מפקד ימ"ר י-ם: בשנה האחרונה סיכלנו שישה פיגועים פליליים גדולים
פיצוח ארגון הפשיעה של בר מוחא. פענוח מהיר של מקרי הרצח ברחבי ירושלים. איסוף מודיעין על ארגונים ועל קרבנות הפשיעה. ריאיון עם שמשון נחום, מפקד הימ"ר, הזרוע המובחרת של משטרת המחוז
שוטרי הימ"ר הם האחראים להישג ומפקדם מרגיש, בצדק, שיש להם במה להתגאות. בר מוחא ואנשיו הפכו לגיהינום את חייהם של מאות מתושבי העיר, חלקם מכורים להימורים וחלקם תמימים לחלוטין, כאלה שנקלעו לחובות רק כי העסק שלהם הפסיד. בזכות עבודת הימ"ר אולי יהיה סוף לעוול הזה.
"לפני ארבע שנים וחצי המשטרה עשתה סוויץ' בטיפול בפשיעה הכבדה", מצהיר נחום. "סימנו יעדים וראינו שארגוני הפשיעה משפיעים על כל תחומי החיים, אם זה בתחום הפלילי הכבד, בבתי בושת, בבתי הימורים, בסחיטת דמי חסות או בסמים. איפה שיש כסף נכנסים אנשים ומפעילים ארגון בצורה סמי צבאית, כדי להרוויח את לחמם בקלות".
הריאיון נערך בפיקוחו של הדובר הוותיק והבלתי נלאה של מחוז ירושלים שמוליק בן רובי, והוא אפשר לשיחה לזרום בדרך כלל. בן רובי הוא גם זה שאישר את הריאיון. כדובר מנוסה הוא יודע שעכשיו הזמן לסחוט את הלימון התדמיתי של חשיפת ארגון הפשיעה, ובכל זאת לא היה פשוט לשכנעו לקיים את הריאיון הנדיר הזה עם מי שעומד בראש הפירמידה הנלחמת בפשע.
מלבד מעללי ארגוני הפשע אפשר היה לשאול את אחד ממשרתי הציבור החשובים בעיר על עוד שניים-שלושה עניינים בוערים: על מרכז העיר, שהפך בשנים האחרונות לשדה קרב, על תיק חוסאם רווידי ועל פעילות המשטרה במזרח ירושלים.
אך קודם כל לבר מוחא: הארגון עבד בשתי חזיתות. יעד עיקרי לסחיטות היה המכורים להימורים. אנשים אלה היו מגיעים לדירה השייכת לארגון הפשע בירושלים, צור הדסה או תל אביב, מבלים שם לילה במשחקי קלפים ותוך ומפסידים את התחתונים שלהם.
מארגני המשחק היו מציעים להם "קרדיט", הלוואה בריבית רצחנית של 200 אחוז. על איחור בתשלום הם היו סופגים ריבית דריבית. השיטה הזו מלמדת על כוחו של ארגון הפשע: כל הכסף המדובר היה דמיוני וה"קרדיט"
הסוג השני של הנסחטים היו בעלי עסקים שנקלעו לחובות בשוק האפור. אנשיו של בר מוחא היו מאתרים אותם ומציעים "לקחת אחריות על החוב", כלומר להוריד את הנושים מהגב שלהם. אבל זו הפכה לעסקה גרועה, והחייב קיבל נושים לא אנושיים:
"אני יכול לתאר לך מקרה אחד שהגיעו לבית של אנשים עובדים. החיילים הגיעו והכו את בעל הבית ליד הילדים. הם שולחים לחייב איומים, 'נשלח את הילדים שלך בארון, את האישה שלך ואת הילדות שלך נוריד לזנות'. כמפקד מחוספס אני לא יכול לתאר את המילים שהאנשים האלה ספגו ליד בני ביתם. הם נכנסים לפניקה ועוד חייבים כסף. הוא לא יוצא ממעגל החוב. משפחות שלמות התפרקו בגלל חובות דמיוניים".
בר מוחא פעל מתוך הכלא. מדוע שזה לא יחזור על עצמו?
"בכניסתי לתפקיד (נחום מכהן בתפקיד כשנתיים - א"א) הבנתי את הדבר הזה: על עבירת הברחת אמל"ח אני מכניס את העבריין מקסימום לשנה-שנתיים, אבל הארגון ממשיך. ברגע שאני ממוטט אותו כלכלית הארגון מתחיל להשתבש.
כאשר האף-בי-איי נלחם בארגוני פשיעה הוא מביא תוצאות בצד העסקי של העניין, כמו במקרה של אל קפונה. רשות המסים נכנסה לוואקום והבינה שהאנשים האלה מתגלגלים עם מיליונים אף שהם לא עובדים דקה. פתאום הם צריכים להוכיח מאיפה הגיע ההון.
"הארגון הזה לא יפעל בשנה הקרובה. הוא יפעל כדי למנות עורכי דין וכדי לחפש כסף לממן את התיק הזה. כיום הכסף של בר מוחא מופקע. הדירה, כסף מזומן, עשר מכוניות - הכול מחכה למשפט. ההערכה של שווי הנכסים היא שמונה עד עשרה מיליון שקלים".
אחד ההישגים הגדולים של המשטרה בפרשה האחרונה היא שחרור האנשים מהפחד להתלונן ולהעיד. כיצד עשו זאת? עבודת איסוף מדוקדקת, שלא השאירה לקרבנות ברירה אלא לדבר.
"אנחנו עורכים תצפיות על בית של מישהו שחייב כספים, אנחנו מאזינים האזנות סתר ומתוך כל בליל המודיעין הזה אנחנו יוצרים פאזל האומר שהאדם מאוים, איימו עליו ביום כזה וכזה והגיעו אליו אנשים כאלה וכאלה. הבנו שחברי הארגון מדברים בקודים, 'הייתי אצל ההוא בעל המשקפיים', 'העניין סודר'. ישבתי בתצפית וראיתי מה הכוונה ב'העניין סודר', ראיתי אותו חוטף מכות".
אבל מדוע שדווקא המעקב הצמוד ישחרר אנשים מהפחד? אפקט ההפתעה עושה את שלו. הנסחטים מופתעים מעצמת המידע של המשטרה, ואחרי שחיו בחרדה רבים מהם מתפרקים ולא מסוגלים להסתיר יותר את המצב.
"אנחנו אומרים להם, 'מה אתה מכחיש? אתה מאוים! אתה מתכחש לזה?'. כך יצרנו מצב שאין ברירה אלא להתלונן", מסביר נחום. רמת המודיעין עלתה עד כדי כך שנחום טוען ש"עדיף לי לפעמים שאנשים לא יתלוננו, ובית המשפט יתרשם מהפחד. זה הקסם החדש. זו עבודה קשה של בלשי מודיעין, של רכזי מודיעין ושל הפן הטכני".
גם אחרי שהתיק הגדול פוצח, הימ"ר מנהל מערכה יום יומית מול הארגונים. בניגוד למה שהתרחש בנהריה בשנים האחרונות, נחום מרגיע ומספר שהוא "לא מכיר שוטר שמאוים בשל העבודה שלו. בירושלים הקווים לא נחצו. אנחנו הוגנים בחקירה ובאיסוף הראיות. גם העבריינים, גם אנחנו וגם עורכי הדין, כולם מבינים את זה. התפקיד של כל אחד מוכר ומוגדר". אם יש משהו שעלול להקטין את גודל ההישגים האלה הוא העובדה שהפשע המאורגן בעיר מעט דומיננטי פחות משאר הארץ:
"איפה שיש כסף גדול יש עוצמה. ירושלים היא לא המרכז הפיננסי של מדינת ישראל", מאשר נחום, אך מוסיף כי "אמל"ח זורם מכאן לדרום ולצפון. יש עבריינים שעושים קואליציות עם הדרום". באמרה זו נחום מכוון אל כתב אישום מהימים האחרונים:
"הארגון של דומרני (שלום דומרני, אחד מראשי הפשע המאורגן בארץ - א"א) והארגון של מלכה (האחים סם יוסי מלכה מ"הכנופיה הירושלמית" - א"א), רצו להשתלט על נתיב חלוקת גז באזור הדרום. ההשתלטות הייתה המטרה שמקדשת את כל האמצעים: חטיפה, ירי, חבלה וסחיטה. אנחנו עבדנו על החומר, העברנו את החומר ליחידה הכלכלית והם בחנו אותו ועשו בו שימוש".
למרות קוטנם היחסי של הארגונים הירושלמים, תושבי ירושלים היו יכולים להרגיש את מלחמותיהם זה בזה ביתר שאת. כך למשל היה במלחמה שפרצה בין העבריינים סם מלכה לבר מוחא. השניים פעלו יחד, אך מאוחר יותר הסתכסכו והתפלגו. "יש יריבויות על מרחב השליטה ויש יריבויות על כבוד", אמר נחום.
"זה יכול להיות על מילה שזה אמר להוא, והן יכולות להיות עקובות מדם. בשנה האחרונה סיכלנו שישה מטעני חבלה לפני פיצוץ. חלקם היו מטעני חבלה שלא מביישים אף יחידה צבאית, חלקם אמורים להתפוצץ במקומות הומי אדם".
נחום משרת כבר 28 שנה במשטרה, ואת רוב דרכו עשה בימ"ר. בשיחה איתו הוא עושה רושם של משרת ציבור מסור וקורקטי, ומדבר בשפת המונחים המבצעית של אנשי ביטחון.
לנחום תשוקה עזה לעבודה שלו, אבל ניסיון לגרור אותו לניתוחים פסיכולוגיים של ארגוני הפשע א~לה סופרנוס נתקל במבוכה. הוא צפה בסדרת המופת, אבל אין לו שום רומנטיקה כלפי הטיפוסים האלה או אמפתיה לתנאים שהביאו אותם עד הלום. הוא לא מסוגל להבין אותם, ויש לו הרבה דברים אחרים להתעסק בהם.
הימ"ר היא יחידת העילית של כל מחוז במשטרה. בירושלים היא הוקמה בשנת 1991, ומאז שוטרי היחידה מופקדים על הפשעים החמורים: רצח, אונס, סמים, גניבות מתוחכמות. כיום היחידה מונה 300 שוטרים וביניהם בלשים, חוקרים ומומחים טכנולוגיים, כולם משרתים בלבוש אזרחי. נאמר על הימ"רים שמאז הקמת היחידה הארצית למלחמה בפשיעה החמורה "להב 433" הם הפכו לדומיננטיים פחות. הרבה מהעבודה – ומהתהילה - נגרעת מהם.
נחום מכחיש כל סכסוך אגו כזה: "היחידה המרכזית עובדת בסנכרון. אם החומר יכול לעזור ליחידה אחרת כדי להביא לתוצאה - הקרדיט הוא לא הדבר המעניין. החבר'ה מלהב ומהיחידה הכלכלית מפרגנים לי. אנחנו מדברים כל יום בטלפון".
במהלך הריאיון מציג נחום שורת הצלחות מתוך דפי הנתונים שהוא מחזיק בידיו. חשוב לו לספר על פרויקט חונכות שבועי במוסד לילדים בעלי קשיי למידה, ובמסגרתו כמה עשרות שוטרים חונכים ילדים פעמיים בשבוע באופן אישי.
אבל הוא יודע שהוא נמדד במקומות אחרים, למשל ב"לחם עניים" - שם הקוד של המבצע לשחרור האישה העשירה שנחטפה בירושלים; בחשיפת כנופיית הנערים שתקפה ערבים בשנה האחרונה בגן העצמאות; בגילוי קבוצת עסקנים שקיבלו כסף על רישום פיקטיבי של תלמידי ישיבה; בהפעלה של סוכן סמוי בדרום אמריקה לצורך גילוי של רשת הברחת סמים; ובפענוח רצח אכזרי של בני משפחה במחנה הפליטים שועפאת. נחום גם גאה בכך שלא היה השנה מקרה רצח לא מפוענח תחת פיקודו.
למרות ההצלחות, יש לזכור כי הימ"ר היא יחידת הקצה. היא לא מונעת פשעים, אלא מפענחת אותם ומביאה לדין. גם אם הימ"ר מצליחה ללכוד במשימתה ללכוד עבריינים, השאלות על תפקוד משטרת ירושלים יכולות להגיע מכיוון אחר, למשל מדוע בכלל פועלת כנופיה במרכז ירושלים לאורך חודשים ארוכים מתחת לאפם של השוטרים, ומדוע אלימות גלויה של בני נוער היא הנורמה באזורי הבילוי בעיר. לשאלות האלה עונה נחום ש"בכל מקום בעולם מרכז העיר מושך אוכלוסייה מכל מיני סוגים.
טבעי שאתר בילוי יהיה רועש, ושמקום ששותים בו אלכוהול הוא מקום אלים. לפחות בשנה האחרונה אנחנו עושים הכול, גם בפריסת הכוחות".
מדבריו של נחום עולה ששיקולים ביטחוניים של סיכול פיגוע משבשים את עבודת המשטרה השוטפת: "אסור לשכוח שאנחנו נמצאים בעיר שמאוימת כל הזמן. גם אם אין התראה, תראה הרבה שוטרים שמתמקדים באבטחה למקרה של פעילות חבלנית עוינת".
קטטות קורות גם בתל אביב ובראשון לציון, אבל כאן יש אנשים שנרצחים בלי שהיו מעורבים כלל. למשל חסר הבית לנס וולף, שהוכה למוות, או התייר הצ'יליאני שהוכה. נדמה שאין שום נורמות של סדר ציבורי.
"יש מקרים כמו החבורה של גן העצמאות (חבורה שנאשמה בתקיפה סדרתית של ערבים - א"א). ברגע שהבנו שהאירועים שם חוזרים על עצמם, התיק עבר ליחידה של נוער חשיפה שלנו. עברנו לעבודה מודיעינית של 'שיטת ביצוע'. כל אירוע שסימנו אותו כתופעה – נפתר. לצד זאת יש את המרחב הציבורי. גם אני מסתובב במרכז העיר. שפיכת האלכוהול לקטינים נעשית באופן חד~משמעי לפי החוק החדש. זה חוק מצוין".
בתחום השמירה על הסדר נחום מציין גם את סגירת הפיצוציות המוכרות סמים כמו נייס גאי ומבסוטון, או אלה המוכרות אלכוהול לבני נוער:
"בסך הכול סגרנו במהלך השנה 15 פיצוציות. אין לזה אח ורע, לסגור מקור הכנסה של אדם. נוכחות של אנשי משטרה במקומות הבילוי מורידה קצת את רף האלימות. האם אפשר לתת מאה אחוז של ביטחון? אנחנו עושים הכול בתחום היכולת שלנו".
נחום מתגאה גם בפענוח המהיר של הרצח ברחוב הלל. ב-11 בפברואר חוסאם רווידי, ירקן בן 24, תושב כפר עקב שמעבר גדר ההפרדה, בילה במרכז העיר לפנות בוקר עם חבר.
בסוף הלילה הוא לא חזר לביתו, הוא דימם מהצוואר עד שמת בבית החולים. רווידי וחברו הותקפו על ידי חבורה של ארבעה נערים שקראו "מוות לערבים", ונדקרו בראשם ובצווארם על ידי אחד מהם. למרות הבאתו המהירה לדין של הדוקר, הוא נאשם בהריגה בלבד ולא ברצח.
למה המקרה לא הוגדר כרצח?
"התשתית הראייתית הובאה לפתחו של פרקליט המחוז. הבנו שכל הרקע התחיל מתגרה, והתגרה נמשכה לעוד תגרה. זה לא רצח מתוכנן שיש לו 'מנס ריאה', מחשבה פלילית קודמת. זה לא תוכנן, אלא קרה תוך כדי ההתרחשות.
"אם פרצת לבית והרגת את הבעלים בטעות אפשר לחשוב כי ידעת שהמקרה עלול להסתיים במוות, אבל באירוע מסוג קטטה, תגרה, אם נתתי לך סטירה והתמוטטת ונתת באותו רגע את נשמתך לבורא אני לא יכול להאשים אותך ברצח".
היה שם סכין שכוון לראש.
"זה היה תער שהוא קנה לפני כן אצל ספר. חבר'ה צעירים, דתיים, משתמשים בו כאמצעי גילוח. אנחנו גם לא ממליצים בתיקים. אני נותן את התשתית הראייתית".
האם המסקנה הייתה זהה לו ערבי היה דוקר יהודי?
"יש לי את הדעות הפרטיות שלי. אני חקרתי והתפקיד שלי הוא להגיע לחקר האמת. הפרקליטות היא זו שקובעת".
מאפיין נוסף שמבדיל את ימ"ר ירושלים מימ"רים אחרים הוא קיומו של מת"ם - "מפלג לתפקידים מיוחדים" כפי שמכנה אותו נחום. בפי כל המחלקה הוא מכונה "מפלג מיעוטים". "המפלג לתפקידים מיוחדים מתעסק בפשיעה לאומנית, בפשיעה הקשה של פח"ע של חת"ם (חתרנות מדינית – א"א). זו זרוע גדולה שאנחנו מפעילים והיא שונה מיחידות אחרות בארץ בגלל ההרכב של העיר, בגלל הממשקים לרשות הפלסטינית. אנחנו הזרוע הביצועית של השב"כ בכל התחום של הפח"ע בירושלים".
במסגרת פעילות היחידה היא פענחה, עם השב"כ, את שתי הרציחות של קריסטין לוגן ושל נטע בלאט באזור בית שמש. הרוצחים, חברי כנופיה פלסטינית שפעלו על התפר שבין הפלילי ללאומני, נעצרו והובאו להישפט בישראל. לצד המקרים הקיצוניים, הימ"ר פועלת נגד תופעות יום~יומיות, כמו יידויי האבנים בשכונות סילוואן, עיסאוויה ומחנה הפליטים שועפאט (מחוץ לגדר ההפרדה).
פעילות זו כבר זכתה לביקורת חריפה במכתב שנשלח בשנה שעברה לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', ובו ביקרה האגודה לזכויות האזרח את מדיניות המעצרים. האגודה אספה עדויות על כך שהמעצרים כוללים ילדים מתחת לגיל 12 (הגיל המינימלי המותר למעצר, וגם זאת בליווי הורה). עוד קבלה האגודה על כך שחלק מהמעצרים מתבצע באישון ליל, או ללא זימון מראש.
- האם מעצר לפנות בוקר הוא הדרך הנכונה לטפל בילדים שמיידים אבנים?
"תמיד יש איזון בין שעת הכניסה הנכונה לבין העצמת האירועים. אם אני נכנס במהלך היום אני מסכן כוחות בתא שטח שהוא בעייתי מבחינה טופוגרפית, והוא בעייתי מבחינת האוכלוסייה. אני צריך למצוא את האיזון בין להיכנס ב~12:00 בצהריים, להתגרות ולסכן את השוטרים ולסכן את האוכלוסייה המקומית בידויי אבנים".
יש מעצרים של ילדים הצעירים מהגיל החוקי למעצר?
"כשאני עובד הכול נעשה במסגרת החוק, תוך התייעצות עם כל הגורמים. אני לא אעצור ילד בן שבע. חתך הגילים נע בין 13 ל~17. יש מעט ילדים שנעצרים בגילים צעירים יותר, אבל הם באים לכאן עם ההורים".
נחום מסביר שהמשטרה שכללה את שיטת המעצר שלה בשנים האחרונות: "כדי להתמודד עם השיקולים האם לסכן אוכלוסייה כדי לבצע מעצר של ילד אני מפתח את המודיעין, אני הולך למקום העבודה לבצע את המעצר או הזימון.
"כך אני שומר גם על הכבוד של אותו נער ומצד שני אני גם שומר על הכוחות של המשטרה. לפעמים אני מדבר עם ההורים. הלכנו והבאנו הורים כדי להגיד להם, 'נו~נו~נו, תשמרו על הילד. חבל, שיתפתח לכיוונים אחרים'. בשנה האחרונה עצרנו בשל עבירות על רקע לאומני 759 עצורים בכל מזרח העיר. מתוכם כ~226 מעצרים עד תום ההליכים. אין לזה אח ורע".
זה הרבה או מעט?
"זה המון. זו לחימה יום יומית. יידויי אבנים, יידויי בקבוקי תבערה, הפרות סדר בהר הבית, תהלוכות למיניהן. התוצאות של 226 כתבי אישום ומעצר עד תום ההליכים מוכיחות שזו לחימה נכונה וזה מודיעין חזק".
האם לתפיסת המשטרה מדובר בתושבי העיר?
"הם תושבי העיר. אני כרגע מייצג את המשטרה, אבל בתחום הזה לא רק המשטרה צריכה לטפל. צריך להכניס לוואקום הזה חינוך, עירייה, תשתיות, אבל זה קשור לדעות הפרטיות שלי. המשטרה היא סוף התהליך. אם בוצעה עבירה המשטרה צריכה לעצור את מי שביצע אותה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם