הם בדרך: מה נעשה כשמיליון פלסטינים יצעדו לירושלים?
"מיליון שאהידים בדרך לאל-אקצה". מה שהחל כקריאה עממית להפגנות ששוטפות את המזרח התיכון, עלול להפוך בקרוב לנבואה שמגשימה את עצמה
הגופה הוטסה לעמאן, ומשם הגיעה בלילה לרמאללה במסוק ירדני. במוקטעה נשק לארון יאסר ערפאת, שגם הבטיח כי "פייסל נלחם על ירושלים, ואנחנו נמשיך את המאבק שלו, עד לשחרור".
הפלסטינים ביקשו להעביר את חוסייני לקבורה בהר הבית, ליד קבר אביו. ישראל הסכימה. מפקד מחוז ירושלים של המשטרה באותם ימים, ניצב מיקי לוי, הגיע למחסום קלנדיה לא רחוק מרמאללה.
לוי ציפה לראות, לדבריו, בין עשרה ל-12 פלסטינים , בעיקר בני משפחה ועוד איש דת או שניים שחוצים את המחסום עם הארון, בדרך לטקס הלוויה על ההר בירושלים. כך סוכם. אבל ליד המחסום לא היו עשרה אנשים. חיכו שם אלפים.
לוי היה בהלם. "התחילה מהומת אלוהים", הוא משחזר. "אלפים עמדו ליד המחסום, ועוד מאות אנשים התחילו לזרום לשם מכל הכיוונים. הם עלו עלינו גלים-גלים. הצפיפות הייתה נוראה. מאות כבר עברו את כל המחסומים מסביב, והתחילו לצעוד לירושלים. באותם רגעים עמדו בפניי שתי אפשרויות, להתחיל לירות באנשים כדי להרחיק אותם לאחור, חזרה לרמאללה, או לתת להם לעבור. אילו פתחתי באש, היו לי באותו יום לפחות עוד מאה גופות, נוסף על זו של חוסייני. פתחתי את המחסום".
במקביל , לוי החליט שהוא צריך להגן על השכונות היהודיות מפני נחשול האדם הפלסטיני, שהתקדם בהתלהבות. הוא ריכז כוחות גדולים מאוד בכניסה לגבעה הצרפתית בצפון ירושלים, השכונה הראשונה שבה הם ייתקלו בדרכם לאוריינט האוס, שבו היה אמור להתקיים טקס קצר.
לוי הציב גם מחסומים בכניסה לקריית הממשלה בשייח ג' ראח, שמכילה גם את המטה הארצי, וקיווה לטוב. הפלסטינים שטפו את כביש מספר 1, נושאים דגלים של פתח וחיזבאללה, קוראים קריאות לאומניות, ומתגרים בתושבים היהודים, שהביטו בהם בעיניים נדהמות ומיהרו להסתלק מן המסלול.
למזלם של לוי ומפקדי המשטרה האחרים, ראשי כוח 17 של ערפאת שהיו אז בעיר, בפיקודם של תאופיק טיראווי וג'יבריל רג'וב, הצליחו לשמור איכשהו על הסדר ומנעו עימותים קשים. אבל העיר נכבשה באותו יום שישי על ידי 20 אלף פלסטינים מרמאללה ומהכפרים מסביב לירושלים, בהפגנת כוח שלא נראתה כמוה מאז מלחמת ששת הימים. השיירה הענקית שעשתה את דרכה בהמשך ברחוב צלאח א-דין, שמחבר בין האוריינט האוס ובין שער שכם, הפכה לאירוע המוני. פלסטינים שלא היו בירושלים במשך שנים לא ידעו את נפשם.
המהומות בדרך להר הבית כבר היו בלתי נמנעות, למרות כל המאמצים. פלסטינים פרצו לביתו של ראש הממשלה שרון ברחוב הגיא, והציתו חנות של יהודים בקרבת מקום. העלייה לכיוון הר הבית כמעט מימשה את הקריאה המפורסמת, שנשמעת גם היום בהפגנות בקהיר: "מיליון שאהידים בדרך לאלאקצה". מטר של אבנים נחת על ראשיהם של המתפללים בכותל המערבי. רגיעה מסוימת נרשמה שעות רבות אחרי שחוסייני נקבר בגומחה בחומה המזרחית של הר הבית.
ב-6 ביוני עלה השר לביטחון פנים עוזי לנדאו להשיב על שאילתות בכנסת. הוא הכה על חטא. "ישבתי בבית, ולא ידעתי מה לעשות מרוב בושה", קונן השר. "אני לא מבין איך כשלנו כך. זה היה כשל מערכתי כולל. נדיבות מול הפלסטינים היא מעשה נאיבי ומטופש".
גם ניצב מיקי לוי לא ישן לדבריו שבוע לאחר אירועי הלוויה. הסיוט שעבר בשטח לא הרפה ממנו. הוא לא הבין מה מציע לו הדרג המדיני, שלא הפסיק לתבוע ועדות חקירה, בדיקה והפקת לקחים, אבל ידע שאין פתרון אחר מול הסתערות המונית של אזרחים לא חמושים.
"ישבתי מול ראש הממשלה ומול השר לביטחון פנים, ושאלתי אותם מה הם רוצים", משחזר לוי. "מה הם היו עושים במקומי? הייתי פותח באש חיה על המפגינים? היינו הורגים מאה אנשים לא חמושים ואפילו יותר? הייתי זורק גז? כדורי גומי? זה היה עוצר אותם?
"ביקשתי הערכות מצב על אפשרויות כאלה בעתיד. מה קורה אם אלפי פלסטינים קמים ועולים על גבעת זאב בידיים מורמות? אין פונקציונר במדינה דמוקרטית שיכול לתת הוראה לפתוח באש במצב כזה. נראה אותם פותחים באש
"מעבר לזה", ממשיך לוי, "אין תוכנית מגירה למצב כזה, וגם לא יכולה להיות. נגמרו הימים שבהם היה אפשר וצריך לדווח בדיעבד. היום הכל אונליין, בשידור חי. ריחמתי כל כך על המפקד ברמת הגולן. מה הוא יכול היה לעשות? מה שווים מאה טנקים בחטיבה שלו מול קהל אזרחי ומצלמות? ".
לוי חושש היום מפני פלישה פלסטינית המונית לירושלים, בקנה מידה גדול פי כמה מאשר בלוויה של חוסייני, בעיקר אחרי ההתקוממות האזרחית במדינות הערביות והאירועים בצפון.
"יש מקומות שבהם בנינו קיר הפרדה, אחרי שהפלסטינים עשו נזקים לגדרות עצמן. את הקיר אפשר להפיל בציוד כבד. הגדרות עבירות. הן לא עוצרות המונים. תחשוב מה היה קורה אם עשרות אלפים מגיעים כך למזרח העיר, לשכונות ועולים על הר הבית. אנחנו יכולים לסגור את הדלתות מבפנים, אבל הסיטואציה תהיה קשה. אלוהים ישמור.
"אני אומר למנהיגים כאן תתפכחו, חברים. אין לכם שום אפשרות חוץ מפתרון מדיני. גם מרחץ דמים הוא לא אופציה", מסכם מיקי לוי, ומטיח את העט על השולחן.
התסריט הזה מחריד את שלוותם של הישראלים, ומצית את דמיונם של הפלסטינים. האפשרות הקשה מבחינת הישראלים היא הגיבוי העולמי, שהעולם עלול להעניק לכיבוש אזרחי כזה, בעיקר אחרי ההחלטות בספטמבר הקרוב.
ביום שני קיימה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כנס מומחים, לקראת כינוס עצרת האו"ם שעשויה להכיר במדינה הפלסטינית העצמאית. פרופ' גבריאלה שלו, השגרירה היוצאת של ישראל באו"ם, תיארה מצב מביך מבחינת המעמד הלגיטימי של ישראל בשטח אחרי העצרת.
"ההכרזה החד צדדית היא לא מטרה בפני עצמה, אלא שלב נוסף בדרך למוטט אותנו בעיני העולם", אמרה שלו. "ההכרזה תביא לבידודה של ישראל, ותרחיק את הסיכוי לשלום. התוצאה המעשית של הכרזה כזו היא אחת: שטחי יש"ע לא ייחשבו באותו רגע לשטחים במחלוקת, אלא לשטחים תחת כיבוש".
שר לשעבר בממשלה אומר שאילו הפלסטינים היו נוקטים מזמן את דרכי אי האלימות של מהטמה גנדי, הם היו זוכים ביתרונות שאותם מנסים להפיק עכשיו. השר מדבר על "תהלוכת המלח של דאנדי", שיאה של פעילותו המתונה של המנהיג ההודי, שגירשה את האימפריה הבריטית.
גנדי יצא ב-1930 לצעדת המלח לכפר דאנדי, במחאה על האיסור שהטילו הבריטים על ייצור מלח בישול מקומי, שיתחרה בייצור של האימפריה. גנדי צעד 400 קילומטר, ובדרך הצטרפו אליו המונים. קרוב למאה אלף איש נעצרו בידי הבריטים, אבל גנדי והמאבק זכו אז לפרסום עולמי, וגנדי נבחר לאיש השנה של השבועון "טיים".
ביום שלישי עלה לשידור ברדיו הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק. האירועים בצפון העלו גם אצלו חששות רבים. "ברשות הפלסטינית הבינו שדרך הטרור נכשלה. הדברים ייראו מבחינתנו הרבה יותר רע. גם אם יהיו 7,000 חיילים שחוסמים בגופם את הדרך, זה לא יעזור".
כדורה פארס, תושב רמאללה, אחד ממנהיגי השטח של הפלסטינים, אסיר ביטחוני לשעבר ויושב ראש "העמותה למען האסיר", זוכר היטב את האירועים סביב הלוויה של חוסייני ב-2001. מבחינתו , מדובר בניסוי כלים מוצלח, לקראת הדבר האמיתי שהוא מטיף לו זה שלוש שנים.
התסריט מוכן אצלו בראש כבר מזמן. "אני מדבר על תהלוכה של כל העם שאבו מאזן יעמוד בראשה. הנשיא יקרא לעם הפלסטיני לקום וללכת איתו לירושלים, ולממש את החובה הדתית שלו במסגדי אל-אקצה. אנחנו נתפלל במסגדים, הנוצרים בכנסיות".
"ביום התהלוכה", ממשיך פארס. "אבו מאזן יגיע למוקטעה בגלאביה לבנה גדולה. הוא ייתן שם נאום תעמולה ונצא לדרך. זה יהיה השיא של ההכנות, שעליהן נעבוד בקרב כל העיריות והארגונים במשך שבועות ארוכים. נשלב את כולם. לתהלוכה הזו יגיעו מאות אלפים. רק מעטים יישארו בבית".
זו תהיה פגיעה בריבונות של מדינת ישראל. אתה מתאר לעצמך שנוכל לקבל מאות אלפים עם דגלים של פתח וחמאס בתוך העיר?
"תשמע, זו אחת הדרכים. אין ברירה. אנחנו צריכים להסלים את המאבק. לסבך את העניינים. שכולם יבינו שצריך להיות פתרון לבעיה הזו. לא יכול להיות ואקום".
אחרי התהלוכה תישארו בירושלים?
"אני מתאר לעצמי שרוב האנשים יחזרו לבתים ולמשפחות שלהם. כך היה אחרי הלוויה של חוסייני".
ח"כ אחמד טיבי לוקח את הרעיון צעד אחד קדימה. טיבי נלהב מהאירועים בצפון, וכבר רואה בדמיונו את המצור הפלסטיני על ירושלים. "אנחנו נלך לעימות לא אלים. הפלסטינים יקיפו את ירושלים במעגל, 360 מעלות. אם ישראל תתחיל לירות במפגינים היא אבודה. מי שמתנגד לחלוקת הארץ בגבולות 1967 יפסיד גם את גבולות 1948".
אבל לא כולם מתרגשים מהצעדה הפלסטינית, אם תגיע. שר בכיר בממשלה טוען כי היערכות נכונה יכולה להבריח את הפלסטינים, ולמנוע את המלחמה בתוך עיר.
"החוכמה היא לדעת לרכז כוח מאסיבי במקומות הנכונים", אומר השר. "במקרה כזה הם בורחים מיד, כמו במארון א-ראס. באינתיפאדה ידענו להתמודד עם מאות ועם אלפים, אז ניסיון כבר יש לנו. הבעיה יכולה להיות אם תהיה גם התקוממות פנימית, של ערביי ישראל. זה יהיה הרבה יותר מסובך, כי יש לנו מחויבות גדולה יותר כלפיהם".
ויש גם מי שרואים בכל סימני המהפכות בעולם הערבי מסביב ובהתנהגות הרצחנית של הדיקטטורים סימן משמים. ביום רביעי הקרוב, במחווה מיוחדת לנשיא אובמה, תיחנך בניית השכונה היהודית בראס אל-עמוד. לפני עשר שנים היו שם שני בתים שרכש המיליונר ארווין מוסקוביץ.
היום גרים בקומפלקס היהודי הגדול קרוב למאה משפחות. בעצרת ביום רביעי ישתתפו ארבעה שרים: גדעון סער, אלי ישי, גלעד ארדן ודניאל הרשקוביץ, וכן יושב ראש הכנסת רובי ריבלין וראש העירייה ניר ברקת.
באירועי הנכבה ביום ראשון האחרון הוטל מצור על השכונה, ותושביה הסתגרו בבתיהם שעות ארוכות. מתתיהו הכהן דן, מנכ"ל עמותת עטרת כוהנים ומי שעומד מאחורי הקמת השכונה, מסתכל קדימה ובעיקר למעלה. "הקדוש ברוך הוא החליט להראות לנו איך מתנהגים השליטים בסוריה ובמצרים עם בני העם שלהם", מחייך דן. "אם הפלסטינים יגיעו לכאן, נוכל להתנהג אליהם באותה צורה. אם הם יתלוננו, נציע להם שילכו לבשאר אסד, אולי הוא יתייחס אליהם טוב יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם