קיבלו צ'אנס: בחיל המודיעין מאזינים לבית שמש
ביחידת ההאזנות 8200 הבינו שיש נוער עם פוטנציאל משובח לא רק בערים המבוססות. פרויקט יוצא דופן בבית הספר ברנקו וייס בבית שמש מכשיר את התלמידים לשירות צבאי בחוד החנית של חיל המודיעין
רק שגולד, בן 18, עומד לסיים את כיתה י"ב, בגרות מלאה ומועמד בכיר להצטרף ליחידת העילית של חיל המודיעין, 8200. ולא רק הוא, עשרות מחבריו, מועמדים מבטיחים לעשירון התחתון, זכו לדחיפה חזקה בעלייה. איך? עניין של שוויון הזדמנויות ורצון. 8200 היא יחידה סודית של אגף מודיעין. מתמחה באיסוף חומרים מסווגים, באותות, בפענוח צפנים.
טובי בנינו מגיעים לשם כדי להיכנס למאגר המוחות, שיכריע את המערכה הבאה. לפני ארבע שנים התעוררו אנשי היחידה עם שתי בעיות מרכזיות. פלח האוכלוסייה שהגיע אליהם בדרך כלל קבוע. צפונבונים, מסודרים, בתים חזקים, שיצרו תדמית מעט מפונקת למקום.
הבעיה החמורה יותר אותרה בשדרת אנשי הקבע. למפקדים היה קשה להשאיר את הבוגרים, שבדרך כלל נחטפו באזרחות למשרות נחשקות, בעלות שכר הרבה יותר גבוה, מאשר הצבא יכול להציע. צוות חשיבה, מאנשי היחידה, ישב שעות נוספות כדי למצוא פתרון, ואז נזכר בפרויקט שרץ בשנות השמונים. חיל המודיעין הפעיל אז כמה בתי ספר קדם צבאיים, לקח נערים משולי החברה, ונתן להם הזדמנות לחיים חדשים.
הסיבוב הראשון לא היה מוצלח במיוחד. מעטים מאלה שהצטרפו לפרויקט הגיעו לחיל. הפעם הבינו בחיל המודיעין, שאם יוצאים לדרך, צריך פורמט אחר שימשוך את הצעירים, וגם ישאיר אותם במסגרת האיכותית.
הקודקודים החליטו שאפשר להפיל את התיק על רב סמל בכיר, ירון. שמות משפחה לא נוכל כמובן לציין. ירון הוא בוגר אותו פרויקט של חיל האוויר, ומהבודדים שהשתתפו בו שמשרתים עד היום. 21 שנה בצבא, נגע כמעט בכל חומר מודיעיני אפשרי, לא פעם הציל חיים, ונחשב לדומיננטי מאוד.
בהתחלה לא ממש התלהב ירון מהמיזם. הוא כבר 15 שנים בבסיס, תנאים טובים, מסלול התקדמות ברור. להתעסק עם נערים בעייתיים הוא לא בדיוק חלומו של כל אחד, אבל מהר מאוד הוא נזכר בעברו.
ירון נולד בשכונת קטמונים שבירושלים למשפחה ממעמד בינוני ומטה. תלמיד בעייתי שבכיתה י' נפלט מהמסגרת, ורק בית ספר של חיל המודיעין השיב אותו למסלול ושינה את חייו. לכן הסכים לאתגר.
מלכתחילה הייתה המחשבה לפנות לפריפריה, לחפש בני נוער קצת בעייתיים שאפשר לעצב. הפור נפל על שני מקומות: בית חינוך גליל מערבי שבצומת כברי, ותיכון ברנקו וייס בבית שמש שהוקם לפני 14 שנה. 1,250 תלמידים מכל גוני הקשת.
"הייתה לנו מוטיבציה כבית ספר להיות בקשר עם היחידה", מספרת מנהלת תיכון ברנקו וייס, עליזה בלוך. "בשביל הילדים האלה, 8200 זה היה כמו להגיד להם 4700 או 3900. הרי במרכז יש אחים שהתקבלו, התמיינו ושמעו. אז הרצון המיידי היה להצטרף למילייה חברתי גבוה, שיעבוד כמו מניפה. צריך לזכור שחלק גדול מהתלמידים כאן הם הראשונים במשפחה שהוציאו תעודת בגרות מלאה. זו אמירה חברתית רצינית".
ירון הרכיב את התוכנית עם אנשי החיל, בתיאום עם משרד החינוך ועם הנהלת התיכון. הוחלט על מגמה שיוצאת לדרך בכיתה י', ובוגרי י"ב שעברו את כל השלבים יגיעו לניפויים האחרונים, לפני הגיוס ליחידה הנחשבת.
"להירשם למגמה כל אחד יכול", ירון מספר על התהליך. "אבל אז מתחיל המיון. אנחנו לא מחפשים את מי שהוציא מעולה במתמטיקה, זה לא מעניין. הנערים מקבלים טופס שחיברתי עם היחידה למדעי ההתנהגות שלנו. הם צריכים לספר על עצמם, מה הם אוהבים בלימודים, מה פחות, תכונות אישיות. אני קורא את הטופס, ונותן ציון
"במיון הראשוני אני יושב עם המחנכת שלהם ועם היועצת. אם לנער מצוין באבחון שהוא לא מסוגל לקלוט שפה נוספת, אני מוותר. אם יש בעיית התנהגות קשה, הוא בחוץ. מי שעובר מקבל מכתב ".
בדרך כלל מתוך מאה נרשמים, כ-60 מגיעים לשלב הבא שהוא הריאיון האישי. הנער יושב מול ירון, נציג נוסף מהיחידה, יועצת ומנהל החטיבה העליונה. במשך רבע שעה מתקיפים את המועמד בקושיות שונות, אם הוא יודע לאן הוא הולך, אם הוא מוכן להשקיע, מה מידת הרצינות. בסוף כשהנתונים לפניהם, יעניקו למרואיין ציון. מי שנע בין אחת לחמש, חבל על הזמן של כולם. חמש - ברוך הבא. מי שנמצא בציונים שבטווח נערך בעניינו דיון חוזר.
אסתי אזולאי, שביעיסטית, הייתה במתנדנדות. מדובר בבחורה חריפה ודעתנית, רק עם התקפי כעס שגרמו למראיינים לחשוב פעמיים. "תמיד התחצפתי למורים", היא מספרת. "התעקשתי שיסבירו לי 70 אלף פעם, והייתי עושה מה שאני רוצה. לא חשבתי שאני אגיע לתיכון".
ירון מספר על הלבטים: "ראיתי בה פוטנציאל מדהים, ולא טעיתי. קראנו לה לפני תחילת השנה ואמרנו,'את רוצה להיכנס לכיתה? שיהיה שינוי בהתנהגות, ואם נראה שבתוך חודש-חודשיים זה לא זה, תנופי'. היא עשתה שינוי מדהים".
על אף שהריאיון האישי בדרך למגמה נחשב לשלב הסופי, יש עוד מכשול אחרון - הגיבושון. רגע לפני העלייה לכיתה י', בקיץ , יש שבוע של מכינה, לימודי ערבית ולימודי מתמטיקה אינטנסיביים, ובסיומם יומיים לא קלים בשטח.
היחידה מביאה חברה המתמחה בסדרות הישרדות. לא משהו יותר מדי אקסטרימי, אבל עדיין קשה. הנער נבחן אם הוא עומד בלחצים, אם הוא מנהיג, נגרר, בעייתי. דווקא המנהלת בלוך התעקשה שבסיום לפחות אחד מהמגובשים ינופה. שירגישו שהם נכנסים למסלול שונה ויוקרתי, ולא לדבר מובן מאליו.
כיתות י' עד י"ב של מגמת "עתיד" נמצאות באגף משלהן בתיכון ברנקו וייס, ומטופלות בכפפות של משי. המורים באים מיחידת המודיעין, את חומר הלימוד כותבת היחידה, ויש מערכות שמע משוכללות.
בכל שבוע מגיעים עשרות חיילים מ-8200 כדי לתת תגבור אישי לתלמידים, נוסף על שני חיילים שנמצאים שם כל היום, כדי לא לאפשר לאף אחד להיסחב בשוליים.
לינדה פורטנוי, כיתה י', מספרת על מצב לא קל בבית. הוריה החלו לא מזמן הליך של גירושים מכוערים, שגרמו לה לצנוח ברמת הלימודים. "אבא שלי לא הסתדר עם אמי ועם אחי וזה הביא למצב קשה מאוד, כי הייתי כמו הילדה הקטנה שלו, ודרכינו נפרדו. כבר שנה אנחנו לא בקשר.
"עד עכשיו קשה לי מאוד מבחינה רגשית, וזה השפיע על לימודי הערבית. קרסתי, צללתי, אבל כאן מזרימים תמיכה שלא הייתה לי לפני כן. פשוט הרמתי את עצמי, וזה עוזר. ככל שאני שקועה בלימודים, אני שוכחת ופחות שוקעת בדיכאונות. אם להצליח אז בשבילי, אבל גם בשביל אמי ואחי ".
ירון מסתובב במדים במסדרונות התיכון. מדי פעם תלמידים עוצרים אותו, נותנים חיבוק. הוא כבר מכיר את המצב שלהם בבית, עם מי הם יוצאים, נותן ייעוץ. לא מזמן פנה אליו חייל, ובשיחה חברית חשף שהוא נוהג בכל שבוע לסחוב לאבא שלו את המכונית, בלי שירגיש. ירון הרגיש את הלב שלו דופק בחוזקה.
אם המשטרה תתפוס את החניך, הוא סיים את הסיפור, לא ייתנו לו יותר הזדמנות. עם זאת, הוא היה חייב לפעול כחבר, אז הוא אמר לנער שיפסיק, שלא יהרוס את חייו. הטון סלחני, נעים. הנער, אגב, חדל ממעשיו. "יש פה תסכול גדול מאוד מצד אחד, וכיף מן הצד האחר", ירון מספר. "אתגר מדהים, אבל גם תחזוקה שוטפת שזה בלתי נתפס.
לפעמים אני הולך הביתה ובוכה. אני אומר לעצמי,'לא ייתכן, אתה מדבר עם בן אדם, מסביר לו, ואחרי שבוע הוא חוזר לנקודת הפתיחה'. יש תוצאות רק אם אתה עקבי איתם, ואתה חוזר על הדברים 70 אלף פעם".
והנה ישראל גולד, שפתחנו בו את הסיפור. יושב מולנו נער שעבר חיים מורכבים מאוד. בכיתה א' הוא כבר סומן כמופרע, שלחו אותו לאבחון כדי להבין אם הוא סובל מהפרעת קשב קשה. גולד הגיע לתיכון ברנקו וייס רק באמצע כיתה ט', כמה חודשים לפני שהחלו המיונים למגמה. כששמע עליה הבין שזו אולי ההזדמנות האחרונה שלו להיכנס למסגרת שתשנה את חייו.
"זה שינה אותי מקצה לקצה", הוא מודה. "בכיתה י' לא עמדתי בקצב, ואחרי חודשיים הייתי בוועדת הערכה ראשונה. אמרו לי,'או שאתה מתקדם ועולה בציונים, או שאתה יוצא'. הכיתה טובה, לא יכולים להשאיר תלמיד שמפריע לאחרים. קיבלתי סטירה, הבנתי איפה אני נמצא. כל מה שרציתי, קיבלתי. ירון סחב אותי בשיניים. הייתי לפעמים נשאר עד שמונה בערב". בסוף אותה שנה קיבל ישראל תעודת הצטיינות בטקס מול ההורים והתלמידים, נער שכמה חודשים לפני כן היה בסכנה מוחשית.
"אני בצבא משנת90'", ירון מספר. "עשיתי תפקידים מרשימים, אבל היום אני עושה את התפקיד הכי מדהים. בכל בוקר אני מרגיש שאני תורם לילדים האלה. נותן להם להרגיש מה זה החיים. תעזוב את הצבא ואת המודיעין, באתי מהמקום הזה, לכן אני מבין אותם טוב יותר מאחרים".
בכיתה י"א לקחו את תלמידי המגמה למבחני מיון ארציים שעשתה היחידה, כדי לדעת היכן הם עומדים. ריאיון אישי, מבדקים בערבית, אינטליגנציה ואישיות. את מבדקי האישיות כמעט כולם עברו, באינטליגנציה היו תוצאות מעט נמוכות, אבל בערבית התלמידים מבית שמש הפתיעו ב-14 נקודות מעל הממוצע הארצי.
"מה שהתוכנית לימדה אותנו ובעיניי זו גולת הכותרת", אומרת המנהלת, "שבכיתה ט' נתוני הפתיחה היו בינוניים עד נמוכים מאוד, והיום במדדים אובייקטיבים, אחרי התמיכה המאסיבית, הם סיימו את הבחינות כמצטיינים. הם בזכות ולא בחסד".
בהתחלה כשהכינו מודלים, אמרו ביחידה ובתיכון שאם 50 אחוז, 15 תלמידים במחזור, יגיעו לקו הסיום, זו תהיה הצלחה. היום מדברים על 23 שיתגייסו ליחידה מתוך 28, כששתיים פרשו משום שחזרו בתשובה ואחת העדיפה להקה צבאית.
בני הנוער כמעט שם. עכשיו המועמדים מחכים לתוצאות התחקיר הביטחוני שעברו. ירון כבר לא יכול לעזור. הם ישבו לבד מול מראיין שחפר בחייהם, ונגע בעצבים החשופים. אם הוא יחליט שהמועמד פסול, נגמר הסיפור. "עד עכשיו אני לחוץ בגלל הריאיון", אומר גולד שהחלום שלו הוא להגיע לקצונה.
"כל מה שעשיתי, רק שלא ילך לאיבוד. אתה פשוט מספר על החיים שלך, ואין דבר כזה להסתיר".
ירון ישב לידנו והקשיב. הוא יודע שעשה את המקסימום. הוא ימשיך להיות צמוד לאלה שיגיעו ליחידה, עניין של פרויקט חיים, הרבה מעבר לצבא ולביטחון המדינה.
"הגעתי להזדמנות של פעם בחיים ולקחתי אותה בשתי ידיים", הוא אמר כשהיינו לבד. "אני משמש להם מודל. מדבר עם ילד בעייתי ומבין מה עובר לו בראש, כי הייתי כזה. כאיש צבא אני לא יודע מה יהיו התוצאות. התחלתי ב-2007 ואולי ב-2015 אדע אם הצלחתי. אבל זה כבר לא משנה. מה שבטוח, הנערים האלה יהיו אזרחים טובים יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם