיבו אותה הלאה עד גבעתיים, ואז אני אסכים לעבור לירושלים".  

מערוץ 10 נמסר בתגובה: "חדשות 10 מחויבת על פי החוק לעבור לירושלים רבתי וכך ייעשה. הערוץ נערך בימים אלה למעבר הנדרש. ההתארגנות המדוברת של חלק מן העובדים לא תואמה עם הנהלת הערוץ, ומטבע הדברים לא קיבלה את ברכת ההנהלה". לשאלה אם הערוץ יתמוך בשכבת העובדים הזוטרה נמסר כי: "המעבר לירושלים כרוך בעלויות ניכרות שעשויות להגיע לעשרות מיליוני שקלים".

קולות הבכי והנהי הבוקעים מבית הוורד, מקום מושבו של ערוץ 10, מקוממים. נכון שזה לא נעים שביום אחד במקום לדווש על האופניים עשר דקות נשרכים בטרנזיט שעתיים הלוך ושוב, אבל כבר חזיתי במאבקים טיפה חשובים יותר ואציליים של עיתונאים.
 

הבכיינות הזו, שמזינה את הרתיעה הבסיסית של התל-אביבים - ושותפיהם הטבעיים מגבעתיים ורמת גן - מירושלים, היא עלובה, אם לא פתטית. עשר שנים היו לעובדי ערוץ 10 להתכונן לרגע הזה, איש לא הסתיר מהם את כוונת המשורר או במקרה הזה את כוונת המחוקק. הם נדרשים לעבור לירושלים על פי חוק, אין כאן עניין של רצון או שיקול דעת, ואלף התארגנויות מגוחכות של עובדים ממורמרים לא ישנו את "רוע הגזירה".

אין ספק שהמקרה הזה הוא בעייתי מבחינה משפטית, וככל הנראה גם כלכלית. עם זאת, על דבר אחד אין ויכוח: לפי חוק הרשות השנייה, הערוץ חייב לעבור לירושלים. המאבק ניטש כעת על ההגדרה מהי ירושלים. יסלח לי השופט קמא, אבל נווה אילן היא ירושלים בערך כמו שחולון היא תל אביב. אין בין נווה אילן לבירה כלום, ושום דבר במשותף למעט הרים מוריקים ואוויר ממסטל נחיריים.

אני בטוח שכשהניע יהושע מצא בזמנו את החוק המחייב את חברות החדשות לעבור לירושלים הוא חשב על חיזוקה של העיר, ולא על עידודם של תחנת הדלק אלביס בנווה אילן והחומוסיות באבו גוש.

נכון, ערוץ 10 נאבק בשנים האחרונות, ובעצם מאז שקם, על שרידותו הכלכלית, ולמעבר יש השלכות תקציביות לא פשוטות. אבל בכירים בעירייה נשבעים לי שהם עושים הכל כדי להציע להם הצעה שלא יוכלו לסרב לה. ניר ברקת בתפקיד דון ויטו קורליאונה אם תרצו. רק במקום ראש של סוס על המיטה של מנכ"ל ערוץ 10 יוסי ורשבסקי, הוא צפוי למצוא שם הנחות משמעותיות בארנונה ומענקים שמנמנים לעובדים שיגורו בעיר. זה צריך להספיק.

האיוולת של העתקת הערוץ לנווה אילן ואבו גוש חייבת להיפסק. זה מביך ובעיקר מעצבן. כשאני חושב על זה ממקום רגשי זה גם מעליב. הרי מה רע בנו הירושלמים? (חוץ מהפקקים, הערסים, החרדים, הפיגועים), מה יש לגבעתיים שאין לנו? הרי כל החדשות האמיתיות מתרחשות אצלנו, הסיפורים הכבדים מתחילים כאן, ותאמינו לי שהחומוס של פינתי לוקח בהליכה את כל הלבנוניות של אבו גוש.

החשיבות של ערוץ מרכזי בירושלים היא קרדינלית לעיר, בעיקר מבחינה תדמיתית. בעידן שבו כל משרד גדול או גוף משמעותי מדיר את רגליו מהבירה, כניסתו של הערוץ תוכיח שאפשר גם אחרת, שהקשר הגורדי בין תל אביב לברנז'ה יכול להיפרם וראוי שכך. אז תעשו טובה שם בבית הוורד, חלאס עם המשחקים, תבואו לאיזה תורכי קטן ב"קפה מזרחי", תעלו את הקסטל בלי להתלונן. מקסימום תנמנמו קצת בדרך.

אליק מרגלית,­סגן עורך מוספשבת ומבקר הטלוויזיה של "זמן מעריב".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...